האגודה לזכויות האזרח עתרה הבוקר לבג"ץ, בשמו של החוקר והעיתונאי גרשום גורנברג, נגד ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. בעתירה דורשת האגודה לאפשר לגורנברג לעיין בחומר ארכיוני בנושא מחקרו, ולאפשר לכל אדם לקבל מהארכיון כל מידע, שאין בחשיפתו סכנה קרובה לוודאי לפגיעה ממשית בביטחון המדינה. עוד מתבקש בית המשפט להורות על ביטול ההגבלות הגורפות שבתקנות הארכיונים על עיון בחומר ארכיוני, ולהורות על פרסום הכללים והקריטריונים, שלפיהם קובעים איזה מידע ארכיוני יוסתר מעין הציבור. לבסוף מתבקש בג"ץ למנוע מהארכיון לכלול בשיקולי "ביטחון המדינה", המונעים חשיפה של חומר ארכיוני, שיקולים של פגיעה בתדמית המדינה ואישיה ושל מניעת מחלוקות פוליטיות. העתירה, המופנית אל הממונה על ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, הוועדה לאישור חוקרים מורשים בארכיון זה וראש הממשלה (המתקין את התקנות, שעל פיהן מתנהל הארכיון), הוגשה בידי עו"ד אבנר פינצ`וק מהאגודה לזכויות האזרח.
גרשום גורנברג, חוקר ועיתונאי, חבר מערכת העיתון הישראלי Jerusalem Report, שוקד בימים אלה על כתיבתו של מחקר, העוסק בהתיישבות היהודית בשטחים בעשור הראשון שלאחר 1967. לצורך עריכת המחקר פנה גורנברג אל ארכיון צה"ל לפני כשנה וחצי בבקשה לקבל מעמד של "חוקר מורשה", שיאפשר לו לעיין במסמכי ארכיון בנושא מחקרו. בקשתו של גורנברג נדחתה, ואף לא הותר לו לעיין באינדקסים או ברשימות מלאי של תיקים רלבנטיים בארכיון. נמסר לו, שהמידע שהוא מבקש חסוי למשך 50 שנה, וכי לא ניתן לחרוג מתקופת חסיון זו. בהמלצתה של הממונה על הארכיון, חזר גורנברג והגיש בקשה חדשה, מצומצמת יותר וממוקדת בעיקר בנושאים מדיניים ופוליטיים, ופחות בנושאים ביטחוניים וצבאיים. גם בקשה זו נדחתה בנימוק שהיא "רגישה". פניות נוספות, שהוגשו באמצעות האגודה לזכויות האזרח, נענו בשלילה גם הן. לגורנברג נאמר מפי הממונה על הארכיון, כי "כל הנושא הזה של התיישבות בשטחים נכנס לתחום מאוד בעייתי של דיונים ומגע עם הפלשתינאים" וכי "…אלה נושאים מאוד עדינים, מאוד בעייתיים, ואני בטוחה שלא אתה רוצה להיות זה שיוציא את הבעיות האלה החוצה…".
עו"ד פינצ`וק מציין בעתירה, כי לא מדובר רק במקרהו של גורנברג, וכי מעיון בדו"חות מבקר המדינה עולה תמונה עגומה בדבר האופן בו מתנהל הארכיון: חסימה חסרת הצדקה – ביטחונית או אחרת – של הגישה לחומר הארכיוני; אפליה בין חוקרים, המבקשים לעיין בחומר; הצבת חסמים בירוקרטיים על העיון בחומר, וכיוצא באלו תופעות, שבאו לידי ביטוי גם במקרה של גורנברג.
