האגודה לזכויות האזרח מפרסמת היום (30.6.04) את הדו"ח השנתי שלה בדבר מצב זכויות האדם בישראל לתקופה שבין יולי 2003 ליוני 2004. במרכז הדו"ח עומדות השנה הפגיעות הקשות בזכויות העובדים ומבקשי העבודה בישראל. עוד בדו"ח: הפגיעה המחריפה בזכויות הפלסטינים בשטחים ובאלה של אזרחי ישראל הערבים, וכן התמשכותן של פגיעות קשות בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, נאשמים ואסירים. הדו"ח נכתב בידי נעמה ישובי, מנהלת מרכז המידע באגודה לזכויות האזרח.
עיקרי הדו"ח:
זכויות בשוק העבודה:
השינויים המתחוללים ביחסי הכוחות השוררים בשוק העבודה הישראלי, שוק הנוטה לטובת המעבידים, מותירים את העובדים ואת מבקשי העבודה בעמדת נחיתות ומביאים לפגיעות קשות בזכויותיהם. אחד הביטויים הבולטים לכך הוא חששם של העובדים להתנגד לפגיעה בזכויותיהם או להגיש תביעות נגד מעסיקיהם. העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם וקבלנים הפכה לתופעה בעלת היקף משמעותי בשוק הישראלי, ובכלל זה בשירות הציבורי. כתוצאה מכך נוצרו מעמדות נבדלים של עובדים, גם כאשר אלה עובדים באותו מקום ומבצעים תפקיד דומה או אף זהה. יישום החוק, שהיה אמור להתמודד עם אפליה זו, נדחה שוב ושוב באמצעות חוק ההסדרים, אשר הפך זה מכבר למנגנון החקיקתי הראשון במעלה לעריכת שינויים מרחיקי לכת במשק, תוך שהוא נחקק בהליך בלתי ראוי ומביא לפגיעה נרחבת בזכויות האדם בישראל. חלק ניכר מהפגיעה בזכויות העובדים בישראל נובע מהעדר אכיפה נאותה של חוקי העבודה בידי הרשויות הממונות על כך, בין כאשר מדובר בזכויותיהם של עובדים ישראלים ובין בזכויותיהם של מהגרי עבודה (עובדים זרים). יוזמות החקיקה לפגיעה בזכותם של עובדים לשבות, כמו גם הכוונה לבטל את מעמדם הייחודי של בתי הדין לעבודה, תורמות גם הן לערעור זכויותיהם של העובדים. עובדים רבים נחשפים לחדירה לפרטיותם, כאשר בשל מעמדם הנחות בשוק העבודה הם מתקשים להתנגד לפגיעה זו. מדיניות הגירוש ההמוני של מהגרי עבודה כרוכה גם היא בפגיעה המונית בזכויות אדם בסיסיות, ובכלל זה מקרים קשים של אלימות, של אחזקתם במעצר זמן רב מן המותר ללא ביקורת שיפוטית, ועוד.
זכויות האדם בשטחים הכבושים:
היקף הפגיעות בזכויות האדם בשטחים הכבושים וחומרתן הגיעו בשנה החולפת לשיא חסר תקדים. פעולות צה"ל ברפיח, במהלך חודש מאי 2004, לווו בהפרות בוטות של זכויות התושבים. חיילים ירו ללא הבחנה, מנעו פינוי פצועים, והרגו עשרות בני אדם, חלקם חמושים, אך רבים מהם ילדים, נשים וגברים חפים מפשע. עשרות בתים נהרסו בשם הצורך הצבאי להרחיב ציר תנועה, ומאות בני אדם נושלו ממשכנות העוני שלהם ואיבדו את הרכוש שהיה בהם. החלטת הממשלה לבנות את "גדר ההפרדה" בתוך שטח הגדה המערבית התעלמה מהחוק הבין-לאומי ומזכויות האדם. דו"ח האגודה מתרכז בפגיעה האנושה בזכויותיהם של הפלסטינים, כתוצאה מהתוואי בו הולכת ונבנית הגדר. בדו"ח מתוארות המובלעות, שיוצר תוואי הגדר, הכולאות בתוכן כבר עתה רבבות פלסטינים. עם סיום בניית הגדר בתוואי הנוכחי, מספרם של אלה עתיד לגדול לכ-160,000 בני אדם. עשרות יישובים פלסטינים כבר הופרדו משירותי הבריאות הקבועים שלהם ומבתי הספר של ילדיהם; יישובים רבים נותקו ממקורות המים. מצדה המערבי מספחת הגדר לישראל יותר מ-16% משטחה של הגדה המערבית, שטח הכולל מקורות מים רבים ואדמות חקלאיות, שעליהן פרנסת הכפרים שמצדה המזרחי של הגדר. משטר ההיתרים הנוקשה, שהונהג ב"מרחב התפר" שממערב לגדר, מגביל באורח קיצוני את חופש התנועה של התושבים הפלסטינים ועלול להביא לגירושם בפועל של תושבי הכפרים המצויים באזור זה. לפגיעות אלה, שהן תוצאות בניית הגדר בתוואי החוצה את האוכלוסייה הפלסטינית, נוספים מקרים רבים של פגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים: כתוצאה מהתעללויות בידי כוחות הביטחון ובידי מתנחלים, ממדיניותו של צה"ל, שלא לפתוח בחקירה במקרים רבים של הריגת אזרחים פלסטינים, וכן עינויים בחקירות שב"כ, כליאה במתקן סודי, שדבר קיומו נחשף רק בקיץ שעבר, בכתבה בעיתון `הארץ`, ושימוש נרחב במעצרים מינהליים.
