עתירה נגד צו הגבלה שחייב תושב ירושלים להתגורר בחיפה 3 חודשים

בשנת 1994 עתרה האגודה לבג"ץ בשם תושב ירושלים, שלאחר שחרורו ממעצר מינהלי הוציא נגדו אלוף פיקוד העורף צו הגבלה, שחייב אותו להתגורר בחיפה למשך 3 חודשים ולהתייצב מספר פעמים ביום בתחנת המשטרה. לאחר עיון בחומר החסוי אישר בית המשפט את הצו ודחה את העתירה

בג"צ 5007/94
בבית המשפט העליון
בשבתו לבית משפט גבוה לצדק

העותר:

ברוך בן יוסף

ע"י ב"כ עוה"ד דן יקיר ו/או נטע זיו גולדמן ו/או דנה בריקסמן ו/או תמר פלג שריק ו/או אליהו אברם ו/או צבי ריש ו/או דנה אלכסנדר ו/או יהודה בן-דור

האגודה לזכויות האזרח בישראל
רחוב ביאליק 12, תל-אביב 63324
טל`: 5254162 – 03 פקס: 5254726 – 03

נגד


המשיב:

אלוף פיקוד העורף


עתירה למתן צו על תנאי

מוגשת בזה עתירה למלן צו על תנאי המופנה אל המשיב ומורה לו לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל צו ההגליה שהוציא כנגד העותר ביום 9.9.94.


בקשה למתן צו ביניים ולדיון דחוף

הצו כנגדו מופנית העתירה ייכנס לתקופו ביום 12.9.94, לאחר שהעותר שוחרר ממעצר מינהלי יממה קודם לכן. צו זה פוגע בצורה קשה בחירותו של העותר ובחיי המשפחה שלו. כיוון שהעותר כבר היה חופשי בירושלים במשך יממה, לא יגרם נזק אם הצו לא ייכנס לתוקפו לזמן קצר נוסף. לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד לאפשר לעותר להישאר בירושלים עד לסיום הדיון בעתירה, ולו תוך קביעת תנאים מגבילים.

כן מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע דיון דחוף בעתירה.


ואלה נימוקי העתירה:


הרקע העובדתי

1. העותר הוא תושב ירושלים.

2. העותר נעצר בצו מעצר מינהלי ביום 13.3.94 לשלושה חודשים. נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים אישר את צו המעצר המינהלי. וערעורו של העותר נדחה (עמ"מ 2/94).

3. ביום 12.6.94, עם תום תקופת המעצר הראשונה, הוצא כנגד העותר צו מעצר מינהלי נוסף, והפעם ל-6 חודשים, צו זה אושר על ידי סגן נשיא בית המשפט המחוזי, אך בערעור קוצרה תקופת המעצר בשלושה חודשים (עמ"מ 7/94). בהחלטתו מיום 1.9.94 קבע השופט ד` לוין כך:

"אכן, המערער חש כי נקטו כנגדו באמצעי החריף ביותר לעומת אחרים שנעצרו מינהלית לאחר ההרג המחריד במערת המכפלה. לא השתכנעתי מתשובות נציגי המשיב, שנשמעו בדיון סגור, מדוע נקטו כנגד המערער באמת מידה נוקשה בהרבה מזו שנקטו כנגד האחרים.

אשר על כן, תוך הכרה בכובד האחריות וברצינות העניין, מצד אחד מבחינת ההגנה על בטחון הציבור ומצד שני ההקפדה על חירותו של אדם שאין לשלול אותה ממנו דרך כלל אלא על פי
הליכים גלויים וראיות שיכולות לעמוד בביקורת ההליך המשפטי, בא אני לכלל החלטה לקבל חלקית את הערעור בכך שאני מעמיד את תקופת המעצר המינהלי על שלושה חודשים למן יום 12.6.94.
נראה לי כי אם לקראת סוף התקופה האמורה עדיין יחזיק המשיב בדעה כי מתקיים "יסוד סביר להניח שטעמי בטחון המדינה או בטחון הציבור מחייבים" הגבלת חירותו של המערער, וזאת על סמך נתונים עובדתיים ומודיעיניים המבססים חשש כזה בוודאות רבה, עדיין ראוי יהיה כי לא תנקט עוד סנקציה של מעצר אלא סנקציה פתוחה בחומרתה ובהיקפה.

