עב 2833/03
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
המערערות:
1. ס` ג`
ת"ז ——-
נצרת
2. ה` ג`
ת"ז ——-
נצרת
ע"י ב"כ עוה"ד סוניה בולוס ו/או דן יקיר ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או אבנר פינצ`וק ו/או מיכל פינצ`וק ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או פאטמה אל-עג`ו ו/או באנה שגרי-בדארנה ו/או שרון אברהם-ויס ו/או נעה שטיין ו/או עודד פלר
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל
שד` הנדיב 9, חיפה 34611
טל`: 8348876-04; פקס: 8348878-04
נגד
המשיב:
שירות התעסוקה- לשכת התעסוקה נצרת
טלפון: 6459111-04; פקס: 6459110-04
מוגש בזה לבית הדין הנכבד ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, על החלטת ועדת הערר שליד מועצת לשכת התעסוקה בנצרת, מיום 2.8.03. ועדת הערר דחתה את עררן של המערערות על "סירוב עבודה" שנרשם להן בגין אי קבלתן לעבודה בקניון שפרעם. כפועל יוצא מדחיית עררן, נשללה זכאותן של המערערות לקצבת הבטחת הכנסה, ומכאן ערעור זה.
העתק הפרוטוקולים של ועדת הערר מצ"ב ומסומנים מע/1א ומע/1ב.
1. עניינו של ערעור זה הוא שלילת זכאותן של המערערות לקצבת הבטחת הכנסה, וזאת שלא כדין. למערערות נרשם סירוב עבודה, וזאת על אף שלא סירבו לעבוד, ועל אף שהיו זכאיות לסרב למשרה שהוצעה, בשל כך שהוצע להן שכר הנמוך משכר המינימום הקבוע בחוק. ועדת הערר שליד שירות התעסוקה בנצרת דחתה את עררן בנושא, ומכאן ערעור זה.
2. רישום הסירוב בנסיבות דנן מהווה הפרה בוטה של החובה המוטלת על המשיב לאכוף את חוקי המגן של העובדים, ולהגן על דורשי עבודה מפני הפרת זכויותיהם על ידי המעסיקים.
3. זאת ועוד, שלילת קצבתן של המערערות בנסיבות דלעיל מהווה פגיעה בזכות היסוד של המערערות לקיום מינימלי בכבוד, נעשתה בניגוד מוחלט לחוק הביטוח הלאומי ]נוסח משולב[, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), משיקולים זרים, ותוך הפרה בוטה של עקרונות המנהל התקין.
4. המערערת 1 הינה תושבת נצרת, שהופנתה על ידי המשיב לעבודה בקניון שפרעם. בעת ההפניה לעבודה, נשוא ערעור זה, קיבלה המערערת 1 קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי.
5. המערערת 2, אחותה של המערערת 1, הינה תושבת נצרת. בעת ההפניה לעבודה, נשוא ערעור זה, קיבלה המערערת מספר 2 קצבת הבטחת הכנסה.
6. המשיב הוא תאגיד סטטוטורי שהוקם על-פי חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, שתפקידו, בין השאר, לעסוק בהשגת עבודה לדורשיה ובהפניית מובטלים לקורסי הכשרה מקצועית, אשר מיועדים לדורשי עבודה שלא מצאו פתרון תעסוקתי הולם, או כאלה שבחרו לרכוש מיוזמתם מקצוע מתוך מגמה לשפר את מעמדם המקצועי ואת סיכויי התעסוקה שלהם.
7. המערערת 1 הינה ילידת 1977, והיא מתכנתת מחשבים במקצועה. המערערת 1, שלא הצליחה להשתלב בשוק העבודה, נרשמה כדורשת עבודה בלשכת התעסוקה בנצרת, ובעת ההפניה נשוא ערעור זה, היתה זכאית לקצבת הבטחת הכנסה.