זכויות המיעוט הערבי בישראל:
אפליה בתחום הקרקעות באה לידי ביטוי, בין היתר, בהחלטת הממשלה להעניק הנחה מופלגת לחיילים משוחררים ברכישת זכויות בקרקע לבנייה בנגב ובגליל. משמעות הדבר: העדפת יהודים על פני ערבים בהקצאת משאבי קרקע יקרי ערך. אפליה זו בולטת במיוחד בנגב, שם מסרבת המדינה להקים יישובים כפריים לבדואים או להכיר בכפרים קיימים, שתושביהם חיים בחשש מתמיד מפני גירוש והרס בתיהם, ובה בעת פועלת להקמה של עשרות "חוות בודדים" ולייסוד יישובים חדשים ליהודים, שבעבורם קיים עודף היצע של דיור קהילתי כפרי באזור. זאת לעומת העדר מוחלט של דיור כזה לערבים. האפליה התקציבית בין המגזרים היהודי והערבי, שוועדת אור שמה עליו דגש, נמשכה גם היא בשנה החולפת. לאפליה זו במשאבים מצטרפים גם גילויים של דה-לגיטימציה של האוכלוסיה הערבית מפי חברי הממשלה (התבטאויות חמורות של השרים נתניהו וליברמן), כמו גם בציבור הרחב, השפלה של ערבים בבדיקות ביטחוניות ללא כל הצדקה, מניעת הצטרפותו של עיתונאי ערבי לפמליית שר החוץ והחרמת מחשבים אישיים בשדה התעופה. על אף הלקח של אירועי אוקטובר 2000, תופעת האצבע הקלה על ההדק נמשכת, ובשנה החולפת נורו למוות בידי שוטרים שלושה אזרחים ערבים (בשלושה אירועים נפרדים) בעודם יושבים במכוניותיהם ובלא שלשוטרים נשקפה סכנה כלשהי. גם ה"סגר" הממושך, שהטילה המשטרה על שלוש שכונות ערביות בלוד במסגרת המלחמה – המוצדקת לכשעצמה – בנגע הסמים, פוגע קשות ובאורח בלתי סביר בתושבים ובאורחיהם. התיקון לחוק האזרחות, שהתקבל בכנסת בסוף חודש יולי 2003, מונע באורח גורף הגשת בקשות חדשות של אזרחים ישראלים למתן מעמד לבני ובנות זוגם/ן ממוצא פלסטיני או המשך הטיפול בבקשות שכבר הוגשו. תיקון גזעני זה פוגע קשות בערבים אזרחי ישראל, אשר מהווים רוב מוחלט בין האזרחים הנשואים לפלסטינים, ובמקרים רבים – גם בילדיהם המשותפים של זוגות כאלה, אשר נתונים כל העת לסכנה של פירוד כפוי מאחד מהוריהם.
זכויות אנשים עם מוגבלות:
משרד החינוך הוסיף להתעלם מהחוק, המחייבו לספק אמצעים לשילובם של ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל. יש לקוות, כי פסיקת בג"ץ בחודש שעבר, שחייבה אותו לספק צרכים אלה, אכן תיושם בשנת הלימודים הקרובה. בניגוד לתפיסה המקובלת בעולם, המעדיפה שילוב של אנשים עם מוגבלות בתוך הקהילה, מדינת ישראל מקימה בנגב כפר, המיועד לבעלי מוגבלויות קשות ועתיד דווקא לבודדם מן החברה. רוב מבני הציבור בארץ עדיין אינם נגישים לאנשים עם מוגבלויות, דבר המונע מהם השתלבות בחיי העבודה והפרנסה, התרבות והבילוי.
אזרחות ותושבות:
על אף הצהרות שר הפנים, אברהם פורז, כי יפעל להקל על הליכי רכישת המעמד בישראל, ממשיך משרד הפנים בגילויים מחפירים של גזענות ואטימות, שרירות ורמיסה של שלטון החוק. הליך ההתאזרחות של בני זוגם של ישראלים קשה ומפרך. משרד הפנים מערים קשיים שונים ומשונים במהלכו של תהליך זה ולעתים מציב דרישות בלתי סבירות, שכלל לא ניתן לעמוד בהן. משרד הפנים ממשיך בסירובו לרשום במרשם האוכלוסין ילדים, שנולדו לאב ישראלי ולאם זרה, ואפילו לרשום אבות זרים לילדים ישראלים. כמו כן, נמשך סימונם של אזרחים ותושבים כ"מנועי טיפול" במשרד הפנים, באופן המונע מהם לקבל שירותים בסיסיים, כמו הנפקת דרכון ותעודת זהות.
זכויות חשודים ונאשמים:
העיכוב ביישומו של חוק חקירת חשודים, אשר מחייב את המשטרה לתעד את חקירותיה, מביא לתופעות חוזרות ונשנות של גביית עדויות שווא מחשודים בפלילים. הגבלת הזכאות לייצוג בידי הסנגוריה הציבורית מעמידה חשודים רבים בפני הליך פלילי לקוי, בלא יכולת להתגונן כראוי בפני ההאשמות המופנות כנגדם. תנאי הכליאה בישראל קשים בהרבה מהמקובל בארצות המערב: בצד צפיפות רבה בבתי הכלא, נאלצים עדיין בכל לילה מאות אסירים ללון על הרצפה. הקמתו הצפויה של בית סוהר, שיופעל בידי המגזר הפרטי, עלולה לגרום לפגיעה חמורה נוספת בזכויות היסוד של אסירים בשם האינטרסים הכלכליים של מפעילי הכלא.
לקריאת הדו"ח במלואו ראו קישור בראש העמוד מימין
