עבדאללה אבו רחמה. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילסהיום (14.3.2011) שוחרר ממאסרו עבדאללה אבו-רחמה, מראשי הועדה העממית המארגנת את ההפגנות בבילעין.
באגודה לזכויות האזרח שבים ומתריעים, כי צה"ל פוגע באופן שיטתי בחופש הביטוי וההפגנה של הפעילים המפגינים נגד הגדר, המנתקת את תושבי הכפרים מאדמותיהם, והמוחים על גזל אדמותיהם, באמצעות הכרזה על האזור כולו שטח צבאי סגור במועדי ההפגנה, ובהוצאת ההפגנות כולן מחוץ לחוק.
חמש שנים למחאה בבילעין – נייר עמדה של האגודה, פברואר 2010
גדר ההפרדה בניעלין ובבילעין הוקמה בעומק הגדה, בניגוד לדין הבינלאומי ואף בניגוד לפסיקות בג"ץ, מתוך מטרה ברורה לספח קרקעות פלסטיניות לטובת בנייה עתידית בהתנחלויות. על רקע זה התגבשה המחאה העממית, שמוביליה חרתו על דגלם את עקרון המחאה הלא אלימה.
כותב עבדאללה אבו רחמה:
"לפני שנה בדיוק, בשעות הקטנות של הלילה, פלש הצבא הישראלי לדירה של משפחתי ברמאללה, וקרע אותי בכח מאשתי, מג'ידה, מבנותיי לומה וליאן, ומהתינוק שלי ליית', שהיה אז בן תשעה חודשים בלבד.
הואשמתי והורשעתי בהסתה לאלימות. ההאשמה הזאת תמוהה בעיניי. הרי המחסומים, הסגרים, העוצרים, גניבת האדמות המתמשכת, הדיכוי האלים, המעצרים הם הגורמים האמיתיים המסיתים לאלימות. למרות שהכיבוש הישראלי מנסה ככל יכולתו להסית אותנו למעשי אלימות, אנחנו בבלעין בחרנו בדרך אחרת. בחרנו להפגין באופן עממי ולא-אלים, יחד עם תומכינו הישראלים והבינלאומיים. אל מול הדיכוי ואי-הצדק, בחרנו במסר של תקווה ושל שותפות אמיתית בין ישראלים לפלסטינים. זוהי בדיוק העמדה בה מנסה הכיבוש הישראלי לחבל בעזרת מוסדותיו השונים, ובהם בית המשפט הצבאי.
בתי הבכורה לומה היתה בת תשע כשנעצרתי, וכיום היא בת עשר שנים. לאחר המעצר שלי היא התעקשה להתחיל ללכת להפגנות יום השישי בכפר. מספרים לי שהיא צועדת כשהיא נושאת תמונה שלי. בני משפחתי וחבריי שומרים עליה שם, אבל אני כמובן עדיין דואג לה. ילדות קטנות צריכות ללמוד וליהנות, ולא לדעת מה זה כיבוש וצבא. אבל דרך החומות וגדרות התייל שמפרידות ביני ובין לומה אני שומע את המסר שלה: באבא, הם לא יכולים לעצור אותנו, גם אם לקחו אותך, אנחנו נמלא את מקומך ונמשיך להיאבק למען עתיד צודק יותר. זהו המסר שאני רוצה להעביר גם לכם היום, מבעד לחומות, לגדרות, ולחוקים המפרידים בינינו, פלסטינים וישראלים."
(קטע ממכתב שכתב עבדאללה אבו רחמה בזמן שהותו בכלא. המכתב הוקרא בעצרת הסיום של מצעד זכויות האדם ב-10.12.10)
אבו רחמה הואשם בארבע עבירות; הוא זוכה משתיים: זריקת אבנים והחזקת תחמושת, אך הורשע בעבירות של ארגון הפגנה בלתי חוקית והסתה לזריקת אבנים.