8. יצויין, כי זמן קצר אחרי ההפניה, עבדה המערערת 1 בפרוייקט זמני בבנק לאומי סניף נצרת בין התאריכים 17.7.03-10.8.03. עם תום הפרוייקט, היא פנתה שנית לשירות התעסוקה ונרשמה כדורשת עבודה. ביום 1.9.03, היא התקבלה לעבודה קבועה במועדון אנשי העסקים הערביים בישראל, משרה בה היא מחזיקה עד היום.
9. המערערת 2 הינה ילידת 1981, והוכשרה כקוסמטיקאית. המערערת 2, שלא הצליחה להשתלב בשוק העבודה, נרשמה גם היא כדורשת עבודה בלשכת התעסוקה בנצרת, ובעת ההפניה נשוא ערעור זה, היא קיבלה קצבת הבטחת הכנסה.
10. ביום 4.6.03, הופנו המערערות, על ידי המשיב, לראיון עבודה בקניון שפרעם. כשהגיעו המערערות לקניון שפרעם, התברר להן כי מדובר בשתי משרות של מוכרת בחנות בגדים ונעליים, וכי השכר שישולם עבור משרה מלאה (45 שעות שבועיות) עומד על 1,200 ש"ח. המעסיק עוד הודיע להן, כי אם ירצו, הן יכולות להתחיל את העבודה החל מיום 11.6.03.
11. המערערות נדהמו ללמוד כי השכר המוצע עומד על פחות ממחצית שכר המינימום הקבוע בחוק, לכן, הן פנו לפקידי הרישום בלשכת התעסוקה בנצרת, לרבות מנהל הלשכה, וניסו לברר האם הן חייבות לקבל את הצעת העבודה, המנוגדת לדרישות החוק. להפתעתן, הפגינו פקידי הרישום יחס עוין כלפיהן, לא התייחסו לכך שהשכר המוצע עומד על פחות משכר מינימום, נמנעו מלהשיב לשאלתן, ואף האשימו אותן בחוסר רצון לעבוד, ועוד טענו כי "אין להם זמן לסיפורים אלה".
12. המערערות, שחששו לאבד את זכאותן לקבלת קצבת הבטחת הכנסה, ואשר לא היו מודעות לכך, כי אינן חייבות כלל לקבל הצעת עבודה בלתי חוקית כאמור, החליטו לקבל את הצעת העבודה והחלו לעבוד מיום 11.6.03. המערערת 1 עבדה יום אחד, ואילו המערערת 2 עבדה יומיים, עד שהחליט המעסיק שלא להמשיך את העסקתן.
13. יצויין, כי אותו מעסיק, מר מ` ע`, התייחס למערערות בצורה בלתי הולמת ופוגענית ביותר. כך, למשל, הוא אמר למערערת 1 כי לא יזיק לבחורה שמנה כמותה לעבוד קשה, ואילו למערערת 2 אמר שהיא נראית כמו דוגמנית ולכן תועסק במחלקת בגדי גברים.
14. כשהמערערות התווכחו עם המעסיק אודות גובה השכר, תוך שציינו שהוא נמוך משכר המינימום הקבוע בחוק, וכן ביקשו ממנו להכין חוזי עבודה, הוא החליט שלא להעסיקן, ורשם להן על טופס ההפניה כי אינן מתאימות.
העתק של טפסי ההפניה מצ"ב ומסומנים מע/2א ומע/2ב.
15. ברור, כי פיטוריהן של המערערות בשל כך שעמדו על זכויותיהן הבסיסיות על פי חוקי העבודה, מהווים פיטורים בלתי חוקיים ופסולים, והם מראים כי מעסיק זה התכוון להעסיקן תוך פגיעה בזכויותיהן הבסיסיות כעובדות, וכשהביעו התנגדות לכך, החליט לפטרן.
16. ביום ראשון 15.6.03, פנו המערערות ללשכת שירות התעסוקה, כדי להודיע לפקידי הרישום כי מר ע` אינו מעוניין בהעסקתן. ברם, הן גילו לתדהמתן כי שתיהן נרשמו כאילו סירבו לקבל את העבודה. עוד נודע להן, כי רישום זה נעשה, וללא ידיעתן, עת פנו ללשכת התעסוקה כדי לברר האם מותר להן לסרב הצעת עבודה, אם השכר המשולם נמוך משכר המינימום.
