האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"צ נגד שר הפנים ומנהל מינהל האוכלוסין בדרישה להשיב את תעודת הזהות והאזרחות הישראלית לגב` א` פ`, שעלתה לפני למעלה מעשר שנים מחבר העמים וקיבלה אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. כמו כן דורשת האגודה מבג"צ, באמצעות עו"ד יהודה גולדברג, להורות על רישומה של א` פ` כיהודיה בפנקסי מרשם האוכלוסין, לאחר שעברה גיור כדין על-ידי הרבנות הראשית. עוד מבקשת האגודה לקבוע מועד דחוף לדיון בעתירה, מאחר והעותרת נמצאת בישראל ללא תעודה מזהה ואינה יכולה לקבל שירותים מכל סוג שהוא.
העתירה הוגשה לאחר שנלקחה מהעותרת תעודת הזהות שלה שלא כדין ותוך הפרת הבטחת משרד הפנים. הבטחה זו, שנרשמה בפסק הדין בבג"צ הקודם שהוגש בעניינה של הגב` פ`, הייתה להחזיר לידי העותרת את תעודת הזיהוי שלה, ולא לדורשה חזרה עד לאחר מתן החלטה בעניינה על ידי שר הפנים. החלטה זו טרם ניתנה.
בחודש נובמבר 98` עתרה האגודה לבג"צ לראשונה בשמה של א` פ`, באמצעות עו"ד ענת שקולניקוב, לאחר שתעודת זהותה נלקחה ממנה על ידי פקידי משרד הפנים, שלא כחוק וללא הליך הוגן, בטענה כי הושגה במרמה. הדיונים בעתירה הקודמת הסתיימו בהסכמה למחיקת העתירה, לנוכח ההסכמה כי תעודת זהות חדשה תונפק לא` פ`, וכי תוכל לפנות בערר אל משרד הפנים בבקשה כי יכריע סופית בעניינה. אך על אף ההסכמה וההבטחה שנתן, טרם ענה משרד הפנים לפנייתה של העותרת במסגרת הערר שהגישה. כמו כן, הפרו פקידי המשרד את הבטחתם המפורשת בפני בית המשפט העליון, בכך שבחודש נובמבר 2000נטלו מידי העותרת בשנית את תעודת הזיהוי שלה, וטרם החזירוה לידיה. זאת לאחר שעברה תהליך של גיור מטעם הרבנות הראשית, בנוסף לעובדת היותה בת לאב יהודי, וקיבלה תעודת רישום המרת דת, הקובעת כי היא נתקבלה אל הדת היהודית. בשל סיבות אלה, הוגשה העתירה הנוכחית לבג"צ.
בעתירה מציין עו"ד גולדברג, כי פקידי מרשם האוכלוסין לקחו את תעודת הזהות של העותרת אשר ניתנה מרצונה החופשי בכדי לעדכן את השינוי בדת ובלאום לאחר שנתגיירה כדין, והם מעכבים אותה חודשים ארוכים מבלי שתהיה להם הסמכות לכך ובאופן בלתי חוקי. עו"ד גולדברג מדגיש, כי הפקידים היו צריכים להחזיר לעותרת את התעודה לאחר עריכת השינוי, ובכל מקרה, הם היו צריכים להודיע לה מיד עם פנייתה מדוע הם מעכבים את תעודותיה, ובאיזו סמכות הם עושים כן. עוד מוסיף עו"ד גולדברג בעתירה, כי מרגע שבחרו הפקידים לפעול בניגוד מוחלט למה שהובטח ונרשם בפסק הדין שניתן בבג"צ הקודם, הפרו הבטחה שלטונית שנתנו והחלטה שיפוטית שנרשמה בפסק הדין וכתוצאה מכך, ביזו את בית המשפט העליון.
בעתירה מפרט עו"ד גולדברג כיצד נפגעים חיי היום-יום של א` פ` כתוצאה משלילת אזרחותה ונטילת תעודת הזהות: היא הפסיקה לקבל את הקיצבה המגיעה לה מן המוסד לביטוח לאומי, אינה מקבלת הטבות להן היא זכאית מפאת גילה כגון הנחת פנסיונר בארנונה ובתחבורה
ציבורית, ואינה יכולה לבצע פעולות בחשבון הבנק אשר נמצא בבעלותה, דבר המעמיד אותה במצוקה כלכלית. לפיכך, אין היא מסוגלת לנהל אורח חיים תקין ולממש את זכויותיה ככל אדם.
עוד מציין עו"ד גולדברג בעתירה, כי למשרד הפנים הוגשו בקשותיה של א` פ` בכתב, כפי שהוסכם במסגרת הבג"צ הקודם, ואלו לא נענו על ידיהם במשך שנתיים ימים. לכן, בעשותם כן הפר משרד הפנים את הוראות חוק ההנמקות, ואת חובתו של כל מי שממלא תפקיד ציבורי מכוח החוק, לטפל בעניין המופנה אליו במהירות ובזריזות הדרושה. ההתעלמות מפניות העותרות אינה יאה, ומהווה זילזול בעותרת ובזכויות היסוד שלה. יתרה מכך, היעדר הנמקה ומתן תשובה הולמת מצד המשיבים מביאה לפגיעה בסדרי חייה הבסיסיים של העותרת, ומטילה עליה חוסר וודאות בעניין מעמדה לתקופה מאוד ממושכת.
במהלך 11 השנים שחלפו מאז עלתה לארץ, ביססה העותרת, פנסיונרית ילידת 1940, את חייה בישראל. בחלוף זמן כה רב, ברור כי הקשר בינה לבין מדינתה הקודמת התערער. עו"ד גולדברג טוען בעתירה, כי לא יהיה זה צודק ואנושי, לחייב את העותרת לשוב ולהתערות מחדש במקום אותו נטשה לפני שנים ארוכות. בשיהויים הממושך של פקידי משרד הפנים ובאי אכיפתם את שלילת האזרחות שהחליטו עליה עוד בשנת 1993, הביאו הם לשינוי מצבה של העותרת לרעה, שכן היא הניחה שהיא יושבת בישראל כדין ולכן בנתה את חייה והשתקעה בישראל.
