האגודה לזכויות האזרח מוחה בתוקף על הודעת הפרקליטות כאילו שלומם של אנשי שדרות וגלעד שליט אינו יקר לה. דברים אלה גובלים בהכפשה ונגועים בדמגוגיה מקוממת. האגודה מדגישה כי הזכות לתושבות אותה מבקש שר הפנים לשלול מהנבחרים לפרלמנט הפלסטיני היא זכות יסוד ומשמעות שלילתה היא גירוש אדם מביתו. שלילת תושבות היא צעד קיצוני שהמדינה נמנעה מלנקוט בו גם כאשר מדובר היה ברוצחים כמו יגאל עמיר. אם המדינה סבורה שאדם מסכן את שלומה היא רשאית ואף חייבת לנקוט נגדו באמצעים המנויים בחוק הפלילי, אך לא לגרשו מביתו.
האגודה מציינת, כי תושבי ירושלים המזרחית לא היגרו מעולם למדינת ישראל. ישראל היא שסיפחה את ירושלים המזרחית ואת תושביה בשנת 1967. כדי לאפשר לתושבים שסופחו להמשיך ולחיות בבתיהם כפתה עליהם ישראל תושבות קבע. שמירה על התושבות הפכה בכורח הנסיבות זכות יסוד, משום שביטול התושבות משמעותו גירוש אדם מביתו. ישראל אינה רואה בתושבי ירושלים המזרחית חלק מישראל. משום כך, תושבי ירושלים המזרחית משתתפים בבחירות לפרלמנט הפלסטיני על פי הסכמי אוסלו, על פי החוק בישראל, בעידוד הממשלה ובאישור בג"ץ.
ממשלת ישראל אישרה את קיום הבחירות האחרונות לפרלמנט הפלסטיני ביודעה שהחמאס משתתף בהן, עודדה את תושבי ירושלים המזרחית להשתתף בבחירות, והגנה על ההחלטה בבג"ץ. בחודש ינואר 2006, ערב קיום הבחירות לפרלמנט הפלסטיני הסביר ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לתקשורת: "מעולם לא חשבנו שהאינטרס של מדינת ישראל הוא שכל ערביי מזרח ירושלים יהיו אזרחיה וישתתפו בתהליכי הבחירות בה… היות ואנחנו לא מעוניינים שהם ישתתפו בבחירות במדינת ישראל, היינו צריכים להסכים שהם ישתתפו בבחירות בקרב הרשות הפלסטינית… בבחירות במדינה שהם מזדהים איתה..".
רק לאחר קיום הבחירות לפרלמנט הפלסטיני – באישורה ובעידודה של ממשלת ישראל – ומאחר שתוצאות הבחירות לא היו לרוחה של הממשלה, הוחלט על שלילת תושבותם של חברי הפרלמנט הפלסטיני שנבחרו באיזור ירושלים, בטענה שהם הפרו את חובת נאמנותם למדינת ישראל. שלילת מעמד וגירוש אדם מביתו בשל מעשים של "הפרת אמונים" הם מאפיינים של משטרים טוטאליטאריים. מדינות דמוקרטיות אינן נוהגות כך, אף בפושעים המסוכנים ביותר.