17. ביום 18.6.03 הגישו המערערות שני עררים לוועדת הערר שליד לשכת התעסוקה בנצרת, בעזרתו של מר והבה בדארנה, מנהל עמותת "סאות אל-עאמל" (קול העובד), עמותה אשר פועלת למען קידום זכויותיהן של עובדים ודורשי עבודה במגזר הערבי.
העתק הערעורים מצ"ב ומסומנים מע/3א מע/3ב.
18. הדיון בוועדת הערר התקיים ביום 28.7.03. חברי הוועדה לא נתנו למערערות הזדמנות ראויה להציג את טענותיהן, הדיון ארך מספר דקות בלבד, חברי הוועדה לא הפנו למערערות שום שאלה ואף לא התייחסו לטענותיהם בדבר תשלום שכר הנמוך משכר המינימום. הוועדה החליטה לדחות את הערר, והשאירה את הסירוב על כנו.
19. הפרוטוקולים של ועדת הערר מנוסחים בכתב יד בלתי קריא לחלוטין, ובידי באת כוחן של המערערות לא עלה לפענח את האמור בהם, לרבות טענותיהם של הצדדים בפני ועדת הערר, והנימוקים עליהם התבססה החלטת הוועדה.
20. יצויין, כי ניסוח פרוטוקולים בכתב בלתי קריא לחלוטין, הינו הנורמה בוועדת הערר שליד לשכת התעסוקה בנצרת, וכי דורשי עבודה רבים נאלצים לערער כנגד החלטת ועדת הערר מבלי להבין את תוכנה, או את הנימוקים העומדים ביסודה, ובכך נפגעת יכולתם של דורשי עבודה אלה להתגונן כנגד ההחלטה להשאיר את הסירוב על כנו, ולערער לבית הדין הנכבד.
21. על פי רישום שערכה עמותת "סאות אל-עאמל" בחודש אפריל 2003, מתברר, כי בדיונים שנערכו במאה ערעורים, לכל הפחות, שהוגשו בסיוע עמותת "סאות אל-עאמל" לבית הדין האזורי לעבודה, על ידי דורשי עבודה שנרשמו כ"סרבני עבודה", נתבקשו נציגי שירות התעסוקה, על ידי השופטים, להגיש לבית הדין פרוטוקול הרשום בכתב קריא, מאחר ולא עלה בידי בית הדין הנכבד לפענח את האמור בהחלטת ועדת הערר כפי שהוגשה על ידי המערער.
להדגמת טענת המערערות מצ"ב פרוטוקולים של ועדת הערר מיום 29/1/02, מיום 14/5/01, מיום 25/7/02, מיום 6/2/03, ומיום 10/3/03, והחלטות בית דין נכבד זה בתיק עב` 1914/01 מיום 20/9/01, בתיק עב` 1782/01 מיום 20/9/01, בתיק עב` 2068/01 מיום 17/10/01, בתיק עב` 2160/01 מיום 8/11/01, ובתיק עב` 1246/02 מיום 28/2/02, ומסומנים בהתאמה מע/4א, מע/4ב, מע/4ג, מע/4ד, מע/4ה, מע/4ו, מע/4ז, מע/4ח, מע/4ט ומע/4י.
22. רישום סירוב עבודה למערערות מהווה הפרה בוטה של החובה החוקית המוטלת על המשיב לאכוף את חוקי המגן של העובדים, ולהגן על דורשי עבודה מפני הפרת זכויותיהם על ידי המעסיקים. זאת ועוד, רישום הסירוב במקרה דנן, מהווה שימוש בסמכויות המשיב כדי לכפות על עובדים לקבל הצעות עבודה הפוגעות בזכויותיהם.
