בג"ץ דן היום (14.2.06), בהרכב מורחב של 11 שופטים, בעתירותיהם של האגודה לזכויות האזרח בישראל ושל עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, ובעתירות נוספות, נגד חוק האזרחות והכניסה לישראל, אשר מונע מעמד בארץ מבני זוג פלסטינים של אזרחים ותושבים ישראלים. החוק, אשר התקבל בכנסת בקיץ 2003 ועיגן בחקיקה החלטת ממשלה קודמת (משנת 2002), תוקן בקיץ האחרון; אולם – מבהירים הארגונים העותרים, וכך עולה גם מתשובות המדינה – מהתיקונים נהנו עד כה רק משפחות ספורות מבין האלפים, שנפגעו מהחוק ואשר נאלצות לחיות בפירוד כפוי או בחשש יומיומי מפני קריעתם של בני המשפחה אלה מאלה. העותרים הדגישו, כי גם לאחר תיקון זה, מדובר בחוק גזעני, אשר מבחין ומפלה בין משפחות של ישראלים, אך ורק על בסיס מוצאם הלאומי של בני-זוגם הזרים של האזרחים הישראלים, תוך פגיעה קשה בזכות לשוויון ובזכות לחיי משפחה. זאת ועוד, החוק התקבל תוך "הצדקתו" באמצעות נימוקים ביטחוניים, המשוללים כל בסיס עובדתי. העתירות הוגשו בידי עורכי הדין חסן ג`בארין וארנה כהן מעדאלה ושרון אברהם-ויס ודן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח.
לקראת סופו של הדיון הממושך, בעקבות טענות שהועלו על ידי המדינה בדבר העדר זכות משפטית של תושבי השטחים להגר לישראל, הבהיר הנשיא ברק, כי עניינן של העתירות אינו בזכות להגירה, וגם לא בזכותם של תושבי השטחים להגר לישראל. המדובר, הדגיש ברק, בזכותם של אזרחים ישראלים לחיי משפחה עם בני זוגם, והשאלה היא האם החוק הזה מוצא את האיזון הראוי בין זכות זו לבין זכותם של אזרחי ישראל לביטחון.
עתירותיהם של האגודה לזכויות האזרח ועדאלה, כמו גם עתירות נוספות באותו נושא, נדונו לפני למעלה משנתיים בפני הרכב מורחב של בג"ץ, והן עדיין ממתינות להכרעתו של בית המשפט, אשר צפויה להינתן בחודשים הקרובים. בקיץ האחרון החליטה הכנסת להאריך את תוקפו של החוק, המוגדר כ"הוראת שעה", ולהכניס בו "תיקון", אשר כונה על ידי הממשלה "הקלות". העותרים מדגישים, כי שינויים אלה אינם משנים את מהותה של חקיקה גזענית זו, אשר חלה אך ורק על בני-זוג פלסטינים, על בסיס מוצאם הלאומי. החוק פוגע בעיקר בציבור אזרחי ישראל הערבים, אשר בינם לבין הפלסטינים בשטחים קיימים קשרים תרבותיים, לאומיים, דתיים ואחרים, ואך טבעי הדבר, כי ייווצרו גם יחסי משפחה. תוצאת החוק היא, כי הלכה למעשה אזרחים ערבים אינם יכולים לממש את זכותם הבסיסית לבחור להם בני-זוג כרצונם ולהקים עמם משפחות בישראל, וזאת בהתבסס על רוח גזענית ותוך חתירה תחת עקרונות דמוקרטיים בסיסיים. החוק, מציינים עורכי הדין, פגע אנושות בזכות הבסיסית לחיי משפחה, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובאמנות בינלאומיות, שישראל מחוייבת להן. בכך הפך המחוקק את חייהן של משפחות ישראלים, הנשואים לפלסטינים, לבלתי אפשריים ולחסרי משמעות מעשית.
ה"תיקון" לחוק, שהתקבל בקיץ האחרון, אינו מאפשר קבלת מעמד בישראל, אלא רק קבלה של היתרי שהיה זמניים, וגם זאת רק במקצת המקרים, ומכאן שהסוגיה העומדת בפני בג"ץ נותרה בעינה. זאת ועוד – לאפליה על בסיס לאום נוספה בתיקונים אלה גם הבחנה על בסיס גיל ומין, שהיא שרירותית וחסרת בסיס עובדתי. כן נקבעה חזקה של מסוכנות ביטחונית קולקטיבית, על בסיס קרבה משפחתית, המהווה ענישה קולקטיבית פסולה. מדובר בסעיף בתיקון לחוק, המאפשר למנוע מתן של היתרי שהיה בישראל לבני זוגם של ישראלים, רק משום קרבתם המשפחתית לפלסטינים, החשודים בפעילות עויינת לישראל, וזאת גם כאשר אין כל חשד ספציפי, המיוחס לבני-הזוג עצמם.זאת ועוד, התיקון לחוק התקבל בלא ביסוס עובדתי. סף הגיל המינימלי שנקבע, כתנאי ראשוני להגשת בקשות להיתרי שהיה בישראל, הינו 35 לגברים ו-25 לנשים. המדינה הסבירה בתשובותיה לבג"ץ, כי סף זה נקבע על סמך "המעורבות העקבית" של בני זוג פלסטינים מתחת לגילאים אלה בפיגועים שבוצעו או סוכלו. אולם, הנתונים שהגישה המדינה עצמה לבית המשפט, בחודש נובמבר האחרון, בעקבות דרישתו המפורשת של בג"ץ, מעלים תהיות רבות: מהנתונים עולה, כי 25 מקבלי מעמד בישראל, מכלל האלפים, שקיבלו מעמד שכזה מכח "איחוד משפחות", נחקרו בחמש השנים האחרונות בחשד למעורבות בפעילות טרור – 24 גברים ואישה אחת. באשר למספרים אלה, לא נמסר כלל מה אופי המעורבות שיוחסה להם, נגד כמה מהם הוגשו לבסוף כתבי אישום, וכמה מהם הורשעו בדין. רק שניים מאלפי בני אדם, שקיבלו מעמד מכח איחוד משפחות, נוספו לרשימת הנחקרים בשנתיים האחרונות, אחד בכל שנה, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם טענת המדינה באשר ל"מעורבות עקבית" בטרור.
לאור דברים אלה, ובמיוחד לאור העובדה, שמזה כארבע שנים מופרדות משפחות על לא עוול בכפן, ביקשו הארגונים העותרים, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח, כי בג"ץ יורה על ביטולו של חוק האזרחות והכניסה לישראל.
בג"ץ 7052/03 (עתירת עדאלה) ; בג"ץ 8099/03 (עתירת האגודה לזכויות האזרח).
