האגודה לזכויות האזרח ערערה בסוף השבוע בבית המשפט העליון בשמו של אסיר, שהמחשב שהחזיק בתאו, באישור הנהלת הכלא, נלקח ממנו. זאת בעקבות דחיית עתירה, שהגיש האסיר בבית המשפט המחוזי בתל אביב. עו"ד אדם שנער, שהגיש את בקשת רשות הערעור בהתנדבות מטעם האגודה לזכויות האזרח, מבהיר כי זכות הטיעון של האסיר נפגעה, כי בית המשפט המחוזי הטיל עליו נטל הוכחה בלתי סביר וכי נפגעה, ללא כל הצדקה עניינית, גם זכותו של האסיר לעיין בחומר, שהגיש שירות בתי הסוהר בעניינו.
האסיר, המרצה עונש מאסר ממושך בכלא איילון ברמלה, עובד בשנים האחרונות בחדר המחשבים שבבית הסוהר ומשמש כמדריך מחשבים עבור שאר האסירים. הערכת כל הגורמים המקצועיים המעורבים בדבר היא, שתיפקודו של המבקש חיובי ושהוא תורם רבות לקהילת האסירים, אותה הוא מלמד. לפני כשנה וחצי הגיש האסיר בקשה לוועדה לתנאי מחייה שבבית הסוהר להכניס מחשב אישי לתאו, בנימוק כי המחשב עתיד לשמשו לצורך לימודיו המתוכננים באוניברסיטה הפתוחה. הוועדה אישרה את בקשתו, תוך שהיא מתנה את הכנסת המחשב "בכפוף לכך שיציג מסמכים שאכן נרשם ללימודי מחשב, וכל עוד המחשב דרוש לו ללימודיו". החלטה זו לא נמסרה לידי האסיר. בשל חסרון הכיס, לא עלה לבסוף בידי האסיר להירשם ללימודים באוניברסיטה, והוא לא רכש מחשב. כעבור חודשים מספר הגיש האסיר בקשה נוספת להכניס מחשב לתאו, בה הבהיר, כי אין בכוונתו להירשם ללימודים באוניברסיטה הפתוחה וכי המחשב עתיד לשמשו לצרכים לימודיים אישיים. הנהלת הכלא נענתה לבקשתו זו, והאישור ניתן לו בעל-פה. גם על לוח המודעות בכלא הופיעה הודעה לאקונית, לפיה אושר לו להכניס מחשב. בהתאם לכך, רכש דודו של האסיר מחשב, אשר הוכנס לתאו בהתאם להליכים הנהוגים בבית הסוהר. יצוין, כי המחשב לא כלל כרטיס רשת, ולא התאפשר חיבורו לרשת האינטרנט. המחשב שימש את האסיר ללימודן של תוכנות שונות, אותן הוא מלמד במרכז החינוך בבית הסוהר, ובאמצעותו הוא כתב גם ספר הוראה לאסירים וספר שירים.
בעקבות כתבה בעתון "ידיעות אחרונות", שם דווח על היכרות של אסיר מכלא איילון עם אישה דרך האינטרנט, נלקח מחשבו האישי של המערער בנובמבר האחרון, יחד עם שאר המחשבים האישיים באגף, וזאת למרות שלא היה יכול להתחבר לאינטרנט ממחשבו. לאחר בדיקה, הוחזר לו המחשב, אך כעבור שבוע נלקח מחשבו בשנית. על המחשב הושמה מדבקת "נבדק" ונאמר לו, כי המחשב נמצא תקין, אך המחשב לא הוחזר לרשותו אלא הועבר למחסן האגף. בקשתו של האסיר להשבת מחשבו, אשר הועברה בכתב למנהל בית הסוהר, לא נענתה. כעבור מספר ימים, זומן האסיר ללשכתו של מפקד האגף, וזה הורה לו – מבלי שניתנה לו הזדמנות להשמיע את דברו – לדאוג להוצאת המחשב מהכלא, וזאת משום שאינו לומד באוניברסיטה הפתוחה. יצוין כי הוראה דומה התקבלה לגבי כל האסירים, שאינם לומדים באוניברסיטה (הם הורשו אמנם להעביר את מחשביהם למועדון, אך נאמר להם במפורש כי בית הסוהר אינו אחראי לכל נזק, שעלול להיגרם שם למחשבים). פניות נוספות של האסיר ובת-זוגו, במטרה להשאיר את המחשב ברשותו, לא זכו להתייחסות עניינית.