23. חומרה יתירה נודעת להתנהגותו של המשיב, אשר לא הבהיר למערערות, עת פנו אליו, שהן רשאיות לסרב לעבודה, אשר נמנע מלפעול כנגד המעסיק המפר את החוק, ואף הפעיל נגדן סנקציה כעונש על כך שביקשו לעמוד על זכויותיהן.
24. יתר על כן, רישום סירוב עבודה למערערות, וכפועל יוצא מכך נטילת קצבתן להבטחת הכנסה, נעשו בניגוד מוחלט לחוק הביטוח הלאומי, משיקולים זרים, תוך הפרה בוטה של עקרונות היסוד של המשפט המנהלי, ותוך פגיעה בזכות היסוד של המערערות לקיום מינימלי בכבוד.
25. זאת ועוד, דיוני ועדת הערר באזור נצרת התנהלו תוך הפרת זכותן של המערערות להליך הוגן. הרישום העקבי של הפרוטוקולים בכתב בלתי קריא לחלוטין, מונע מן העוררים לעמוד על נימוקי החלטת הוועדה, ואף על טיעוני הצדדים בפניה, כך שנפגעת יכולתם של העוררים להתגונן בפני החלטת הוועדה להשאיר את הסירוב על כנו, ולערער לכבוד בית דין זה.
א. הזכות לקבלת קצבת הבטחת הכנסה
26. הזכות לקבל קצבת הבטחת הכנסה מעוגנת בחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: חוק הבטחת הכנסה). קצבת הבטחת הכנסה הינה קצבה מינימלית ביותר הניתנת למי שאין להם כל מקור הכנסה אחר, או שמקור זה הינו מזערי. קצבת הבטחת הכנסה מטרתה למנוע הידרדרות לחרפת רעב, ולהבטיח קיום צרכיו הבסיסיים ביותר של אדם. הזכות לקצבת הבטחת הכנסה נגזרת מזכות היסוד להבטחת קיומו המינימלי של אדם בכבוד, זכות אשר זכתה לעיגון חוקתי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:
"כבודו של האדם כולל בחובו, כפי שראינו, הגנה על מינימום הקיום האנושי (ראו בג"ץ 161/94 אטרי נ` מדינת ישראל (לא פורסם)). אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הרעב ללחם, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטרי הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים הוא אדם שכבודו כאדם נפגע (ראו א` ברק, פרשנות במשפט 423 (כרך שלישי, 1994). כך כבודו של כל אדם; כך כבודו של חייב שאין בידו לשלם חוב פסוק במועדו, וכך כבודו של חייב על פי חוב פסוק ממזונות."
רע"א 4905/98, פרופסור יוסף גמזו נ` נעמה ישעיהו ואח`, פ"ד נה(3) 360, 375.
מעמדה החוקתי של הזכות לקבלת קצבת הבטחת הכנסה מכתיב את הפרשנות הנאותה לדברי החקיקה העוסקים בה, ובפרט מתן פרשנות מצומצמת לסייגים המגבילים את תחולתה או מצמצמים את היקפה.
ב. הזכות לסרב להצעת עבודה המפרה את זכויות העובד על פי חוק
27. תנאי הזכאות לקצבת הבטחת הכנסה קבועים בסעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה. סעיף 2(א)(2) לחוק קובע, כי תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים זכאי לגמלה אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה, בהתאם לכללים שנקבעו בסעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי, ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה.
28. סעיף 165(ד) לחוק הביטוח הלאומי קובע מפורשות, כי:
"בכל מקרה לא יפחת השכר בעבודה המוצעת משכר מינימום כמשמעותו בחוק שכר מינימום;" (ההדגשה לא במקור).
29. ברור, כי המשיב אינו מוסמך לפרש את סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה, במנותק מהוראות חוק הביטוח הלאומי, או הוראות כל חוק אחר, האוסר על העסקת עובד בשכר הנמוך משכר המינימום, בהתאם להוראות חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.
