האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ בסוף השבוע החולף נגד משרד הפנים, בדרישה לפטור מבקשי מעמד בישראל מהמצאת מסמכים ותעודות, המונפקים על ידי שלטונות זרים, במקרים שבהם מראה המבקש שאינו יכול להשיגם כלל או שאינו יכול להשיגם בישראל, וכן במקרים שבהם כרוכה השגתם של מסמכים אלה בקושי או בעלות בלתי סבירים, שלא יוכל לעמוד בהם. מדובר באישורים שונים, ובכלל זה תעודת יושר, תעודת רווקות ודרכון זר, שמינהל האוכלוסין דורש לא פעם להמציאם כתנאי לטיפול בבקשה לרכוש מעמד בישראל. זאת על אף שבמקרים רבים כלל לא ניתן לקבל מסמך שכזה מהשלטונות במדינת המוצא של האזרח הזר, או שלא ניתן לקבלם בישראל – אם בשל כלליה של המדינה הזרה ואם בשל העדר נציגות שלה בישראל או בשל סיבות אחרות, כגון כאלה הנובעות מסיכון ורדיפה של בן הזוג הזר ו/או בני משפחתו בארץ מוצאם. העתירה, שהגיש עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, מפרטת שורה של מקרים, שבהם דרישה בלתי מתפשרת להמצאת מסמכים מונעת הענקת מעמד לבני זוגם של אזרחי ישראל, תוך פגיעה קשה בזכותם לחיי משפחה ותוך העברתם מסכת של טרטורים ממושכים ובלתי נסבלים.
העתירה הוגשה בשמם של בני זוג, ישראלית ומצרי, אשר הכירו זה את זו בסיני ואשר נישאו כחוק במצרים בשנת 1997. לאחר נישואיהם שם החלו השניים לסבול מהתנכלות מצדם של שלטונות מצרים, כאשר האזרח המצרי הוזהר, שייפגע אם ימשיך בקשר עם אשתו, שמצדה נדרשה לעזוב מיד את מצרים. הבעל אף נחקר והושפל בידי גורמי בטחון במצרים, רק בשל העובדה שנישא לאזרחית ישראל. לאחר התנכלויות חוזרות ונשנות – ובכלל זה מעצרה של האישה בתנאים קשים וגירושה לישראל – הצליח בעלה לצאת ממצרים ולהגיע ארצה בעקבותיה, רק לאחר תקופת פירוד בת שנתיים.
לאחר מסכת תלאות זו, החלה מסכת תלאות נוספת, שהפעם אחראי לה מינהל האוכלוסין במשרד הפנים. בני הזוג העבירו לידי מינהל האוכלוסין את כל המסמכים שנדרשו להמציא, ובכללם אישורים מאישורים שונים, שאין בהם כל צורך, כגון אישור של בית הדין השרעי בישראל בדבר תוקף נישואיהם ותעודה, לפיה האישה הישראלית המירה את דתה. במשך למעלה מחמש שנים המציאו בני הזוג עוד ועוד מסמכים, ואולם בכל אלה לא היה כדי להפיס את דעתם של פקידי משרד הפנים. מצבה האישי של בת הזוג הישראלית נרשם "בבירור", ובן הזוג קיבל לכל היותר רשיון ישיבה הניתן לעובדים זרים, על אף שהנוהל מחייב להעניק לו אשרת תושב ארעי.
כאילו לא די במסכת זו של טרטורים והשפלות, צצה כעת ועלתה דרישה חדשה, והפעם כזו שלא ניתן לעמוד בה: בן הזוג נדרש להמציא תעודת יושר משלטונות מצרים. למותר לציין, כי הבעל – אשר נרדף במצרים בשל נישואיו לישראלית – פחד לפנות לשלטונות המצרים בכל עניין שהוא: ראשית, משום החשש שיבולע לבני משפחתו המתגוררים במצרים, ושנית – משום שעליו לנסוע למצרים כדי לקבל תעודת יושר, אם זו בכלל תינתן לו – ומשם הוא לא יוכל לשוב עוד לישראל. הסבריהם של בני הזוג בעניין זה נפלו על אוזניים ערלות. משהתברר לבעל, כי השלטונות הישראלים מסרו לשלטונות מצרים על דבר שהותו בישראל, הוא נעתר ופנה לשגרירות המצרית, בבקשה לקבל תעודת יושר ולחדש את דרכונו, ואולם אף על פי שחלפו למעלה מחמישה חודשים, לא נענתה פנייתו כלל. בראשית חודש דצמבר האחרון הגיע לידי האגודה לזכויות האזרח נוהל מעודכן, שהוציא מינהל האוכלוסין. נוהל זה מבהיר במפורש, כי אם הסביר מבקש האזרחות בכתב ובאופן משכנע, שאין באפשרותו להציג תעודה שכזו, יש להסתפק בתצהיר חתום על ידו. כשפנו בני הזוג שוב ללשכה באילת, עם הנוהל החדש, בתוספת תצהיר חתום, בהתאם לנוהל זה, והעתק הפניה לשגרירות מצרים, סרבו הפקידים לטפל בהם. משרד הפנים הודיע לאגודה לזכויות האזרח, כי הנוהל החדש, אשר הופץ בראשית דצמבר, בוטל עוד בטרם נכנס לתוקף. לאחר ארבע שנים במסגרת הליך ההתאזרחות לא חודש רשיונו של הבעל, והוא שוהה כיום בישראל ללא היתר.
אל האגודה לזכויות האזרח מגיעות פניות רבות, שעניינן קשיים בירוקרטיים בלתי סבירים במסגרת ההליכים להסדרת מעמד בישראל. במקרים רבים נמנע ממבקשי מעמד להתחיל בהליך, להמשיך בו או לסיימו, רק בשל הדרישה להמציא מסמכים מארצות מוצאם. התנהלות זו של משרד הפנים, מדגיש עו"ד פלר, מעוררת חשש, שמדובר במדיניות של ממש, שכל מטרתה להתיש את כוחם של הפונים אל משרד הפנים. מסקנה זו מוצאת חיזוק בכך, שמקרים שמגיעים לדיון משפטי, נפתרים לרוב בקלות, ודרישתו הבלתי מתפשרת של משרד הפנים מבוטלת באחת. התנהלות זו מכבידה גם על מערכת המשפט, שנאלצת לדון שוב ושוב בעתירותיהם של מתאזרחים, הדומות בנסיבותיהן לקודמותיהן, אשר בהן נסוג משרד הפנים מדרישות זהות. עו"ד פלר מדגיש, כי דרישותיו של משרד הפנים, במקרים בהן לא ניתן או קשה מאוד לעמוד בהן, גורמות לפגיעה קשה בזכות לחיי משפחה, וכי התנהלותו של מינהל האוכלוסין פוגעת ביכולתם של הפונים לנהל אורח חיים תקין.
