מפגינים שהפגינו באישור וללא הפרת הסדר נעצרו רק בשל תוכן ההפגנה

ב-31.7.06 פנתה האגודה ליועץ המשפטי לממשלה, בעניין מעצרם וחקירתם במשטרת לוד של מפגינים, שהשתתפו בהפגנת מחאה נגד מדיניות הממשלה והמלחמה בלבנון. המשטרה עצמה אישרה בדיון, כי במהלך ההפגנה נשמר הסדר, וכי סיבת המעצר היחידה היא תוכן הקריאות, שהושמעו בהפגנה

לכבוד
מר מני מזוז
היועץ המשפטי לממשלה
רח` צלאח א-דין 29
ירושלים


דחוף

שלום רב,


הנדון: מעצר וחקירה של מפגינים בלוד

הננו לפנות אליך בדחיפות בעניין מעצרם וחקירתם במשטרת לוד של מפגינים, שהשתתפו בהפגנת מחאה נגד מדיניות הממשלה והמלחמה בלבנון. לצערנו, זו לא הפעם הראשונה וגם לא השנייה שמשטרת לוד עוצרת מפגינים וחוקרת אותם בחשד לביצוע עבירות חמורות, כגון הסתה והמרדה, ללא כל בסיס משפטי ו/או עובדתי. מקרה זה, כפי שיפורט להלן, המצטרף לשורה ארוכה של מקרים דומים, שבהם פתחה משטרת לוד בהליכים פליליים מקוממים ומיותרים לחלוטין, מלמדים, כי אנשי משטרת לוד מפרשים באופן לקוי את הוראות הדין בעניין קיום הפגנה ואסיפה ואת הסמכויות, המוקנות להם לפי הוראות אלה. בנסיבות העניין, קשה להשתחרר מהרושם, כי שיקולים זרים של השתייכות לאומית ו/או והשקפות פוליטיות הם אשר מביאים למעצרם, לחקירתם ולהעמדתם לדין של משתתפים בפעולות מחאה בלוד. התנהלותה השיטתית של משטרת לוד בעניין זה פוגעת קשות בזכות החוקתית לחופש הביטוי וחופש ההפגנה.


ההפגנה, המפגינים, המעצר והחקירה

ביום 23.7.06 הפגינו עשרות אזרחים תושבי רמלה ולוד, ערבים ויהודים, בכיכר המרכזית של העיר לוד נגד המלחמה בלבנון. המפגינים הרימו שלטים וקראו קריאות בגנות הממשלה ובגנות פעולות הצבא בלבנון. המשטרה אישרה מראש את עריכת ההפגנה. האישור ניתן ל-3 שעות, החל מהשעה 00:17, אלא שבמהלך ההפגנה הודיעה המשטרה למארגני ההפגנה על קיצור זמן ההפגנה לשעה וחצי.

ההפגנה התנהלה ללא כל הפרעה לתנועה או לסדר הציבורי, וללא שנרשמו במהלכה אירועים חריגים כלשהם. מארגני ההפגנה נענו לכל דרישות והוראות המשטרה במהלך ההפגנה. בין היתר ביקשה המשטרה מהמפגינים לקצר את זמן ההפגנה לשעה וחצי, להפסיק את השימוש ברמקולים ולחדול מקריאות מסויימות. כאמור, המארגנים נענו לכל הדרישות, הגם שחלקן ניתן ללא סמכות בדין ולא הייתה כל חובה לציית להן. יצויין, כי למשטרה הייתה נוכחות מסיבית בהפגנה. כ-20 שוטרים ו-5 ניידות משטרה כיתרו את המפגינים למן תחילת ההפגנה ועד להתפזרותה בשעה 30:18. אם הייתה הפרעה כלשהי לתנועה, הרי זו נבעה מהנוכחות המוגברת של השוטרים, אשר החנו ניידות משטרה, שלא לצורך ובאופן תמוה ביותר, באחד מנתיבי התנועה.

מייד עם סיום ההפגנה, ומשהחלו המפגינים להתפזר, לקחו השוטרים את תעודות הזיהוי של שניים ממשתתפי ההפגנה, ד"ר כמאל טנוס ומר ג`מאל סלאמה, וביקשו מהם לפנות לתחנת המשטרה כדי לקבל אותן בחזרה. מפגין שלישי, מר יואב גולדרינג, עוכב לחקירה, הוכנס בכוח לרכב משטרתי והובהל לתחנת משטרת לוד. מר גולדרינג נחקר במשטרה ושוחרר בתנאים מגבילים, אשר כללו, בין היתר, ערבות עצמית והרחקה מלוד למשך 15 ימים.