30. עקרון חוקיות המינהל מחייב כי המעשה של הרשות המינהלית, לרבות רישום "סירוב עבודה" לדורשי עבודה, ייעשה בהתאם לכל חוק, ולא רק בהתאם לחוק המסמיך. בעניין זה אנו מפנים לדבריו של פרופ` זמיר:
"שאין די בכך שהמעשה המינהלי עומד בהתאמה לחוק המסמיך, אלא עליו לעמוד בהתאמה גם לחוקים אחרים. החוק המסמיך אינו עומד ברשות עצמו, אלא הוא אבן בפסיפס המורכב של המשפט. הכפיפות של הרשות המינהלית לחוק פירושה, הלכה למעשה, כפיפות למשפט כולו"
י. זמיר, הסמכות המינהלית, כרך (א) 55.
31. הצעת עבודה המציעה לדורש עבודה שכר הנמוך משכר מינימום, היא הצעת עבודה בלתי חוקית, ואין כל חובה על דורש העבודה לקבלה, ואי קבלתה אינו בגדר "סירוב עבודה". המערערות, אשר הסכימו לקבל את העבודה, כלל לא היו צריכות להסכים לקבלה. לכן, גם אם היו "מסרבות" לקבלה באופן מפורש, לא היה זה סירוב כמשמעו בחוק, והמשיב לא היה מוסמך לרשום להן סירוב בגין "סירוב" כאמור.
32. זאת ועוד, המשיב הפר את חובתו לאכוף את חוקי המגן, ולהגן על דורשי עבודה מפני הפרת זכויותיהם. יתר על כן, המשיב שימש בעצמו כגורם הכופה על עובדים להסכים להפרת זכויותיהם מצד המעסיקים, והמטיל עליהם סנקציות קשות, אם יתנגדו לכך.
33. מכל האמור לעיל עולה, כי החלטת המשיב לרשום למערערות סירוב עבודה הינה בטלה בהיותה מנוגדת להוראות החוק הנוגעות לעניין, כפי שפורטו לעיל.
ג. החלטת המשיב התקבלה ללא תשתית עובדתית והיא מבוססת על שיקולים זרים
34. החלטת המשיב לרשום למערערות "סירוב עבודה" צריכה להתבסס על תשתית עובדתית.
35. במקרה דנן, המשיב החליט לרשום "סירוב עבודה" למערערות, על אף שלא סירבו לקבל את העבודה, מבלי לבדוק אם הן סירבו לקבל את העבודה, ומבלי לבדוק את אמיתות טענותיהם בדבר תשלום שכר הנמוך משכר המינימום.
36. המערערות לא הודיעו למשיב כי אינן מסכימות לקבל את הצעת העבודה בקניון שפרעם, אלא פנו אליו כדי לברר האם מותר להן לסרב הצעת עבודה בלתי חוקית. המשיב אף לא טרח לבדוק את טפסי ההפניה עצמם, ואת ההערות שרשם המעסיק אחרי תום ראיון העבודה.
37. גם אם המערערות היו מודיעות למשיב, כי אינן מוכנות לעבוד בתנאים האמורים, הוא לא היה מוסמך לרשום להן סירוב מבלי לבדוק את אמיתות טענותיהן.
38. המשיב לא טרח ליצור קשר עם המעסיק כדי לבדוק אם המערערות דוברות אמת, והוא אף סירב להקשיב לטענות המערערות, תוך הפגנת יחס מזלזל, והתעלמות מוחלטת מטענה חמורה זו, כי המעסיק מסרב לשלם להן שכר בהתאם לחוק שכר מינימום.
39. המשיב קבע, ללא שום הצדקה, ומבלי שחקר את טענת המערערות, כי הן שקרניות, וכי העלאת טענה זו נעוצה בחוסר רצונן לעבוד, ועל כן, הוא רשם אותן כ"סרבניות עבודה" שלא כדין.
