האגודה לזכויות האזרח בישראל ועמותת רופאים לזכויות אדם עתרו הבוקר לבג"ץ נגד השר לביטחון פנים ונגד נציב שירות בתי הסוהר, בדרישה לספק מיטה לכל אסיר ולאסור על הלנתם של אסירים על הרצפה. את העתירה הגיש בשם שני הארגונים עו"ד דורי ספיבק מהתוכנית לזכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח.
בעוד כשבועיים, ב-1 ביוני 2004, ייכנס לתוקפו צו מוחלט, שהוצא על ידי בג"ץ בחודש יוני 2003 בעתירה קודמת, שהגיש עו"ד ספיבק בשם עמותת רופאים לזכויות אדם, ואשר אוסר להלין עצירים על הרצפה. בעתירה שהוגשה הבוקר מתבקש בית המשפט לצעוד את הצעד הנוסף המתבקש להגנה על זכויות היסוד של ציבור הכלואים, ולדאוג למימוש זכותם החוקתית של כל האסירים ללון על מיטה. עו"ד ספיבק מציין בפתח העתירה, כי המדינה כבר הצהירה בפני בג"ץ, שהיא מכירה בכך שזכותו של כל אסיר למיטה ללון עליה הינה זכות אדם חוקתית, הנגזרת ישירות מהזכות החוקתית לכבוד. חרף זאת, הוא מדגיש, ממשיך שירות בתי הסוהר להלין אסירים רבים על הרצפה בתנאי צפיפות מחפירים, בהיעדר מיטות ללינת לילה. עו"ד ספיבק מבהיר, כי מספר האסירים מחוסרי המיטות משתנה ללא הרף, ולכן אין נתונים לגביו ביום הגשת העתירה, ואולם בהודעת עדכון של המדינה, שהוגשה לבג"ץ ביום 30.12.03, נאמר כי 516 אסירים נאלצו באותם ימים ללון על הרצפה, ללא מיטה להניח עליה את ראשם.
בחודש מארס האחרון פנו עמותת רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח אל השר לביטחון הפנים בבקשה, שירחיב את הסעד שניתן בבג"ץ ויורה לספק מיטה לכל אסיר, ולא רק לעצירים, שאליהם התייחס צו בג"ץ מן השנה שעברה. לאחר שלא זכו לכל מענה, פנו שני הארגונים במכתב נוסף ביום 9.5.04, ולאור חשיבות העניין ביקשו לקבל מענה בתוך שבוע ימים. עד היום לא התקבלה כל תשובה למכתבים אלה. ביום 10.5.04 קיימה ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת דיון בנושא תקן הכליאה בבתי הסוהר. בסיום הדיון פרסמה הוועדה הודעה לעיתונות, ממנה עולה שכ-500 אסירים עדיין לנים על הרצפה מדי לילה.
עו"ד ספיבק מדגיש בעתירה, כי לתנאי הצפיפות הקשים בבתי הכלא ולפרקטיקה של הלנת אסירים ללא מיטה יש השלכות בריאותיות, נפשיות והתנהגותיות חמורות ביותר. לא מדובר רק בנוחיות השינה, הוא מבהיר: ברגע שהשטח הצר על הרצפה, בין המיטות הקיימות, מכוסה במזרוני האסירים הנוספים, נוצר מצב, שהשוהים בתא כמעט ואינם יכולים לזוז. מצב זה טומן בחובו פוטנציאל להתנגשות ולאלימות מילולית ופיזית בין האסירים. זאת ועוד, המתח התמידי והמחסור במרווח מחייה אישי מינימלי פועלים להחמרתן של המצוקות הנפשיות של השוהים בתא. טענות אלה מקבלות תימוכין הן בדבריה של נציבת השב"ס לשעבר, אורית אדטו, המובאים בעתירה, והן בחוות דעת של מומחה בפסיכיאטריה, ד"ר זאב וינר, המצורפת אליה, ומתבססת על מחקרים שונים העוסקים בבריאותם הנפשית של כלואים. על פי חוות דעת זו, תנאי כליאה קשים במיוחד, לרבות צפיפות והיעדר פרטיות, עלולים לגרום החמרה משמעותית בסיכון, הגבוה בלאו הכי, של אסירים לתחלואה נפשית, עד כדי סכנה להתאבדות ולהתפתחות של תסמונות נפשיות, כרוניות בחלקן, הגורמות להפרעה תפקודית קשה.
עו"ד ספיבק מציין, כי זכותם של אסירים לתנאי כליאה סבירים, לרבות מיטה ללון עליה, מעוגנת הן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הן בפסיקות שונות של בג"ץ והן בהוראות המשפט הבינלאומי, ללא תלות בקשייה התקציביים של המדינה. הוא מדגיש עוד, כי מלבד הלנתם של אסירים על הרצפה, קיימת בבתי הכלא בישראל בעיה קשה ביותר של צפיפות: כך מוקצה בישראל לכל אסיר שטח של בין 2.5 ל-3 מ"ר (נכון לשנת 2002), בהשוואה לשטח של 7-12 מ"ר במרבית מדינות המערב. יש לציין, כי תנאי כליאה אלה זכו גם לביקורת קשה של יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מיכאל איתן, שאמר בדיון בוועדה ביום 10.5.04, כי במדינה מתוקנת לא יעלה על הדעת, שאנשים השפוטים למאסר ייאלצו לישון על הרצפה.