מר סלאמה ומר טנוס פנו לבקשת השוטרים לתחנת המשטרה בלוד על מנת לקבל את התעודות בחזרה, אך מיד עם הגיעם לשם הם נעצרו ונחקרו ארוכות. השניים נחקרו בעיקר על תוכנה של ההפגנה ועל דעותיהם הפוליטיות, וכן על קריאות, שהושמעו בהפגנה, כגון: "כל שרי הממשלה הם פושעי מלחמה", "ברוח ובדם נפדית פלסטין", "שר הבטחון כמה ילדים רצחת עד היום". המשטרה סירבה לשחררם ממעצרם הבלתי חוקי, אלא בתנאים מגבילים, אשר בין היתר כללו מעצר בית והרחקה מלוד ומרמלה למשך 15 ימים. לאחר דין ודברים ארוך הסכימה המשטרה לשחרר את מר טנוס בתנאים מגבילים פחות, אשר כללו, בין היתר, ערבות צד ג` ומעצר בית למשך 15 ימים. באשר למר סלאמה, הוא נותר במעצר, ולמחרת הגישה המשטרה נגדו בקשה להוצאת צו מעצר בבית משפט השלום ברמלה (להלן – הבקשה).
במסגרת הדיון בבקשה ביקשה המשטרה לשחרר את מר סלאמה בתנאים של מעצר בית מלא למשך 30 ימים, שיהיו בתנאי הרחקה מלוד ומרמלה. כמו כן ביקשה המשטרה, כי במסגרת תנאי השחרור ייקבע, כי החשוד יימנע מלשהשתתף בהפגנות בתקופה זו. בבקשת המעצר נטען, כי מר סלאמה חשוד "בהפרת הסדר הציבורי והתנהגות העלולה להפר את שלום הציבור, כמו כן חשוד באי ציות להוראות שוטר והסתה והמרדה". בתום הדיון, ולאחר שהשתכנעה שאין מקום להורות על מעצרו של מר סלאמה, ולאחר שציינה, כי "נראה כי הבקשה שהוגשה לי מקורה בעמדות פוליטיות", הורתה השופטת אסתר נחליאל-חיאט על שחרורו לאחר שיחתום על התחייבות עצמית בסך 5,000 ש"ח (מצ"ב פרוטוקול הדיון והחלטת בית המשפט בבקשה).


העדר עילת מעצר וחקירה

המשטרה אישרה בדיון, כי במהלך ההפגנה נשמר הסדר, וכי סיבת המעצר היחידה היא תוכן הקריאות, שהושמעו בהפגנה. כך, למשל, בתשובתו לשאלת ב"כ החשוד מדוע לא הופסקה ההפגנה בשום שלב למרות טענת המשטרה בדבר הפרת הסדר הציבורי, אמר נציג המשטרה בדיון: "אמרתי בתחילת דברי שנשמעו שם קריאות ולא היתה שם התנהגות פרועה. הקריאות שנשמעו שם יכלו לגרום להפרעת שלום הציבור ועובדה שיש עדות של אדם ניטרלי שלא קשור למשטרה ולא למפגינים שכן הפריעו לו הקריאות". כמו כן, אישר נציג המשטרה בדיון, כי מארגני ההפגנה שיתפו פעולה עם המשטרה ונענו לדרישותיה במהלך ההפגנה, וכי לא הייתה סיבה למשטרה להורות על הפסקת ההפגנה ופיזור המפגינים לפני המועד המתוכנן לסיום ההפגנה. כאמור, ההפגנה הסתיימה מבלי שנרשמו במהלכה אירועים חריגים כלשהם ומבלי שהסדר הציבורי יופר בצורה כלשהי.
יוצא, איפוא, כי מהלך ההפגנה לא דרש התערבות המשטרה. במצב עובדתי שכזה אין מקום לטענה, כי היה בהתנהגות המפגינים, או בעצם קיום ההפגנה, כדי להפר את שלום הציבור, ובוודאי שלא היה לשוטרים, שנכחו במקום ההפגנה, יסוד כלשהו לחשוש להפרת הסדר או לביצוע עבירה פלילית כלשהי. מכאן שמעצרם וחקירתם של המפגינים בוצעו אך בשל קריאות הגנאי, שהושמעו נגד הממשלה ונגד המלחמה בלבנון. אלא שקריאות אלה, הן כשלעצמן, לא יכולות לגבש יסודות עבירה פלילית בדין הישראלי.

