האגודה לזכויות האזרח בישראל עתרה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד שירות בתי הסוהר, בדרישה לקיים הליך הוגן לאסיר עולם בוועדה המכריעה לגבי זכאותו לחופשות מהכלא. את העתירה הגישה עו"ד לילה מרגלית מהאגודה לזכויות האזרח, בשם אסיר השפוט למאסר עולם. עו"ד מרגלית מציינת בעתירה כי הוועדה, שדנה מספר פעמים בזכותו של האסיר לחופשות, קיימה הליך פגום שעה שהיא דנה בעניינו. הליך זה, נאמר בעתירה, התקיים בחדרי חדרים, מבלי שניתנה לאסיר כל אפשרות להשמיע את טענותיו בפני הועדה; מבלי שניתן לו לעיין בחומר, אשר היווה בסיס להחלטה, ולהגיב עליו; ומבלי שנמסרו לו הנימוקים לדחיית בקשתו. עו"ד מרגלית טוענת בעתירה, כי בכל הקשר אחר מקובל כמובן מאליו, כי אין מקבלים החלטות חשובות הנוגעות לעניינו של אדם מבלי שניתנת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. חובת השימוע, היא אומרת, היא אחד מכללי הצדק הטבעי ומהווה תנאי למנהל תקין.
עניינו של אסיר, השפוט למאסר עולם ואשר טרם נקצב עונשו, מובא לראשונה בפני "ועדת אסירי עולם", האמורה להכריע בדבר זכאותו לחופשות, לקראת סיומן של שבע שנות המאסר הראשונות. כך נעשה הדבר גם במקרה של האסיר שבשמו הוגשה העתירה. לפני הדיון בוועדה נערכו לאסיר אבחונים שונים בשירות בתי הסוהר, והוא גם נפגש עם פסיכולוגית ופסיכיאטר. ממצאי האבחונים השונים – כמו גם חוות דעת נוספות – הועברו לוועדה, אשר החליטה שלא לאפשר לאסיר לצאת לחופשות מהכלא, בטענה של "סיכון לחברה". החלטה זו התקבלה על אף שמפקד האגף וסגן מנהל בית הסוהר הודיעו לאסיר בעל פה, כי הגורמים הרלבנטיים בכלא העבירו המלצות חיוביות לוועדה. לאסיר לא ניתנה האפשרות לשטוח את טענותיו בפני הוועדה, לא הועבר לעיונו החומר שהונח בפני הוועדה, כדי שיוכל להגיב עליו, ולא נמסרו לו גם הנימוקים להחלטתה של הוועדה. דיונים נוספים בעניינו של האסיר התקיימו בוועדה, כמקובל, מדי כחצי שנה, ובכל פעם התקיים ההליך באותו אופן, בלא שהאסיר קיבל את זכות השימוע ומבלי שניתנה לו הזדמנות להגיב לפרטי המידע לגביו, שהובאו בפני הוועדה.
עו"ד מרגלית מסבירה בעתירה, כי הזכות לטיעון ולשימוע הן זכויות יסוד חוקתיות, המהוות חלק בלתי נפרד מהזכות להליך הוגן. אף אם אין לאסיר "זכות קנויה" לצאת לחופשה, היא כותבת, אין בכך ולא כלום לעניין החובה להעניק לו שימוע הוגן לפני קבלת ההחלטה, כפי שנעשה לגבי כל אדם אחר, כשעניינים שונים לגביו נשקלים בפני ועדות רשמיות שונות. זכות הטיעון, היא מוסיפה, קמה כל אימת שנפגע אינטרס אישי של אדם, ובלבד שהפגיעה היא ישירה וממשית, כמו במקרה הזה. "קבלת החלטה חשובה בעניינו של אדם, מבלי לאפשר לו לטעון את טענותיו בדרך אפקטיבית בפני הגורם המחליט", מוסיפה עו"ד מרגלית, "פוגעת קשות בזכותו הבסיסית לכבוד. היא מבטאת יחס מזלזל כלפיו והופכת אותו לאובייקט ביד הרשות". זאת ועוד – הליך כזה מגביר באופן ניכר את הסיכון לקבלת החלטה שגויה ושרירותית, המבוססת על נתונים חלקיים או בלתי מדויקים. מאחר ובמקרה זה מדובר בהחלטה המשליכה על זכותו החוקתית של האסיר לחירות, החובה לשמוע את דבריו מקבלת חשיבות מיוחדת. יש לציין, כי בעקבות פנייתה של האגודה לזכויות האזרח הודיע שירות בתי הסוהר, כי בכוונתו לגבש נוהל שיאפשר לאסיר להעביר את טיעוניו בכתב לוועדה, ואולם עו"ד מרגלית מדגישה כי "שימוע" בכתב רחוק מלספק, במקרה כזה, את הצורך לשמוע את דברי האסיר.
עו"ד מרגלית מדגישה גם את זכותו של האסיר, עוד טרם הדיון בפני הוועדה, לעיין במסמכים ובחומרים אשר הונחו בפניה. זכות זו, היא מסבירה בעתירה, נובעת הן מעקרון חופש המידע, הן מהזכות לכבוד ולפרטיות, והן מהזכות להליך הוגן. כאשר אדם אינו יודע מהן הטענות נגדו הוא אינו יכול להתייחס אליהן או להראות שהן שגויות, היא כותבת, ואז זכותו לשימוע עלולה להתרוקן מתוכן. עוד היא מדגישה את חובת ההנמקה שחלה על הועדה – חובה שהיא מן הבסיסיות ביותר במשטר דמוקרטי, וקיומה מהווה אחד הסממנים המובהקים של מנהל תקין: ללא הנמקה מפורטת אין אדם יכול להעריך את נכונות ההחלטה המתקבלת בעניינו, ואין הוא יכול לבקרה. חוסר ההנמקה משמש גם מחסום בלתי ראוי, נאמר בעתירה, מפני ביקורת שיפוטית יעילה, שכן גם בית המשפט מתקשה להתמודד עם החלטות שאינן מוסברות. הצורך בהנמקה, נאמר עוד, משמש גם ערובה חשובה כנגד החלטות שרירותיות או רשלניות, שכן הוא מחייב שמירה על חשיבה צלולה.
לאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט בעתירה להורות לשירות בתי הסוהר לקיים הליך הוגן לאסיר העותר, הליך אשר יתקיים לאור העקרונות שנמנו בעתירה: הזדמנות להופיע בפני הוועדה ולהשמיע את טענותיו; אפשרות לעיין בחומר הרלבנטי לפני הדיון בוועדה ולהגיב עליו; וקבלת נימוקים מפורטים בכתב במקרה של המלצה שלילית.
