לכבוד
מר מני מזוז
היועץ המשפטי לממשלה
רח` צלאח א-דין 29
ירושלים
א` נ`,
הנדון: זכותם של עצורים לגשת לבחינות בגרות
שמחנו מאד לראות כיצד נערכו בשב"ס ובמשרד החינוך לאפשר לקטינים, העצורים במסגרת פעולות המחאה נגד ההתנתקות, להיבחן בבחינות הבגרות בבתי המעצר. הופתענו והתאכזבנו לאחר מכן למקרא עמדתך, שפורסמה בתקשורת לפני ימים אחדים, לפיה אם היית שומע על כך קודם "זה לא היה קורה". על פי הדיווח בעיתון "הארץ" ("מזוז: מנהלי המאבק בהתנתקות חוצים לא פעם את הקווים האדומים", 1.6.05) הוספת והדגשת, כי "אין הפגנות דה-לוקס. מי שרוצה להיאבק צריך לדעת לשלם את המחיר".
עקרון יסוד הוא בשיטתנו, כי זכויות היסוד של האדם אינן נעצרות בשערי בית הסוהר. כדברי השופט מצא בעע"א 4463/94 גולן נ` שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 152:
"הלכה מושרשת היא עמנו, כי זכויות היסוד של האדם "שורדות" גם בין חומות בית הסוהר ונתונות לאסיר (וכן לעציר) אף בתוך תא כלאו. יוצאות מכלל זה הן אך זכותו של האסיר לחופש התנועה, ששלילתה מן האסיר נובעת מכליאתו, וכן מיגבלות המוטלות על יכולתו לממש חלק מזכויותיו האחרות. . . הנחת היסוד היא, שסל זכויות האדם של אסיר מכיל את כל הזכויות והחירויות הנתונות לכל אזרח ותושב, למעט חופש התנועה שנשלל ממנו עקב המאסר."
אכן, "חומות הכלא אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם. . . החופש נשלל מהעצור; צלם האדם לא נלקח ממנו" (בבג"צ 355/79 קטלן נ` שירות בתי הסוהר, פ"ד לד(3) 294, 298).
הזכות לחינוך – הזכות "להשכיל ולרכוש ידע" כפי שהגדיר זאת השופט מצא בעניין גולן – היא זכות יסוד חוקתית, הנגזרת מזכות האדם לכבוד והמהווה חלק בלתי נפרד מחירותו הרוחנית. כשאר זכויות היסוד, זכות חשובה זו אינה נשללת מן האסיר. על אחת כמה וכמה אין לשללה מעצורים קטינים, אשר עדיין נהנים מחזקת החפות, ומבקשים להשלים את השכלתם התיכונית. החובה לאפשר לאסירים ועצורים, ובמיוחד לקטינים, לקבל חינוך ראוי בכלא מקבלת ביטוי אף בסעיף 77 ל- UN Standard Rules for the Treatment of Prisoners, הקובע כי:
| "(1) Provision shall be made for the further education of all prisoners capable of profiting thereby, including religious instruction in the countries where this is possible. The education of illiterates and young prisoners shall be compulsory and special attention shall be paid to it by the administration; " |
בהקשר זה ראוי להדגיש (ביחס לדבריך, כי מי שרוצה להיאבק צריך "לשלם את המחיר"), כי מעצרו של חשוד אינו אמור להיות חלק מ"מחיר" שהוא "משלם" לחברה. חשודים ונאשמים, הנמצאים במעצר, לא הורשעו בעבירה פלילית כלשהי, ואין לראות בהחזקתם במשמורת משום ענישה. שלילת חירותו של אדם עוד טרם הוכחה אשמתו, כרוכה בנטילת "סיכון מחושב" לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויותיו. אף כאשר אין מנוס מעצם המעצר, יש למזער את הפגיעה בחשוד, ולהשוות את מצבו ככל הניתן לזה של אדם המתהלך חופשי. יש לעשות הכל, כדי שמעצרו של קטין לא יפגע בהתפתחותו החינוכית ולא ימנע ממנו להמשיך ולרכוש השכלה. אכן, כאשר מדובר בעצור ימים, המוחזק לתקופה קצרה בלבד, עשויים להתעורר קשיים לוגיסטיים אשר ימנעו קיום מבחנים במועדם במקרים מסויימים. כך, אם קטין ייעצר יום לפני קיומה של בחינה, אין לצפות בהכרח, כי המערכת תוכל להיערך לקיום המבחן בבית המעצר; אולם, אין בקשיים אלו כדי להפחית מהחובה העקרונית להגן על זכות העצורים לחינוך.
לאור כל האמור לעיל, נבקשך להנחות את שב"ס להמשיך ולפעול לאפשר לקטינים עצורים להיבחן בבחינות הבגרות.
בכבוד רב,
לילה מרגלית, עו"ד