מעצרם וחקירתם של המפגינים במקרה זה (ובמקרים רבים אחרים) נובעים, אם כן, מהבנה לקויה של שוטרי תחנת לוד של סעיפי העבירות, שהמפגינים חשודים בביצוען. בדיון בבקשת המעצר התייחס נציג המשטרה לקריאות, שהושמעו בהפגנה ושהביאו למעצרם ולחקירתם של המפגינים, ובין היתר לקריאות: "כל שרי הממשלה הם פושעי מלחמה", "שר הבטחון כמה ילדים רצחת עד היום". כל אשר טען נציג המשטרה ביחס לקריאות אלה הוא שיש בהן משום הסתה והמרדה. כפי שנאמר כבר לעיל, קריאות אלה, אף אם מאן דהוא סבור, שהן קשות ובלתי מקובלות, אין בהן, כשלעצמן, כדי לגבש את יסודות העבירה של הפרת הסדר הציבורי ואף לא את יסודות העבירה של הסתה והמרדה (ע"פ (מחוזי י-ם) 1946/98 מדינת ישראל נ` ויימן, תק-מח 99(2) 3684; ת"פ (שלום י-ם) 3454/97 מדינת ישראל נ` גוז`נסקי, (לא פורסם); ת"פ (שלום ת"א) 8555/99 מדינת ישראל נ` וולפסון, (לא פורסם); ת"פ (שלום י-ם) 1333/95 מדינת ישראל נ` יהודה עציון, (לא פורסם); דנ"פ 1789/98 מדינת ישראל נ` כהנא, פ"ד נד(5) 145, 175-176).

לא למותר להוסיף, כי התנהגות המפגינים במהלך ההפגנה, כפי שתוארה בין היתר ע"י נציג המשטרה בדיון, אף אינה מעלה חשש כלשהו להפרת השלום על ידי עוברים ושבים. מכל מקום, חששה של המשטרה, שככל הנראה מבוסס על עדותו של עובר אורח, שהקריאות שהושמעו בהפגנה "הפריעו לו", שההפגנה תגרום להפרת השלום מצד עוברים ושבים, המתנגדים לתוכנה הפוליטי של ההפגנה, אין בו כדי להפוך את ההפגנה לבלתי חוקית, ובוודאי שאין בו כדי להביא למעצרם ולחקירתם של הנאשמים. אסור למשטרה לפגוע בחופש הביטוי וחופש ההפגנה אך לנוכח ה"חשש", הבלתי מבוסס כשלעצמו, להפרות סדר מצד המתנגדים למחאה. יפים לעניין זה דבריו של השופט ברק בבג"צ 153/83 לוי ואח` נ` מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח (2) 393, 404: "התחשבות בעוינות הקהל כמוה כהענקת המפתח לשימוש בזכות ההפגנה והתהלוכה בידי המתנגדים לה. דבר זה יש למנוע. אין לתת וטו לאספסוף ופרס לאלימות".


התערבות המשטרה בתוכן ההפגנה

מכל האמור לעיל עולה, כי מעצרם וחקירתם של המפגינים בוצעו בשל כך שהקריאות לא נעמו לאוזני שוטרי תחנת לוד (ואולי גם לאוזני עובר אורח, שככל הנראה לא הרגיש נוח עם קריאות אלה), ובשל כך שקריאות אלה אינן תואמות את העמדות הפוליטיות של השוטרים. דבריה הברורים של השופטת באשר למהותה (הפוליטית) של בקשת המעצר, כמפורט לעיל, אינם מותירים שום ספקות באשר לסיבה האמיתית מאחורי מעצרם וחקירתם של המפגינים.

בהקשר זה יצויין, כי לקראת סיום ההפגנה פנה אחד השוטרים לעבר המפגינים והחל להטיף להם מוסר מה טוב להם ומה לא ועל מה "כדאי" להם להפגין ועל מה לא. השוטר פנה למפגינים בקריאות מתלהמות: "מה אתם והמפלגות שלכם עושים בשביל האוכלוסייה שלכם" "מה לכם ולפלסטין" "תדאגו לעניינים שלכם" ועוד כיוצא באלה קריאות ושאלות.

