19 באפריל, 2005
לכבוד
תג"ד עו"ד חיים שמולביץ
היועץ המשפטי
שירות בתי הסוהר
ת"ד 81
רמלה
שלום רב,
הנדון: מניעת עצורות, המסווגות כביטחוניות, להירשם לבחינות התאוג`יה
לאחרונה קיבלנו תלונות מעצורות, המסווגות כביטחוניות, על החלטת הנהלת בית הסוהר השרון למנוע מהן להירשם לבחינות התאוג`יה, בטענה כי לעצורות אין זכות לגשת לבחינות, הכל כפי שיפורט להלן:
א. פתח דבר:
1. לפני מספר שבועות פנו האסירות א` מ`, נציגת האסירות באגף 11, והאסירה ל` ג`, נציגת האסירות באגף 12, להנהלת בית הסוהר השרון כדי להסדיר את רישום האסירות והעצורות, המסווגות כביטחוניות, לבחינות התאוג`יה האמורות להתקיים בחודש יוני הקרוב.
2. במענה לפנייתן זו, הנהלת בית הסוהר הודיעה להן, כי ניתן לרשום אך ורק אסירות שפוטות, וכי בקשתן של העצורות להירשם מסורבת.
3. ההחלטה של הנהלת בית הסוהר, למנוע מהעצורות הללו להירשם לבחינות, רק בשל העובדה כי מדובר בעצורות, הינה בלתי חוקית ואין לה על מה לסמוך.
ב. זכויות האדם של העציר והאסיר:
4. ראשית כל, הלכה מושרשת היא, כי זכויות היסוד של האדם עומדות לעציר, הכלוא בבית הסוהר, למעט כפי שמתחייב מהמעצר. כדברי השופט מצא בפרשת גולן:
"הלכה מושרשת היא עמנו, כי זכויות היסוד של האדם "שורדות" גם בין חומות בית הסוהר ונתונות לאסיר (וכן לעציר) אף בתוך תא כלאו. יוצאות מכלל זה הן אך זכותו של האסיר לחופש התנועה, ששלילתה מן האסיר נובעת מכליאתו, וכן מיגבלות המוטלות על יכולתו לממש חלק מזכויותיו האחרות; מהן מיגבלות המתחייבות משלילת חירותו האישית, ומהן מיגבלות שיסודן בהוראה מפורשת בדין. . . הנחת היסוד היא, שסל זכויות האדם של אסיר מכיל את כל הזכויות והחירויות הנתונות לכל אזרח ותושב, למעט חופש התנועה שנשלל ממנו עקב המאסר" (ההדגשה לא במקור).
עע"א 4463/94 גולן נ` שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 152-153 (להלן- פרשת גולן).
5. קביעה זו תקפה שבעתיים כשמדובר על עציר, אשר עדיין נהנה מחזקת החפות. אדם העצור עד תום ההליכים לא הורשע בעבירה פלילית כלשהי, ואין לראות במעצרו עונש. החזקתו של אדם בכלא במהלך משפטו, עוד טרם הוכחת אשמתו, מהווה כשלעצה פגיעה קשה בזכויותיו הבסיסיות.
6. זאת ועוד – סעיף 1(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן- חוק המעצרים), קובע במפורש, כי "מעצרו ועיכובו של אדם יהיו בדרך שתבטיח שמירה מרבית על כבוד האדם ועל זכויותיו". חוק זה מטיל חובה על המדינה לעשות את הכל על מנת למזער את פגיעה בזכויותיו של העציר, ועל מנת להשוות את מצבו לאדם, אשר אינו במעצר.
7. בשונה ממעצר לצורך חקירה, מעצר עד תום ההליכים נמשך במקרים רבים לפרק זמן ארוך. על כן יש להבטיח ולהקפיד ביתר שאת, כי מעצרו של מי שטרם הוכחה אשמתו לא יגרור פגיעות נוספות בזכויות האדם שלו.
ג. הפגיעה בזכותן של העצורות לכבוד:
8. החלטת הנהלת בית הסוהר למנוע מהעצורות לגשת לבחינות התאוג`יה פוגעת בזכויות היסוד שלהן לכבוד ולחופש ביטוי.