40. ברור, כי המשיב אינו מוסמך לקבל את ההחלטה לרשום למערערות "סירוב עבודה" מבלי לבסס החלטה זו על תשתית עובדתית ראויה:
"שיקול הדעת אינו קפריזה. רשות מינהלית שמפעילה את שיקול הדעת שלה ללא בירור העובדות הנגועות לעניין, ומחליטה על יסוד תחושה בעלמא, או שדעתה נחושה להגיע לתוצאה מסויימת ללא תלות בעובדות המקרה, אינה מפעילה שיקול דעת כנדרש בחוק. במקרה כזה ניתן לומר על הרשות כי היא פועלת בשרירות. שרירות היא סוג של שחיתות. יש בה חומרה קיצונית. היא עילה לפסול כל החלטה מינהלית"
י. זמיר, הסמכות המינהלית, כרך (ב) 733.
41. זאת ועוד, החלטת המשיב מבוססת על שיקולים זרים, שעניינם העדפה מוחלטת של השיקול המבקש לצמצם את תשלום קצבאות על ידי המדינה, על פני זכות היסוד של המערערות לקיום מינימלי בכבוד והזכות להליך הוגן, ועל פני האינטרס הציבורי באכיפת חוקי העבודה על ידי המעסיקים.
42. מהאמור לעיל עולה, כי החלטת המשיב, אשר התקבלה ללא תשתית עובדתית ראויה, ואשר התבססה על קביעות מוטעות, ועל שיקולים זרים, דינה להיפסל.
ד. פגיעה בזכות להליך הוגן
43. החלטת המשיב לרשום סירוב עבודה למערערות "באופן חשאי" מבלי להודיע להן, מהווה פגיעה בזכותן של המערערות להליך הוגן, והיא מנוגדת להוראות שהמשיב עצמו קבע. סעיף 3 לנוהל רשום סירוב ודרכי ערר, קובע:
"3.1 על פקיד ההשמה ליידע את דורש העבודה על אודות רישום הסירוב בנוכחותו.
3.2 על פקיד ההשמה להחתים את דורש העבודה על טופס "אישור רישום סירוב", לאחר שהסביר לו את תוכנו."
44. המשיב, שטרח להדגיש את המילים "בנוכחותו" ו"להחתים" בגוף הנוהל, לא טרח לפעול בהתאם להוראותיו, ורשם את הסירוב שלא בנוכחותן. רישום סירוב עבודה "בחשאיות", כמתואר לעיל, אף נגוע בחוסר תום לב.
45. יתר על כן, ועדת הערר של המשיב ניהלה את דיוניה תוך הפרת זכותן של המערערות להליך הוגן. חברי הוועדה לא נתנו למערערות הזדמנות להציג את טיעוניהן כראוי והפגינו יחס מזלזל כלפי המערערות.
46. הדיון בוועדת הערר הסתיים תוך דקות ספורות חרף העובדה שבדיון הועלו טענות חמורות בדבר הפרת חוקי העבודה על ידי המעסיק. זאת ועוד, חברי הוועדה נמנעו מלהשתמש בסמכויות המוקנות להם, והם לא ביקשו להזמין את המעסיק כדי לבדוק אם המערערות דוברות אמת.
47. זאת ועוד, רישום הפרוטוקול בכתב יד בלתי קריא לחלוטין, מהווה הפרה של זכותן של המערערות להליך הוגן. העדר רישום קריא של טענות המערערות וטענות המשיב בפני ועדת הערר, והעדר רישום קריא של נימוקי הוועדה, פוגעים באפשרותן של המערערות להתגונן נגד ההחלטה להשאיר את הסירוב על כנו, ולהגיש ערעור תוך הסתמכות על טענות הצדדים בדיון, ותקיפת הנימוקים עליהם מבוססת החלטת הוועדה.
48. רישום הפרוטוקול בכתב יד בלתי קריא לחלוטין מהווה הפרה של חובת ההנמקה המעוגנת הן בחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958 והן בפסיקה.
49. יתר על כן, רישום הפרוטוקול בכתב יד בלתי קריא מהווה הפרה של הוראת תקנה 5 לתקנות שירות התעסוקה (דרכי עררים), תשי"ט – 1959 שקובעת:
"(א) החלטת הוועדה תיערך בכתב ותיחתם על-ידי חבריה והעתק ממנה יומצא לבעלי הדין.