אנו רואים בחומרה רבה התערבותה הבוטה של המשטרה בתוכנה הפוליטי/אידיאולוגי של ההפגנה. מהתנהלותם של שוטרי תחנת לוד במקרה זה ובמקרים אחרים, שאירעו בשנים האחרונות, מצטיירת תמונה קשה, לפיה ניתן להגביל את חופש הביטוי בכל עת ובשל כל ביטוי, שאינו לרוחה של המשטרה. דעותיהם הפוליטיות והשקפותיהם האידיאולוגיות של המפגינים אינן, כשלעצמן, עניין למשטרה ולאוכפי החוק במדינת ישראל. אסור שמשטרת ישראל תתנהג כלפי משתתפים בפעולת מחאה בהתאם לאופי האידיאולוגי או הפוליטי של תוכן פעולת המחאה. "המשטרה אינה אמונה על האידיאולוגיה" (בג"צ 148/79 סער ואח` נגד שר הפנים ואח`, פ"ד לד (2) 169, 179; ראה גם דבריו של השופט ברק בבג"צ 1928/96 מועצת יש"ע נ` מפקד מחוז ירושלים, פ"ד נ (1) 541, 543-544: "לא ניתן למנוע הפגנה או אסיפה בשל כך שדעות המפגינים אינן נראות למפקד המשטרה").


ההגנה המשפטית על ביטויים שאינם בקונצנזוס

חופש הביטוי וחופש ההפגנה אינם רק החופש לבטא דברים והשקפות, המקובלים על רוב תושבי המדינה או התואמים את המדיניות של הממשלה, אלא החופש להביע דעות, שאינן בקונצנזוס הלאומי או הציבורי, אף אם הן מרגיזות ומעוררות כעס רב בקרב חלק גדול מהציבור בישראל (ע"פ 255/68 מדינת ישראל נ` בן משה, פ"ד כב (2) 427, 434-435; בג"ץ 14/86 לאור ואח` נ` המועצה לביקורת סרטים ומחזות ואח`, פ"ד מא (1) 421). ברור שאין בעצם הבעת דעה חריגה, שאינה בגדר הקונצנזוס, כדי לבסס חשש כלשהו להפרת הסדר הציבורי או להמרדה (ת"פ (שלום ת"א) 8555/99 מדינת ישראל נ` וולפסון (לא פורסם)).

יפים לעניין זה דבריו של השופט שמואל ברוך, שופט בית משפט השלום ברמלה (כתארו אז), במקרה דומה למקרה דנן, בו משטרת לוד עצרה, חקרה והעמידה לדין 11 אזרחים תושבי רמלה ולוד, שהפגינו בלוד ביום 9.4.02 נגד מדיניות הממשלה ופעולות הצבא בערים הפלסטיניות ובמחנות הפליטים: "זכות הביטוי אינה שמורה לביטויים שהם בגדר הקונצנזוס, היא נבחנת ונמדדת דווקא בשעות הקשות, שעה שאנשים מתבטאים בביטויים לא קונבנציונאלים שאינם בגדר הקונצנזוס, שיש בהם כדי להתריס אולי כלפי אותו קונצנזוס, הפגיעה בחופש הביטוי של אזרחים חייבת להעשות במשורה". (ב"ש (שלום רמלה) 2162/02 מדינת ישראל נ` נפאר (לא פורסם)). ויודגש: באותו מקרה הועמדו מפגינים לדין בגין קריאות דומות לאלה, שהושמעו בהפגנה נשוא פנייה זו, והם הואשמו בעבירות דומות לאלה, שהמפגינים במקרה דנן נחקרים בחשד לביצוען. היועץ המשפטי לממשלה החליט באותו עניין להפסיק את ההליכים הפליליים, שננקטו נגד המפגינים, וזאת לאור הערות בית המשפט בדבר העדר בסיס משפטי ו/או עובדתי כלשהו לנקיטת ההליכים (לעניין זה ראה פניית האגודה ליועץ המשפטי לממשלה מיום 22.5.02, המצורפת למכתב זה).

לא למותר לשוב ולהדגיש את המובן מאליו, שחופש הביטוי הוא זכות יסוד חוקתית, המשתרעת על כל צורות הביטוי כגון משמרת מחאה, הפגנה, תהלוכה וכיוצא באלה (בג"צ 153/83 לוי ואח` נ` מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח (2) 393, 398). זכות זו משתרעת על כל ביטוי, בין בעל תוכן פוליטי ובין בעל תוכן אחר. הלכה פסוקה היא, כי דווקא ביטויים פוליטיים זוכים להגנה המשפטית הרחבה ביותר, שכן "על ביטויים פוליטיים חלים במידה הרבה ביותר כל הראציונאלים לחופש הביטוי. על כן בדרך כלל, אין להגביל ביטוי פוליטי אך בשל פגיעתו ברגשות. הגבלה כזאת עלולה לפגוע באושיות הדמוקרטיה. מכאן הפסיקה, שבה ניתנה הגנה מלאה לביטויים פוליטיים המבקרים את הממשלה בלשון עולבת וגסה או לביטוי פוליטי גזעני הפוגע ברגשות הציבור". (בג"ץ 606/93 קידום יזמות ומו"לות (1981) בע"מ נ` רשות השידור, פ"ד מח (2) 1, 13)


