בבוקר ה-30.11.04 דן בג"ץ, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, בעתירותיהן של עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי, האגודה לזכויות האזרח בישראל והתנועה למלחמה בעוני לביטול הקיצוץ בגמלאות הבטחת הכנסה. העתירות הוגשו בינואר 2003 ומופנות נגד שר האוצר והמוסד לביטוח לאומי, בדרישה לבטל את הקיצוץ בגמלאות, אשר התקבל במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2003. כזכור, קיצוץ זה הפחית לכמאה אלף משפחות מעוטות הכנסה כ-600 ש"ח בממוצע בחודש (על פי נתוני הביטוח הלאומי). הארגונים העותרים טוענים בעתירותיהם, כי הקיצוץ החד בגמלאות פוגע קשות בזכותם של מקבליהן להתקיים בכבוד. את האגודה לזכויות האזרח והתנועה למלחמה בעוני ייצגו עו"ד שרון אברהם-ויס ועו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח, ואת עמותת מחויבות ייצגו עו"ד אביגדור פלדמן ועו"ד אבישי בניש.
בית המשפט חזר והדגיש את כובד משקלן של השאלות העולות בעתירה ואת הקושי להכריע בנושא. הארגונים העותרים הציגו בפני בית המשפט את טענתם, כי הקיצוץ בגמלאות הינו "ניסוי חברתי ענק", שבוצע ללא כל בדיקות עובדתיות באשר להשלכות על חייהן של כמאה אלף משפחות, שהקיצוץ פוגע בזכותן להתקיים בכבוד. זאת ועוד, הקיצוץ התקבל בהליך חקיקה מזורז, במסגרת חוק ההסדרים, ובאופן שלא הותיר שיקול דעת של ממש לחברי הכנסת, שבפניהם לא הוצגה כל תשתית עובדתית.
העותרים הבהירו עוד, כי המודל שהציגה המדינה כמודל החוקתי של הזכות לקיום אנושי בכבוד הינו "מודל ביולוגי", המניח כי צרכיו של אדם מתמצים בקורת גג, בכסות ללבוש ובלא לרעוב ללחם. לעומתה הציגו העותרים מודל אחר, המתייחס גם לצורך לדאוג לכך, שהפער בין השכבות המוחלשות ביותר ובין יתר החברה לא ילך ויגדל. התרחבות הפער – כתוצאה מהקיצוץ בגמלאות – מותירה מאחור את הנזקקים להן ומנתקת אותם מיתר החברה, כמעט בלא כל תקווה, להם ולילדיהם, להדביק את הפער ביום מן הימים. זאת בניגוד לעקרונותיו של המשטר הדמוקרטי, המבוסס על מעורבות ושותפות של החברה, על כל חלקיה ומגזריה.
נשיא בית המשפט, אהרן ברק, חזר וציין את החשיבות שהוא רואה בחקיקתו של חוק יסוד, שיעגן את הזכויות החברתיות. פסק הדין יינתן במועד מאוחר יותר.