(ב) ההחלטה תכלול:
(1) שמותיהם ומעניהם של בעלי הדין;
(2) בקשות בעלי הדין ותמצית מטענותיהם ומהראיות שנגבו;
(3) נימוקי ההחלטה, לרבות הנימוקים לדחיית טענות או ראיות;
(4) הודעה על רשות לערער בפני בית הדין האזורי לעבודה;
(5) תאריך ההחלטה." (ההדגשה לא במקור).
50. חובת ההנמקה מהווה את אחד העקרונות הבסיסיים של המנהל התקין. היא מאפשרת לאדם שנפגע מהחלטת הרשות לבדוק אם החלטת הרשות עומדת במבחן החוקיות:
"]חובת ההנמקה[. . . מקטינה את החשש מפני החלטות שרירותיות או שגויות. . . ללא הנמקה יקשה על האדם הנפגע מהחלטה מנהלית לשקול אם ההחלטה עומדת במבחן הדין. . ."
י` זמיר, הסמכות המינהלית, כרך (ב) 897-989.
51. רישום פרוטוקול בכתב בלתי קריא לחלוטין, שאינו מאפשר לנפגע לברר את הנימוקים העומדים מאחורי קבלת החלטה בעינינו, דינו כדין מקרה בו ניתנת החלטה בעניינו של אדם ללא כל הנמקה.
52. חומרה יתירה נודעת להתנהגות זו של המשיב, בשל כך שמדובר בתופעה ולא במקרים חריגים. כאמור לעיל, רישום פרוטוקולים בכתב בלתי קריא לחלוטין הוא הנורמה. המשיב יכול לפתור בעיה זו על ידי הדפסת הפרוטוקולים של הוועדה, שהינו פתרון הכרוך בהוצאות מזעריות ביותר.
53. מכל האמור לעיל עולה, כי רישום "סירוב העבודה" במקרה דנן, נעשה שלא כדין, תוך הפרה בוטה של החובה החוקית המוטלת על המשיב לאכוף את חוקי המגן של העובדים, ולהגן על דורשי עבודה מפני הפרת זכויותיהם על ידי המעסיקים. זאת ועוד, רישום הסירוב בנסיבות אלה מהווה שימוש בסמכויות המשיב כדי להכריח עובדים לקבל הצעות עבודה הפוגעות בזכויותיהם, או כדי להענישם במקרה והם עומדים על זכויות היסוד שלהם כעובדים.
54. יתר על כן, הסירוב נרשם בניגוד מוחלט לחוק הביטוח הלאומי, משיקולים זרים, תוך הפרה בוטה של עקרונות היסוד של המשפט המנהלי, ותוך פגיעה בזכות היסוד של המערערות לקיום מינימלי בכבוד. בנוסף, הדיונים בוועדת הערר התנהלו תוך פגיעה בזכות היסוד של המערערות להליך הוגן.
55. לפיכך מתבקש בית הדין הנכבד לקבל את ערעורן של המערערות על החלטת ועדת הערר, ולהורות כי תושב למערערות קצבת הבטחת ההכנסה שנשללה מהן החל מחודש יוני 2003.
56. עוד מתבקש בית הדין הנכבד להעמיד את המשיב אודות חובתו לקיים הליך הוגן בוועדת הערר, ובפרט בדבר החובה לרשום את פרוטוקול הדיון והחלטה בכתב קריא. בשים לב לכך כי שוב ושוב העיר בית משפט נכבד זה למשיב אודות הפרת חובה זו, מתבקש בית המשפט לפסוק למשיב הוצאות בגין הפרה חוזרת ונשנית של חובתו זו.
לאור כל האמור, מתבקש בית הדין לקבל את ערעור זה. כמו כן, מתבקש בית הדין הנכבד לפסוק למערערות הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.
_____________
סוניה בולוס, עו"ד
ב"כ המערערות