סוף דבר

התנהגות המפגינים במהלך ההפגנה ובסיומה אינה מצדיקה, כלל ועיקר, את מעצרם וחקירתם בחשד לביצוע עבירות של הפרת השלום ו/או הסתה והמרדה. במצב העובדתי המתואר לעיל, הקריאות שהושמעו בהפגנה אינן מקימות עילה כלשהי למעצר ולחקירת המפגינים כאמור. המדובר בפעולת מחאה לגיטימית במסגרת הגבולות המותרים והמוגנים של חופש הביטוי.

אנו רואים בחומרה רבה את הקלות הבלתי נסבלת, שבה משתתפים בפעולות מחאה מוצאים את עצמם עצורים ומואשמים בעבירות של הפרת הסדר הציבורי ו/או הסתה והמרדה, ללא כל בסיס משפטי ו/או עובדתי. אין פגיעה קשה יותר בדמוקרטיה, מאשר השימוש בסמכויות שלטוניות, המוענקות לרשויות אכיפת החוק בישראל, בתור מכשיר לקידום יעדים פוליטיים ול"הענשת" אזרחים אך בשל השקפותיהם האידיאולוגיות ועצם השתתפותם בפעולות מחאה. שימוש פסול ושרירותי זה משמעו פגיעה אנושה בחופש הביטוי וחופש ההפגנה.

אנו רואים בחומרה רבה עוד יותר את הישנותם בתקופה האחרונה של מקרים, שבהם נפגע חופש הביטוי כאמור ע"י המשטרה, וזאת חרף התרעותיה החוזרות והנשנות של האגודה בעניין זה. נזכיר, למשל, כי במאי 2002 פנינו לקודמך בתפקיד בתלונה על עיכובם של שני מפגינים מול משרד הבטחון בת"א, שנשאו שלט "צה"ל ארגון טרור, פרופיל 21 עכשיו". הם נחקרו ארוכות בחשד להסתה ולהפרת הסדר הציבורי ונשלחו למעצר בית. בסופו של דבר נסגר תיק החקירה מחוסר ראיות, ובקשה לעיון חוזר נגד עילת הסגירה, שהגשנו לך לפני שנתיים ימים, עברה מיד ליד ומצאה לאחרונה את דרכה לשולחנו של מר שי ניצן. בסיום מכתב הערר המפורט, שהתייחס למקרה נוסף של חקירת ביטוי, ביקשנו ממך לחזור ולשנן למשטרת ישראל את הנוהל, שאוסר על פתיחה בחקירה בעבירות ביטוי ללא אישור הפרקליטות. דברים אלה יפים וביתר שאת אף למקרה זה. (ראה גם פנייתנו מיום 22.5.02, בעניין כתב האישום שהוגש נגד מפגינים בלוד ופנייתנו מיום 22.7.02 בעניין מעצרם וחקירתם של מפגינים בלוד; העתקי המכתבים מצ"ב).

בנסיבות העניין, ובהתחשב בזכותם הבסיסית של המפגינים לבטא את השקפותיהם הפוליטיות בצורה חופשית, גלויה וללא הרגשת מורא ופחד, אנו פונים אליך ומבקשים, כי תורה על סגירת תיקי החקירה נגד החשודים במקרה זה מחוסר אשמה ועל ביטול כל ההליכים הפליליים שננקטו נגדם עד כה. כן הינך מתבקש להנחות לאלתר את רשויות אכיפת החוק במדינת ישראל, ובכלל זה התובעים המשטרתיים ושוטרי תחנת לוד בפרט, לכבד את הזכות החוקתית לחופש ביטוי ולהעניק לה המשקל הראוי בטרם נקיטת הליכים פליליים נגד משתתפים בפעולות מחאה.

לאור חשיבות העניין, ועל מנת למנוע מהחשודים עינוי דין מיותר לחלוטין, אבקש התייחסותך לאמור לעיל מוקדם ככל הניתן.

בכבוד רב,
עאוני בנא, עו"ד

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: הזכות להפגין,זכויות אזרחיות,חופש הביטוי

סגור לתגובות.