9. זכותו של אדם לפתח את אישיותו, עומדת בלב לבה של זכותו לכבוד:
"מרכיב מרכזי של כבוד האדם הוא חופש הרצון של הפרט. כבוד האדם מתבטא בחופש הבחירה הנתון לפרט, ובכוחו לפתח את אישיותו ולהחליט על גורלו. כל פרט מהווה ישות רוחנית הנהנית מהחופש לפתח את עצמה…האוטונומיה של הרצון הפרטי היא יסוד מהותי בכבוד האדם וחירותו."
א` ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי, 426.
10. חינוך והשכלה מהווים מכשיר מרכזי לפיתוח אישיותו של הפרט. על כן, ניתן לראות בזכותו של העצור ללמוד כחוסה בצל זכותו החוקתית לכבוד, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
11. יתר על כן, הזכות לאוטונומיה רוחנית מהווה אף היא אחד ההיבטים המרכזיים של חופש הביטוי. בית המשפט העליון פסק מזה זמן, כי מאסר או מעצר כשלעצמם אינם שוללים מהאסיר או מהעצור את זכותם החוקתית לאוטונומיה רוחנית:
"נשוב למושכלות יסודיים. ההגנה על חופש הביטוי, כחלק מכבוד האדם, היא הערובה המרכזית לשמירת חירותו הרוחנית של האדם. במסגרתו מממש האדם רצונות ושאיפות הטבועים בו והמבטאים את חירותו הרוחנית: להשכיל ולרכוש ידע, להיות מעורב בחיי החברה, לשמוע דעת זולתו ולבטא את דעתו. המאסר שולל מן האדם את חופש התנועה שלו, ובכך מוטלת הגבלה חמורה, לא רק על זכות היסוד שלו לחירות אישית, אלא גם על יכולתו המעשית לממש כרצונו את חירותו הרוחנית. אמנם בלב-לבה של החירות הרוחנית – כיכולת האסיר לחשוב, להאמין ולשמור על צלם האדם שלו – אין למאסר דריסת רגל." (ההדגשה לא במקור).
פרשת גולן, עמ` 163.
ד. הפגיעה בזכותן של העצורות לחינוך:
12. גם זכות היסוד של האסיר או העציר לחינוך עומדת לו בין כותלי הכלא. תקנה 47 לתקנות בית הסוהר, התשל"ח-1978 (להלן- תקנות בתי הסוהר) קובעת, כי:
"בכל בית סוהר תאורגן ותקוים תוכנית של שיעורים אלא אם הורה הנציב אחרת. לאסירים תנתנה ההקלות האפשרויות להרחבת ידיעותיהם בשעות הפנאי, תשומת לב מיוחדת תינתן ללימוד הקריאה והכתיבה שאינם יודעים קרוא וכתוב."
13. סע` 1 לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), תשל"ב- 1971 (להלן- "פקודת בתי הסוהר") מגדיר "אסיר" כמי שנתון כדין במשמרת בית הסוהר. כלומר- מונח זה חל גם על עצורים. השימוש במונח אסיר בתקנות בתי הסוהר, מתייחס גם הוא לעצורים. זאת בדומה לפקודת בתי הסוהר שמכוחה הותקנו תקנות אלה. מקום שהמחוקק רצה להבחין בין עציר ואסיר, ולקבוע הסדרים שונים לגביהם, הוא עשה זאת בפרוש.
14. לשונה של תקנה 47 לתקנות בתי הסוהר אינה מבחינה בין אסירים שפוטים ולבין עצורים. מכאן אנו למדים, כי המחוקק התכוון להחיל את תקנה 47 על אסירים ועצירים ללא כל הבחנה. גם בפקודת הנציבות 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" אין כל סייג על זכותם של עצורים ללמוד.
15. בית המשפט העליון עמד זה מכבר על חשיבותה של הזכות לחינוך, והקשר ההדוק שלה לזכויות אדם אחרות. לעניין זה אנו מפנים לדברי השופטת פרוקצ`יה בפרשת אבו גנאם:
"הקניית חינוך חובה כאמור, היא יעד מרכזי במשימותיה של המדינה, והוא נועד לתת ביטוי לזכותו של כל אדם לרכוש חינוך והשכלה על בסיס שוויון הזדמנויות, בלא הפלייה. הקניית ערכי חינוך על בסיס שוויוני נועדה לאפשר לפרט לפתח את יכולתו, כשרונותיו ואישיותו באופן שיאפשרו לו להגשים את הווייתו כאדם, וכדי שיהא בידו לתרום כמידת יכולתו וכישוריו לחברה שבתוכה הוא חי ופועל".
