האגודה לזכויות האזרח ועמותת רופאים לזכויות אדם עתרו אתמול (8.8.07) לבג"ץ נגד שר הפנים. בעתירה מתבקש בג"ץ להורות על ביטולה של מדיניות משרד הפנים, לפיה בכל פעם שתושב ישראל שאינו אזרח, ובמיוחד מי שהיה תושב ירושלים המזרחית, מעתיק את מגוריו למקום אחר ברחבי הארץ, אין משנים את רישום מענו במרשם האוכלוסין, ומתנים את שינוי רישום המען בהליך לבירור מרכז חייו של התושב במקום מגוריו החדש. במהלך תקופת הבירור מושעה יכולתו של התושב, שהעתיק את מקום מגוריו, לקבל שירותים חיוניים. את העתירה הגיש עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, בשם שני הארגונים ובשם שני אחים, תושבי ירושלים המזרחית בעבר, שעברו – עם הוריהם – להתגורר באום אל פחם.
עו"ד פלר מסביר בעתירה, כי תושבים במצב זה אינם יכולים לקבל תעודת זהות חדשה, ואגב כך הם מתקשים לבוא במגע עם הרשויות האחרות, המבקשות מהם להציג תעודת זהות, וחשופים להתנכלות המשטרה בגין אי נשיאה של תעודת זהות; הם אינם יכולים להקנות מעמד לילדים שנולדו להם, וילדיהם הופכים מחוסרי מעמד, שאינם זכאים לזכויות רפואיות וסוציאליות, המוקנות רק למי שמעמדם בישראל מוסדר; הם עלולים לאבד את מעמדם כתושבים במוסד לביטוח לאומי, ולאבד אגב כך את זכאותם לזכויות סוציאליות; הם מתקשים לקבל שירותים מן הרשות המקומית בתחומה עברו להתגורר, המתנה את מתן השירותים בשינוי רישום המען במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות (שירותים כגון: רישום ילדים לבית ספר או קבלת תו חניה); ועוד ועוד.
במקרה של המשפחה, שהעתירה הוגשה בשמה, עברו ההורים עם ילדיהם בסוף שנות התשעים מירושלים המזרחית לאום אל פחם. לצורך שינוי רישום המען נדרשו ההורים להמציא מסמכים שונים, המעידים על מגוריהם בעיר, ולבסוף הונפקו להורים ולבתם הבוגרת (העותרת בעתירה) תעודות זהות עם רישום המען באום אל פחם. לאחר שתעודת הזהות של הבת אבדה בשנת 2003, היא פנתה אל הלשכה למינהל אוכלוסין בעפולה, והגישה בקשה להנפיק לה תעודת זהות חדשה. בתשובה נמסר לה, כי הבקשה תיבדק וכי עליה להמתין לתשובה. מאז ועד היום, במשך כארבע שנים וחצי, לא קיבלה הבת תעודה חדשה, על אף פניות חוזרות ונשנות מצדה. פקיד הלשכה מסר לה, כי במשרד הפנים לא מאמינים שהיא מתגוררת באום אל פחם וסבורים שהיא עודנה מתגוררת בירושלים. בשל סירובו של משרד הפנים להנפיק לה תעודת זהות חדשה, קבע גם המוסד לביטוח לאומי, כי היא אינה מתגוררת באום אל פחם, ושלל ממנה גמלאות, להן היא זכאית. בהעדר תעודת זהות, חוששת העותרת לצאת מתחומי עירה, היא ממעטת לבקר את קרובי משפחתה המתגוררים במקומות אחרים, והיא גם מתקשה לקבל שירותים מקופת החולים, מדואר ישראל, וכיו"ב.
אחיה הצעיר של העותרת, שמתגורר גם הוא עם הוריו, לא קיבל תעודת זהות – כמו יתר חבריו – לקראת סיום לימודיו בכיתה י`. הוא שב ופנה למשרד הפנים, שם נמסר לו כי עליו להמציא מסמכים, המעידים על מרכז חייו באום אל פחם, וזאת משום שמשפחתו התגוררה בעבר בירושלים. על אף שהגיש שורה של מסמכים כאלה, מוסיף הנער – כיום בן שבע עשרה וארבעה חודשים – להסתובב ללא כל תעודה מזהה הנושאת תמונה. הוא אף עוכב פעם על ידי שוטרים, רק משום שלא היתה בידו תעודה מזהה, ונאלץ להזעיק את הוריו על מנת שישחררו אותו. ללא תעודת זהות, הוא אינו יכול להציג את עצמו לצורך קבלה לעבודה ולצורך קבלת שירותים.
עו"ד פלר מדגיש, כי משרד הפנים חייב לשנות את מענו של אדם לפי הודעתו, ולהנפיק לו תעודת זהות, בה רשום מענו. ההבחנה שעורך משרד הפנים, לצורך זה, בין תושבים אזרחי המדינה לבין תושבים שאינם אזרחים, מהווה הפליה פסולה, המשפילה את אלה האחרונים ופוגעת בכבודם. בעוד ששינוי המען של תושבים, שהינם אזרחי המדינה, אינו מחייב אפילו ביקור בלשכה למינהל האוכלוסין, תושבים שאינם אזרחים – ובמיוחד אלה שהיו תושבי ירושלים המזרחית – נדרשים לעבור דרך חתחתים, הנמשכת על פני חודשים ושנים, וזאת תוך פגיעות קשות ביכולתם לקבל שירותים חיוניים ובחופש התנועה שלהם. המדיניות כמו מבקשת לשמר את מי שהיו תושבי ירושלים המזרחית בירושלים המזרחית, ועל ידי התשה ביורוקרטית, שלילת זכויות ומניעת האפשרות לקבל שירותים – להקשות עליהם כמידת האפשר להעתיק את מגוריהם למקום אחר.
משרד הפנים, נאמר עוד בעתירה, אינו רשאי להתנער מחובותיו כנאמן הציבור להקנות שירותים בהגינות, ביעילות, במהירות הראויה, ללא טרחה יתירה, ברמה גבוהה ובהוצאות נמוכות ככל שניתן. התנהלותו של משרד הפנים חותרת תחת חובותיו אלה, ובכך היא פוגעת לא רק בזכויות הפרט, אלא גם באינטרס הציבורי, אשר מחייב, שהמען הרשום יהיה המען המעודכן, בו מתגורר התושב בפועל.
בג"ץ 6825/07
