האגודה לזכויות האזרח פנתה היום לבית הדין לעבודה בתל אביב וביקשה להצטרף כ"ידיד בית המשפט" לדיון בתביעתו של העיתונאי ניר בכר, שפוטר לאחרונה מעבודתו כעורך המוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות. בכר פוטר, לדבריו, בעקבות מחלוקות סביב תחקירים בנושא השחיתות השלטונית, שפירסם במוסף, ועל רקע לחצים חוזרים ונשנים, שהופעלו עליו כדי שיסטה מכללי האתיקה העיתונאית. ידיעות אחרונות מכחיש את טענותיו של בכר וטוען שפיטוריו באו על רקע הפרות משמעת מצדו.
בבקשה שהגיש היום, מסביר עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח, שלאגודה אין הכלים, גם לא את היומרה, להכריע במחלוקות העובדתיות שבין הצדדים. יחד עם זאת, לכשתוכרע המחלוקת העובדתית על ידי בית הדין, עשויות לעלות לדיון סוגיות משפטיות עקרוניות, שההכרעה בהן תשליך על חופש הביטוי והעיתונות בארץ ועל זכות הציבור לדעת.
חופש העיתונות, מסביר עו"ד פינצ'וק, אינו מתמצה בחופש הביטוי של העיתון. מדובר בזכות של כל אחד בציבור לקבל בצינורות האפשריים והחוקיים את האינפורמציה הטובה, המדויקת, המוסמכת והמקיפה ביותר. חופש הביטוי זכה להגנה משמעותית במישור היחסים שבין הפרט לבין השלטון. מאז קום המדינה דחו בתי המשפט ניסיונות של המדינה להגביל את חופש הביטוי ולצנזר ידיעות ודעות. לעומת זאת, מערך הזכויות והחובות שבין האזרחים לבין אמצעי התקשורת הפרטיים לא זכה לדיון מעמיק, וממילא גם לא נקבעו אמות מידה, שיבטיחו את חופש הביטוי.
בשנים האחרונות, כותב עו"ד פינצ'וק, אנו עדים פעם אחר פעם להתרחשויות בשדה התקשורת הפרטית, אשר מציבות אתגרים חדשים בפני חופש הביטוי ובפני זכות הציבור לדעת. שוב ושוב קורה, שבעלים או מנהלים של אמצעי תקשורת זה או אחר מונעים פרסום של כתבות ותחקירים משיקולים עסקיים או משיקולים זרים אחרים. לא אחת גם פוטרו עיתונאים, לאחר שניסו להתעקש על מילוי שליחותם העיתונאית או סרבו לקבל תכתיבים ולפרסם דברים לא מדויקים או מוטים. מקרים מעין אלה, שמסתיימים בדרך כלל בהתאם לרצונם של בעלי השליטה באמצעי התקשורת, שהיו מעורבים בהם, עלולים לשדר מסר קשה בכל שדרות העיתונות בארץ: עיתונאי החפץ לשמור על מקום עבודתו חייב להכפיף את שיקול דעתו המקצועי, את האינטרס הציבורי ואת האתיקה שלו לרצונו של המו"ל או העורך. ככל שמסר מעין זה יחלחל וישתלט על שדה העיתונות בישראל, תיגרם פגיעה קשה בחופש הביטוי, בזכות הציבור לדעת ובדמוקרטיה. "'שוק הרעיונות' עלול להפוך ל'שוק הרעיון' הבלעדי", כדבריו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר. עו"ד פינצו'ק מפנה גם לדבריו של נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, לפיהם העיתונות הפרטית שולטת בבמת הדיבור, שהיא מהבמות הציבוריות החשובות ביותר במשטר הדמוקרטי: "עקרונית, כל אחד יכול לרכוש לעצמו במה זו. למעשה, מעטים הם הרוכשים. . . . מי ששולט בבמה זו שולט בנכס שהוא חיוני למשטר דמוקרטי."
"בכפוף לתוצאות הבירור במחלוקות העובדתיות, שמעורר תיק זה", כותב עו"ד פינצ'וק, "הרי שהתיק עשוי להניח לפתחו של בית הדין הנכבד דילמות כבדות משקל". לכל הכרעה בסוגיות עקרוניות אלו תהא השפעה על התנהלותם בעתיד של עיתונאים, עורכים ובעלי עיתון בישראל והשלכות מרחיקות לכת על האופן, שבו תמומשנה זכויותיו של הציבור לחופש ביטוי ולחופש מידע. כך, למשל, עשוי בית הדין להידרש לאיזון הראוי בין זכויותיהם של עורך העיתון ובעליו לבין זכות הציבור לדעת, בין חובותיו של העיתונאי כלפי מעסיקו לבין חובותיו האתיות, ובין זכותו של עיתון להגנה על סודותיו לבין זכותו של הציבור לדעת כיצד מתנהלות במות התקשורת המרכזיות, שמהן הוא ניזון. כמסד לעריכת איזונים מעין אלה, עשוי בית הדין הנכבד להידרש גם לשאלת מעמדם של העיתונות הפרטית ושל העיתונאים העובדים בה: האם העיתונות הפרטית היא עוד מפעל בסקטור הפרטי, שאינו חב חובות אלא לבעלי המניות, או שמא מדובר בגוף בעל פונקציה ציבורית, הנושא גם בחובת נאמנות משפטית כלפי הציבור.
לאור זאת מבקשת האגודה לזכויות האזרח להצטרף לדיון ולהגיש לבית הדין נייר עמדה, שיתייחס לסוגיות העקרוניות, שצפויות לעלות במהלך הדיון בתביעתו של בכר. בית המשפט העליון הכיר לפני כעשור במוסד "ידיד בית המשפט", שנועד לאפשר את צירופו של גוף ציבורי, שאינו צד ישיר להליך, אך יש לו היכרות עם הסוגיות העקרוניות שהוא מעלה. בהתאם לזאת מבקשת האגודה להביא בפני בית הדין את הניסיון שצברה, במהלך פעילותה לקידום חופש הביטוי וחופש המידע, ולסייע בגיבוש עמדה והלכה, שתשקף נאמנה את מגוון הזכויות והאינטרסים, המוטלים על הכף.
