צילום: מיכאל ברנדיסתיקון חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 22) (בית דין לעררים)
על פי הצעת החוק יוקם במשרד המשפטים "בית דין לזרים" שידון בעניינים הנוגעים להסדרת מעמד בישראל, ובכלל זה בהסדרת מעמדם בישראל של ילדים לתושבי קבע.
הצעת החוק קובעת כי יוקם בית דין בו ירוכזו כל הסמכויות הנוגעות להגירה ולמעמד של מי שאינם יהודים – הביצועיות, התחיקתיות והשיפוטיות – בידיהם של משרד הפנים ומשרד המשפטים. משרדי הממשלה הם שיחוקקו את המדיניות בנהלים, הם שיוציאו אותה אל הפועל, והם שישפטו את עצמם, ויחרצו דינם שלהם, האם המדיניות שקבעו וביצועה הינם חוקיים. מדובר בפגיעה חמורה בעקרון הפרדת הרשויות, בפומביות הדיון המשפטי ובכללי הצדק הטבעי; ובזכויות היסוד של רבים, ובהם בני זוג של אזרחים ותושבים, ילדים במזרח ירושלים, מהגרי עבודה, מחוסרי אזרחות ועוד.
על פי ההצעה המקורית, דייני בית הדין יוכפפו לרשות המבצעת. חוזי עבודתם יוגבלו לשלוש שנים, והרשות תוכל להאריכם, על פי שיקול דעתה ובהתאם לשביעות רצונה מתפקודם. הדיינים יהיו רשאים להחליט בעניינים שיובאו בפניהם ללא דיון פומבי, ולמעשה ללא דיון בעל פה כלל. הרשות תהיה פטורה מהצגת מסמכים שונים לבית הדין, ותוכל לדרוש לקיים דיון במעמד צד אחד.
במהלך הדיונים שהתנהלו בוועדת הפנים בהצעת החוק, ובעקבות הערות האגודה וגורמים נוספים, בוטל הכלל, לפיו לא יתקיימו דיונים בעל פה, אלא בנסיבות יוצאות דופן; בוטלה מעורבות שר הפנים במינוי הדיינים; תקופת הכהונה של בית הדין הוארכה לחמש שנים; הוארך המועד להגשת ערעור לבית המשפט על החלטת בית הדין ל-45 ימים (במקום 30 ימים); והתקבלו שינויים נוספים.
למרות השינויים שהוכנסו בחוק – עצם הקמת בית הדין במסגרת הרשות המבצעת, ביטול האפשרות להגשת ערעור לבית המשפט העליון בזכות, פרק זמן דחוק להגשת ערר וסמכויות נרחבות לשימוש בחומר חסוי – מהווים פגיעה אנושה בעקרון הפרדת הרשויות; בכללי הדיון המשפטי והצדק הטבעי.
סטאטוס: החוק עבר ב-3 באוגוסט 2011.
הסתייגויות האגודה מהצעת החוק, מרץ 2011
פניית האגודה לזכויות האזרח לחברי הכנסת, דצמבר 2010