בעקבות דברים אלה, פנה האסיר, כשהוא אינו מיוצג, והגיש עתירה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה ביקש להשיב לו את המחשב, ולחלופין – להשיב לו את כספו, ששימש לרכישת המחשב. האסיר ביקש להעביר לבית המשפט מסמכים רלבנטיים, ובהם העתק פנייתו השניה בבקשה להכנסת המחשב, בה צויין במפורש כי אינו מתכוון ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, המלצתו של ראש תחום חינוך בבית הסוהר, קבלה המעידה על רכישת המחשב, העתק המודעה מלוח המודעות, המתירה את הכנסת המחשב, והמסמך המאשר שהמחשב הוכנס לבית הסוהר. נציג שב"ס ניגש אל האסיר, לקח ממנו את כל המסמכים, ולאחר שעיין בהם הגיש לבית המשפט המחוזי רק מסמך אחד – המלצתו של ראש תחום חינוך. בשל כך, עמדו בפני בית המשפט רק שני מסמכים – המלצה זו וההחלטה הראשונה, שהתירה הכנסת מחשב בכפוף ללימודים באוניברסיטה הפתוחה, החלטה שלא נמסרה לאסיר, אלא הועברה ישירות על ידי שב"ס לבית המשפט. יתר המסמכים הושבו לאסיר, בלא שבית המשפט עיין בהם, וזאת בניגוד לבקשתו המפורשת. גם בקשתו של האסיר לעיין במסמכים רלבנטיים נוספים סורבה, בלא שניתן לכך נימוק כלשהו. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו של האסיר, בנימוק שאושר לו להכניס מחשב רק בכפוף ללימודים באוניברסיטה הפתוחה. נסיונותיו של האסיר, במעמד הקראתו של פסק הדין, להסב את תשומת הלב של בית המשפט לקיומם של מסמכים אחרים, המעידים על האישור שקיבל להכניס את המחשב ללא תלות בהרשמה ללימודים, לא נענו.
עו"ד שנער מדגיש, כי החלטות שב"ס ובית המשפט בעניינו של האסיר נתקבלו בלא שמומשה זכותו להשמיע כראוי את טענותיו ולהציג את הראיות לאישורן. לא היתה כל הצדקה לכך, שנציג השב"ס ינהג כצנזור ויחליט עבור האסיר אילו מסמכים יוגשו בשמו לבית המשפט ואילו לא יוגשו, החלטה שבלעדיה, סביר להניח כי פסיקתו של בית המשפט היתה שונה בתכלית. עו"ד שנער טוען עוד, כי בית המשפט המחוזי טעה כאשר העביר את נטל ההוכחה בדבר האישור להכניס מחשב ללא תלות בלימודים באוניברסיטה הפתוחה, למגרשו של האסיר. זאת בזמן, שהחלטה זו נמסרה לאסיר בעל-פה ובזמן, שנוסח ההחלטה בכתב מצוי רק בידי הנהלת הכלא. כאשר המידע הרלבנטי מצוי בידי הרשות, נאמר בכתב הערעור, כלל אין מקום, שבית המשפט ידרוש מהאסיר את מה שאין לו ולא יכול להיות לו. עצם קיומו של המחשב בידי האסיר והכנסתו בידיעתן של רשויות הכלא, מסביר עו"ד שנער, מצביע על כך, שהכנסתו נעשתה באישור, הגם שלא נמסרו מעולם מסמכים המצביעים על הרשמתו של האסיר ללימודים באוניברסיטה הפתוחה. "מתן אישור להכנסת מחשב, רק כדי לבטלו לאחר מכן ללא כל הצדקה נראית לעין", מסכם עו"ד שנער, "הינו בלתי סביר במידה כזו המצדיקה את החזרת המחשב למבקש, ולחלופין השבת כספו ששימש לרכישת המחשב בהסתמך על האישור האמור".
