האגודה לזכויות האזרח עתרה ב-28.3.05 לבג"ץ נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים, בדרישה שירשום כנשואים בני-זוג מאותו מין, שנישאו בחו"ל, ואשר מציגים תעודת נישואין מאומתת מחו"ל. מדובר בשתי עתירות דומות, שהגיש עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה, בשמם של שני זוגות גברים, אשר נישאו בקנדה, ומינהל האוכלוסין מסרב לשנות את הרישום של מצבם האישי מרווקים לנשואים. העתירות אינן מסתפקות בדרישה לשנות את רישומם של שני זוגות אלה, אלא גם לחייב את מינהל האוכלוסין לרשום את נישואיהם של זוגות אחרים מאותו המין, אשר מציגים תעודות נישואין כאלה. מדינת ישראל מונעת מזוגות אלה להינשא בארצם, כשהם מוקפים בכל יקיריהם: בני משפחה, חברים וידידים, ומאלצת אותם להרחיק על פני יבשות רבות, מדגיש עו"ד יקיר. די בפגיעה אנושה זו בזכויות היסוד שלהם, ואין להתיר למינהל האוכלוסין להציב מכשול בפני רישום נישואיהם בישראל.
יוסי בן-ארי, בן 51, הוא מעצב תפאורה ותלבושות לתיאטרון. בן זוגו, לורן שומן, בן 41, הוא מתרגם ספרות יפה מעברית לצרפתית, ובין היתר תירגם סיפורים של ש"י עגנון וס` יזהר. הוא עלה מצרפת, והתאזרח בשנת 1993. בני הזוג הכירו זה את זה בשנת 1985, וכעבור כשנתיים עברו לגור יחד. מאז הם חיים חיי משפחה ומנהלים משק בית משותף. בני הזוג השני הם יוסף בר לב, מדריך ריקודי עם בן 38, וירון להב, מדריך כושר בן 28. הם הכירו זה את זה בשנת 1998, וכעבור חודשים אחדים עברו להתגורר יחד ומנהלים חיי משפחה ומשק בית משותף. שני הזוגות נישאו כחוק בטורונטו קנדה במהלך שנת 2003, ותעודות הנישואין שלהם אומתו כנדרש על ידי קונסול ישראל בטורונטו. כאשר פנתה האגודה לזכויות האזרח בשם בני הזוג הראשון אל מינהל האוכלוסין, בבקשה לשנות את רישומם האישי מ"רווק" ל"נשוי", היא נתקלה בסחבת, שנמשכה שבועות אחדים, ולבסוף נענתה כי "נישואין שכאלו ]של בני זוג מאותו מין[ אינם מוכרים באופן חוקי במדינת ישראל, ולפיכך לא ניתן לרושמם בקובץ המרשם כמבוקש". כאשר פנתה האגודה בבקשה דומה בשם בני הזוג השני, נענתה במהירות יוצאת דופן, כי "כפי הידוע לך בישראל לא מתבצע שינוי סטאטוס אישי לבני זוג מאותו מין".
עו"ד יקיר מבהיר בעתירה, כי סירובו של מינהל האוכלוסין לשנות את רישום מצבם האישי של העותרים מנוגד לחובתו החוקית של פקיד הרישום לרשום שינוי במצבו האישי של הפונה אליו עם הצגת תעודה ציבורית, המעידה על השינוי. זאת בהתאם לחוק מירשם האוכלוסין, ובהתאם להלכת פונק שלזינגר, שנפסקה בידי בג"ץ לפני למעלה מארבעים שנה, ואשר קיבלה משנה תוקף בפסיקות נוספות במהלך השנים, שחלפו מאז. הלכה זו, שנפסקה בעקבות סירובו של מינהל האוכלוסין לרשום נישואין של נוצרייה ויהודי, שנישאו בחו"ל, קבעה מפורשות, כי פקיד הרישום מחויב לשנות את רישום מעמדם האישי של בני זוג, אשר נישאו בחו"ל, בלא לדון כלל בשאלת תוקפם של נישואין אלה בישראל. עו"ד יקיר מדגיש, כי למינהל האוכלוסין אין כלל סמכות להכריע בשאלת תוקפם של הנישואין, וכי תשובתו לעותרים אינה אלא ניסיון של מינהל האוכלוסין לקחת לידיו סמכות שיפוטית, אשר כלל לא הוענקה לו בחוק.
עו"ד יקיר מדגיש, כי התעלמותו של מינהל האוכלוסין מחובתו לרשום בני זוג מאותו המין, בעת שהוא רושם בני זוג, שהינם בני דתות שונות או כהן וגרושה, למשל, מנוגד לעקרון השוויון. בעשותו כן, משדר מינהל האוכלוסין מסר משפיל, לפיו מערכת יחסים בין שני גברים או שתי נשים אינה מערכת יחסים "נורמטיבית", אלא כה פחותה בערכה עד שלא יחולו עליה אותם כללים, המוחלים על בני זוג בני המינים השונים. מעשה זה כמוהו כקביעה, כי יחסי האהבה והשיתוף, שבין העותרים, אינם ראויים, וכי החלטתם לקשור עצמם זה בגורלו של זה ולבוא בברית הנישואין היא חסרת משמעות, וכל זאת תוך השפלה ופגיעה אנושה בכבודם של העותרים על רקע השתייכותם הקבוצתית. סירובו של מינהל האוכלוסין, נאמר עוד בעתירות, מהווה פגיעה בזכותם של העותרים לחיי משפחה. זאת משום שהסירוב, המבוסס על מגדרם ועל נטייתם המינית, משדר מסר של דה-לגיטימציה כלפי משפחות של הומואים ולסביות, ומגדירם כמשפחה "חסרה" או "נחותה", או אף כ"לא משפחה". בכך מועבר לציבור מסר, לפיו כאשר בהומואים או בלסביות עסקינן, מדובר בתא משפחתי שונה עד כדי כך, שהוא אינו ראוי לאותן הגנות, ואף לא לאותם הסדרים פרוצדורליים, להם זכאים כל שני בגירים, המחליטים להקים משפחה.
כשם שאין לקבל הפליה על בסיס של השתייכות אתנית או לאומית, נאמר בעתירה, רק משום היותה מעוגנת בתפיסות חברתיות גזעניות, הרווחות בחברתנו, וכשם שלא נשלים עם הפליית נשים מטעמים של תפיסות פטריארכליות נפוצות, כך אין גם להסכין עם הפליה של בני זוג מאותו המין, רק בשל היותה מבוססת על תפיסות חברתיות הומופוביות.