עו"ד פינצ`וק מבהיר, כי מדובר בעתירה, שעניינה חופש המידע והזכות החוקתית לדעת, וכי ההגבלות הקשות על הנגישות לחומר בארכיון מגבילות את חופש המידע, הן של החוקר והן של הציבור בכללותו. הדבר גורם להטיה של המחקר ההיסטורי, הזיכרון הקולקטיבי והמורשת התרבותית במדינת ישראל, ופוגם בשיח הציבורי הדמוקרטי בשאלות ביטחוניות ופוליטיות. הממונים על הארכיון, הוא מדגיש, נוטלים לעצמם את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, ועקב כך – מה טוב לאזרח לחשוב. הוא מציין, כי על אף ששר הביטחון הורה כבר לפני 17 שנה לקצר את תקופת הגבלה ל-30 שנה, עדיין מוטלת על מסמכיה של מערכת הביטחון הגבלה אוטומטית ושרירותית של 50 שנה, ובפועל מסמכים רבים נותרים חסויים זמן רב אף יותר. מבקר המדינה, נאמר בעתירה, התריע בדו"ח שלו משנת 2000, כי העיקרון שלפיו פועל צוות החשיפה של המסמכים בארכיון, הוא "שלא לחשוף מסמכים אלא אם אין ברירה" – בניגוד לאופן שבו אמור ארכיון מקצועי לפעול.
עו"ד פינצ`וק תוקף בעתירה את הסדר ה"חוקר מורשה", שלפיו מחליט הארכיון מי מבין החוקרים יזכה לעיין בחומר ארכיוני. הוא טוען – בעקבות מבקר המדינה בעבר – כי הארכיון אינו נוהג בשוויון כלפי הפונים אליו, וכי בפועל הפך הסדר זה את הזכות החוקתית לדעת לפריבילגיה, המוענקת רק לנציגי מערכת הביטחון ולחוקרים שנשאו חן בעיניה. מבקר המדינה אף מצא, שצוות החשיפה של הארכיון מנע מחוקרים גישה למסמכים, שלא מטעמי סודיות, אלא "מפני שלדעתו הם לא היו נחוצים לנושא המחקר". עוד ב-1997, נאמר בעתירה, קבע גנז המדינה, שהכללים הנהוגים במערכת הביטחון גורמים למצב, שבו "הזוכים לגישה לחומר ארכיוני מוגבל הם במקרים רבים מדי אנשים הקשורים ל`ממסד` במשמעותו הצרה; אנשי המערכת הממלכתית ומקורביהם". זאת ועוד – מרגע שחוקר מקבל מעמד של "מורשה" הוא נדרש להסכים לכך, שהמשיבים יוכלו לשלוט במחקרו, לרבות חלקים, שמקורם אינו בארכיון.
עו"ד פינצ`וק מדגיש, כי הזכות לדעת הינה זכות יסוד חוקתית, שיש לייחס לה אותו מעמד רם המעלה, המיוחס לחופש הביטוי. הוא מבהיר כי חיסוי היתר של חומר ארכיוני גורר אחריו הסדרים לא פורמליים של העברת מידע ומוביל להתפתחות של ערוצי מידע "פיראטיים", שבהם זורם מידע רק לקבוצות וליחידים, המחזיקים בעמדות כוח בחברה. זרימתו המסודרת של מידע, הוא מוסיף, היא גם ערובה לביטחון: מדינה הפועלת במחשכים מאבדת את אמון בציבור, והמשטר הדמוקרטי הולך ונחלש. חיסיון היתר עלול לגרום גם להדלפות בלתי מבוקרות, והוא אף פוגע בפיקוח הציבורי על פעולתן של הרשויות. ההגבלות על זכות העיון בארכיונים, מדגיש עו"ד פינצ`וק, צריכות להיות מצומצמות ככל הניתן, ותקופת החיסיון בת יובל השנים אינה סבירה ואינה מידתית. מניעת חשיפה של מידע, רק משום שהוא עלול לעורר ויכוחים פוליטיים, נאמר עוד בעתירה, הינה פסולה ונגועה בשיקולים זרים. דווקא בשל היות המידע חיוני לדיון הציבורי בנושאים הקיומיים של מדינת ישראל, חייב ארכיון צה"ל לנהוג בזהירות מיוחדת בטרם יחליט להסתירו.
בג"ץ 2467/05
