סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופטת מיכל רובינשטיין, קיבלה את עתירתה העקרונית של האגודה לזכויות האזרח, ופסקה שעל משרד הפנים לגבש בתוך ארבעה חודשים קריטריונים לטיפול בחסרי אזרחות השוהים בישראל. פסק הדין התקדימי ניתן אתמול, 29.1.2007.
העתירה הוגשה לבית המשפט המחוזי על ידי עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח בשמם של שלושה חסרי אזרחות, השוהים בישראל ללא מעמד. השלושה היו אזרחי ברית המועצות לשעבר (שניים מטדז`קיסטאן ואחד מגרוזיה). במועד שבו התפרקה ברית המועצות לא שהו השלושה בשטחן של המדינות, בהן התגוררו, ולא רכשו בהן אזרחות. כל אחד מן העותרים הגיע לישראל, ובחלוף פרק זמן נעצר בגין שהייה שלא כדין והושם במעצר. לאחר מספר חודשים במעצר, כשהתברר שאי אפשר לגרש אף אחד מן השלושה, שכן אין בנמצא מדינה המוכנה לקלוט אותם, הם שוחררו. מזה מספר שנים, מאז שוחררו ממעצר, שוהים השלושה בישראל ללא רישיון ישיבה ועבודה וללא זכויות סוציאליות, וזאת אף שאין אפשרות לגרשם ממנה.
האגודה לזכויות האזרח הגישה בשם השלושה בקשות להקנות להם מעמד בישראל, ומשלא נענתה – עתרה לבית המשפט. במסגרת ההליכים המשפטיים טענו משרד הפנים ומשרד החוץ, שהמגעים הדיפלומטיים, שנערכים בנסיון לקדם את גירושם של העותרים למדינות מוצאם, לא הסתיימו. על רקע זה נדחתה עתירתם של השלושה בחודש מאי 2005, ונפסק שיוכלו לשוב לבית המשפט בתוך מספר חודשים, אם המאמצים הדיפלומטיים לא יישאו פרי. ואכן, בחודש דצמבר 2005 נאלצו השלושה לשוב ולעתור לבית המשפט באמצעות האגודה, בדרישה להסדיר את מעמדם בישראל ולקבוע מנגנון לטיפול בחסרי אזרחות.
בעתירה נטען, שחוסר אזרחות הוא תופעה הומניטארית חמורה, משום שללא מעמד מוסדר במדינה כלשהיא אין לאדם דרך לממש את רוב זכויותיו היסודיות, כמו הזכות לתעסוקה, הזכות לשירותי בריאות והזכות לביטחון סוציאלי. בתשובה לעתירה הודיע משרד הפנים, שחוסר אזרחות אינו טעם הומניטארי המחייב את המדינה להקנות לאדם מעמד. בפסק דינה מאתמול דחתה השופטת רובינשטיין את עמדת משרד הפנים ופסקה, שהתעלמות המשרד מתופעת חסרי האזרחות וסירובו לקבוע מנגנון לטיפול בבקשותיהם הם בלתי סבירים. עוד נפסק, כי סירובו של משרד הפנים להקנות לחסרי אזרחות ולו רישיון ישיבה ועבודה עד לסיום בירור עניינם הוא בלתי מידתי, על רקע פגיעתו בזכותם של חסרי האזרחות לקיים עצמם בכבוד.
בהעדר מדיניות לטיפול בחסרי אזרחות, הדרך היחידה לאתר אנשים אלה היא לאחר מעצרם בגין שהייה שלא כדין. השופטת רובינשטיין פסקה, שעל משרד הפנים לעודד את חסרי האזרחות לפנות בבקשה להסדיר את עניינם קודם למעצרם על ידי משטרת ההגירה, וזאת משום שאם ממילא אי אפשר לגרשם מישראל, מעצרם הוא מיותר וחסר תכלית. גיבוש המדיניות ועידוד חסרי האזרחות להגיש בקשות לטיפול בעניינם, נפסק, יסייע למדינה "לחשוף" את תופעת חסרי האזרחות השוהים בישראל ולברר מהי המציאות לאשורה.
על משרד הפנים, נקבע בפסק הדין, לגבש בתוך ארבעה חודשים קריטריונים לטיפול בחסרי אזרחות, במסגרתם ייקבע לוח זמנים לטיפול במקרים שיובאו בפניו, יוגדרו המסמכים שעל הפונים למסור למשרד הפנים, וייקבע כיצד תטופלנה הפניות במישור הדיפלומטי. נפסק עוד, שבעת בירור הפניות יובטח כי חסרי האזרחות יקבלו לפחות רישיון ישיבה ועבודה בישראל, ובהמשך יהיה על משרד הפנים להחליט, מהו המעמד שיינתן להם, אם ייכשלו המאמצים לגרשם מישראל.
על יסוד דברים אלה הורתה השופטת רובינשטיין למשרד הפנים להקנות לשלושת העותרים בשלב זה לפחות רישיונות ישיבה ועבודה, ולפרסם – כאמור – בתוך ארבעה חודשים קריטריונים לטיפול בעניינם של חסרי אזרחות, שיחולו גם על עניינם של השלושה.