פסקה 6 לפסק דינה של השופטת פרוקצ`יה בבג"צ 667/03 אבו גנאם ואח` נ` משרד החינוך ואח`, ניתן ביום 24.1.05.
כן ראה את פסק דינה של השופטת פרוקצ`יה בפרשת פוריה:
"בעידן שלאחר מלחמת העולם השניה התחזקה תפיסה חברתית הדוגלת בקיום חובה על המדינה להבטיח מתן אמצעים בסיסיים לאדם הנדרשים לרווחתו הפיסית והרוחנית. שוב לא נמצא די בהגנה על חירויות יסוד של הפרט מפני התערבות השלטון. בגדר אמצעים בסיסיים הנדרשים לרווחת הפרט נכללה זכות האדם לחינוך. זכות זו עוגנה בהצהרה הבינלאומית על זכויות האדם של האו"ם מ-1948, הקובעת בסעיף 26 את זכותו של כל אדם לחינוך, ומורה כי חינוך יינתן חינם ובבחינת חובה לפחות בשלבים הראשונים והיסודיים, כי החינוך הטכני והמקצועי יהיה מצוי לכל, החינוך הגבוה יהיה פתוח לכל במידה שווה על יסוד כשרון ויכולת, וכי מטרות החינוך יכוונו לפיתוח מלא של אישיות האדם, לטיפוח יחס כבוד לזכויות האדם ולחירויות יסוד, ולהגברת ההבנה, הסובלנות והידידות בין כל העמים והקבוצות הדתיות והאתניות."
בג"צ 4363/00 ועד פוריה עילית ואח` נ` שר החינוך ואח`, פ"ד נו (4) 203
16. על כן, מאסר או מעצר אינם שוללים את זכות היסוד של העציר לחינוך ולהשכלה. לא יעלה על הדעת כי רשויות המדינה ימנעו מעצרים, הנהנים מחזקת החפות, והמוחזקים לתקופות ארוכות במעצר עד תום ההליכים, את האפשרות להשלים את השכלתם התיכונית.
17. השכלה תיכונית מהווה תנאי מינימלי לרווחת הפרט, ועל כן יש להקפיד ביתר שאת על מתן אפשרות, לעצורות הממתינות זמן רב למשפטן, לגשת לבחינות התאוג`יה. גישה זו מצאה את ביטויה בסעיף 77 ל-UN Standard Minimum Rules for the Treatment of Prisoners משנת 1955, הקובע כי:
| "(1) Provision shall be made for the further education of all prisoners capable of profiting thereby, including religious instruction in the countries where this is possible. The education of illiterates and young prisoners shall be compulsory and special attention shall be paid to it by the administration; " |
ה. מן הכלל אל הפרט:
18. ההבחנה שעושה שב"ס בין אסירות ולבין עצורות בנוגע לזכותן לגשת לבחינות התאוג`יה הינה שרירותית ביותר, וכפי שהובא לעיל, פוגעת בזכויות היסוד שלהן לכבוד ולחינוך בניגוד גמור לפסיקתו של בית המשפט העליון.
19. על פי המידע שברשותנו, מדובר בשמונה עצורות שביקשו להירשם. להלן שמותיהן של העצורות ותאריך המעצר:
…
20. מעצרן של העצורות הללו נמשך לפרק זמן ארוך, ואין כל הצדקה למנוע מהן לגשת לבחינות התאוג`יה. הבחינות נערכות ממילא בבית סוהר השרון, והדבר אינו מחייב התארגנות מיוחדת של שב"ס. נדגיש שוב, כי מעצר עד תום ההליכים מהווה כשלעצמו פגיעה קשה בזכותן של העצורות לחירות. התעקשותה של הנהלת בית הסוהר למנוע מהן לגשת לבחינות התאוג`יה תגרום להן פגיעה נוספת, בניגוד להוראות החוק.
לאור האמור לעיל, ועל מנת לייתר את הצורך בפנייה לערכאות השיפוטיות, נבקשך להורות להנהלת בית הסוהר השרון לאפשר לעצורות, המסווגות כביטחוניות, להירשם לבחינות התאוג`יה.
בכבוד רב,
סוניה בולוס, עו"ד
