האגודה לזכויות האזרח וארגון עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, הגישו לבג"ץ ב-20.11.03 טיעון משלים בעתירות לביטולו של התיקון הגזעני לחוק האזרחות והכניסה לישראל, אשר נחקק בכנסת בסוף חודש יולי האחרון. כזכור, תיקון זה מונע אפשרות של איחוד משפחות של אזרחים ישראלים עם בני זוג פלסטינים. הטיעון המשלים נכתב על ידי עורכי הדין חסן ג`בארין וארנה כהן מעדאלה ושרון אברהם-ויס מהאגודה לזכויות האזרח. שתי עתירות אלה ועתירות אחרות באותו נושא יידונו בפני הרכב מורחב של 13 שופטים של בית המשפט העליון.
עדאלה והאגודה לזכויות האזרח מתייחסים בטיעון המשלים לתשובת המדינה והם מציינים, כי אין להצדיק את התיקון לחוק בנימוקי ביטחון, וכי המדינה מנסה להציג תמונת מצב מעוותת, המשתמשת ברטוריקה של הפחדה ומחוסרת כל ביסוס עובדתי. בנוסף לכך טוענים שני הארגונים, שהתיקון לחוק התקבל בכנסת מלכתחילה בתהליך חקיקה בלתי ראוי ובהסתמך על תשתית עובדתית מטעה ולוקה בחסר. הם מבהירים, כי התיקון לחוק האזרחות, המונע התאזרחות ואף שהייה זמנית בישראל מבני זוג פלסטינים הנשואים לישראלים, הינו גזעני, בהיותו מגביל את חירותם האישית של האזרחים לבחור את בני זוגם על בסיס השייכות הלאומית של בני הזוג. הטיעון המשלים נשען על פסיקה רבה של בית המשפט העליון, המתייחסת להיקפן של זכויות היסוד, ומובאים בו דוגמאות רבות מפסיקה זרה, במיוחד מדרום אפריקה, אירופה וארה"ב. שני הארגונים מדגישים, כי התיקון לחוק מגביל באופן בלתי מידתי את זכותם של אזרחים ישראלים לבחור להם בני זוג מקרב תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה ואף מפריד זוגות כאלה, אשר כבר הקימו משפחות בישראל, תוך שהוא מאלץ אותם לבחור בין שתי אפשרויות, ששתיהן מרות: הראשונה – להיפרד, והשניה – לעזוב את ישראל. דבר זה מנוגד לאמנות בינלאומיות, אשר אוסרות במפורש לפגוע בחיי משפחה מטעמים מפלים או גזעניים, כמו במקרה זה. כמו כן נטען, כי החוק מפלה את האזרחים הערבים, שכן מרבית נישואיהם לבני זוג לא ישראלים הם לפלסטינים. אפליה תוצאתית זו, נאמר בטיעון המשלים, מבוססת על רוח גזענית, ובכך חותר התיקון לחוק תחת עקרונות דמוקרטיים בסיסיים.
תשובת המדינה לעתירות מבוססת על "נימוק בטחוני", אשר הושתת על תשתית עובדתית רעועה. המדינה לא הביאה נתונים סטטיסטיים או אחרים, התומכים בטענתה, כאילו נשקפת סכנה ביטחונית ממשית מהתאזרחותם של בני זוג פלסטינים. בתשובת המדינה מצוין, כי ישנם עשרים ואחד מקרים שבהם, לטענת הפרקליטות, היו מתאזרחים פלסטינים חשודים בתמיכה בפעולות טרור בישראל. מבלי להקל ראש אפילו במפגע אחד, שזרע הרס וחורבן בישראל, יש לבחון את התמונה בכללותה. על פי נתוני מינהל האוכלוסין אושרו בשנים האחרונות (1993-2002) 16,007 בקשות להתאזרחות של בני זוג פלסטינים. יוצא, אפוא, ש-21 המקרים שבהם מתאזרחים שנכנסו להליך ההתאזרחות המדורג וקיבלו מעמד זמני בישראל תמכו בפעילות טרור מהווים 0.13% מכלל הבקשות שאושרו. נתון זה, מבהירים האגודה לזכויות האזרח ועדאלה, אינו עולה בקנה אחד עם הרטוריקה הבטחונית החריפה של המדינה, ואינו יכול להצדיק פגיעה גורפת וקשה בזכויות אדם בסיסיות, תוך הטלת רבב בציבור שלם. זאת ועוד, המדינה לא הצליחה לנקוב אלא בשישה שמות ספציפיים של מתאזרחים, כולם גברים, המייצגים את המקרים הקיצוניים והמסוכנים, וגם בין שישה אלה, כך מסתבר, אין ולו אחד אשר גרם למותו או לפציעתו של אזרח בישראל. מבט כולל זה אינו יכול להצדיק את המצג, לפיו כל פלסטיני באשר הוא מהווה סכנה עתידית לביטחונם האישי של אזרחי המדינה. בתוך כך, מוטל כתם גם בציבור רחב של אזרחים ישראלים, אשר בחרו להם בני זוג מקרב תושבי השטחים.
הפרקליטות, מדגישים שני הארגונים, מבקשת להצדיק את התיקון לחוק בטענה, כי המדינה מתקשה לבחון כל בקשת התאזרחות באופן פרטני, וזאת בשל החשש ממעורבות אפשרית של המתאזרח בפעולות טרור. טענה זו אינה סבירה לנוכח העובדה, שבדיקות מסוג זה מתבצעות כעניין שבשגרה בתהליך אישור כניסתם של עשרות אלפי עובדים וסוחרים פלסטינים לישראל. כמו כן, טענה זו נשענת על נימוק גזעני, המתייחס לכל פלסטיני באשר הוא כטרוריסט בפוטנציה.
