האגודה לזכויות האזרח הגישה ב-27.6.04 בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בשמן של שתי אסירות ביטחוניות, בעקבות סירובו של שירות בתי הסוהר לאפשר להן ולאסירות נוספות לגשת לבחינות התאוג`יה (המקבילות לבחינות הבגרות) של משרד החינוך הפלסטיני ובעקבות דחייתה של עתירה קודמת בנושא בידי שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שנמנע לחלוטין מלקיים דיון בנושא. עו"ד סוניה בולוס מהאגודה לזכויות האזרח, אשר הגישה את העתירה, מבקשת מבית המשפט העליון לקיים דיון דחוף בנושא, שכן המועד המקורי של הבחינות, שנועד ל-15.6.04, כבר עבר, וכיוון שמשרד החינוך הפלסטיני הסכים לקיים בקרוב מועד מיוחד לבחינות, כדי לאפשר לאסירות להגיש ערעור זה.
שתי האסירות העותרות, הכלואות בבית סוהר השרון, כמו גם אסירות נוספות, התכוננו לבחינות במשך זמן ממושך. בראשית חודש מאי פנו האסירות אל הנהלת בית הסוהר וביקשו להסדיר את השתתפותן בבחינות. רק כעבור חודש ימים, פחות משבועיים לפני מועד הבחינות, בישרה הנהלת הכלא, כי תתיר רק לחלק קטן מהמבקשות לגשת לבחינות. לאחר שהיועץ המשפטי של שב"ס לא השיב לפניית האגודה לזכויות האזרח, הגישה האגודה עתירה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בדרישה לאפשר לשתי האסירות, ולאסירות אחרות במצבן, לגשת לבחינות. על אף,שהעתירה הוגשה 6 ימים לפני מועד הבחינות, התמהמה השופט בטיפול בעתירה הדחופה, ורק ביום שלפני מועד הבחינות פסק, מבלי שקיים דיון בעתירה, כי הזכות לחינוך היא בגדר פריבילגיה אשר ניתנת לשלילה ככל טובת הנאה אחרת, כצעד של ענישה בגין התנהגות שלילית של האסיר. כתוצאה מפסיקה זו, שניתנה ברגע האחרון, לא התאפשר לאסירות לגשת לבחינות. באופן יוצא דופן, הסכים משרד החינוך הפלסטיני לאפשר לאסירות לגשת לבחינות במועד מיוחד, ולפיכך הוגשה בקשת הערעור לבית המשפט העליון.
עו"ד בולוס מדגישה, כי האיסור על השתתפותן של האסירות בבחינות פוגע פגיעה חמורה בזכויות היסוד שלהן לכבוד, לחופש ביטוי, לחירות רוחנית ולחינוך. חמורה גם העובדה, שהחלטת שב"ס ניתנה תוך הפרה בוטה של זכות האסירות להציג את טיעוניהן ותוך התחמקות מחובת ההנמקה ומחובת ההגינות. זאת ועוד – החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה תוך הפרה בוטה של זכותן של האסירות להליך הוגן, מפני שהוא פסק בעתירה מבלי לקיים בה דיון, חרף הידיעה, כי לא ניתנה להן כל הזדמנות קודמת להתעמת עם טיעוניו של שירות בתי הסוהר.
עו"ד בולוס מדגישה עוד, כי זכותם של האסירים לחינוך הינה זכות בסיסית, המעוגנת הן בפסיקות של בית המשפט העליון, הן בתקנות בתי הסוהר ובפקודות של נציבות שב"ס והן בהחלטות האו"ם. זאת ועוד, אין כל חוק אשר שולל את זכותו של האסיר לחינוך משום היותו אסיר. אי לכך, היא מדגישה, שגה שירות בתי הסוהר שעה שקבע, כי הזכות להשכלה תיכונית הינה פריבילגיה, אשר ניתנת לשלילה מינהלית. עוד היא מדגישה, כי שירות בתי הסוהר דחה את בקשתן של האסירות מטעמים עונשיים פסולים בלבד, ולא מטעמים של סכנה ביטחונית או של פגיעה באינטרסים ציבוריים – טענות שלא הושמעו כלל.
לאור דברים אלה מתבקש בית המשפט העליון לאפשר לשתי האסירות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי, לקבל את הערעור ולהורות לשב"ס לאפשר להן ולאסירות נוספות, הרוצות בכך, לגשת לבחינות התאוג`יה.