ראיתי לנכון להוסיף דברים אלה כדי שתהיה שהות בידי המשיב לבחון את הדברים שוב על פי מידע עדכני ועל פי האמור לעיל שאם לא כן הייתי נוטה לצוות על שחרורו של המערער לאלתר".

העתק ההחלטה מצ"ב כנספח ע/1.

4. ביום 11.9.94 שוחרר העותר מן המעצר המינהלי ונמסר לו צו מטעם המשיב, לפיו עליו לשהות בחיפה למשך 3 חודשים, להודיע על כתובתו למפקד מרחב חיפה, להתייצב במשטרה 3 פעמים ביום, לא לצאת מפתח בית מגוריו בשעות הלילה, לא לקיים מגע עם פעילי "כך" או "כהנא חי" לשעבר, ולא לשנות את מקום מגוריו ללא הרשאה בכתב של מפקד מרחב חיפה.

העתק הצו מצ"ב כנספח ע/2.

5. העותר נשוי ולו 4 ילדים – בני 15, 13, 12 ו-5. בנו השני עתיד לחגוג את בר המצווה שלו בעוד שבועיים, ולשם כך מגיעים הוריו של העותר מחו"ל.

6. אמנם אחיו של העותר מתגורר בחיפה, אך משפחתו מונה 7 נפשות, והם מתגוררים בדירה בת 3 חדרים.

7. העותר סיים את לימודי המשפטים, ועמד להתחיל בהתמחות, אך המעצר ועתה צו ההגבלה מונעים ממנו לעשות כן.

8. למיטב ידיעת העותר, כנגד עצורים מינהליים אחרים שנעצרו ביחד איתו לא ננקט צעד הדומה בחומרתו. כך למשל, על מיכאל בן חורין נאסר להיכנס לשטחים המוחזקים, ועל נועם פדרמן נאסר להיכנס למערת המכפלה ולצאת מביתו בשעות הלילה.


הטיעון המשפטי

9. הצו כנגד העותר הוצא מכוח תקנות 109 ו-110 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.

10. הצו בטל בהיותו בלתי סביר בצורה קיצונית, ופוגע פגיעה קשה וחמורה בזכויות היסוד של העותר, ובהן הזכות לחירות, הזכות לקיום חיי משפחה תקינים וחופש העיסוק.

11. המשיב מוסמך לנקוט בצעד חריג וחמור זה רק במקרה של ודאות קרובה לסכנה לבטחון המדינה או לשלום הציבור, ורק אם שוכנע בקיומה של סכנה זו על סמך ראיום ברורות, חד משמעיות ומשכנעות. מבחנים אלה לא התקיימו בענייננו.

בג"צ 672/87 עתאמללה נ` אלוף פיקוד הצפון, פ"ד מב (4) 708, 710.

12. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מחייב לנקוט זהירות יתרה בפגיעה בחירותו של אדם – אך לא כך נהג המשיב.

13. לחלופין, היה על המשיב לנקוט בצעדים חמורים פחות, כגון הגבלת העותר לעיר מגוריו או לביתו.

14. בית משפט נכבד זה כבר קבע בהחלטתו ע/1, כי לא הייתה הצדקה לנקוט כנגד העותר בצעד חמור יותר מזה שננקט נגד עצירים מינהליים אחרים. לפיכך אין אף הצדקה לצו ההגבלה החמור בתנאיו מצווים שהוצאו כנגד עצירים אחרים.

15. לעותר לא ידוע, כי הרמטכ"ל הסמיך את המשיב, על פי תקנה 6 (1) לתקנות ההגנה (שעת חירום). 1945, לשמש כמפקד צבאי.

______________
דן יקיר, עו"ד
ב"כ העותר

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: זכויות אזרחיות,חופש התנועה

סגור לתגובות.