האגודה לזכויות האזרח עתרה ב- 6.9.01 לבג"צ נגד שר הפנים בדרישה להעניק אזרחות ישראלית לבני זוג של 14 אזרחי ישראל, מתוקף נוהל איחוד משפחות. לחלופין, מבקשת האגודה מבג"צ להורות לשר הפנים לפרט את הסיבות שבגינן מסורבות בקשות העותרים לאיחוד משפחות ולהעניק להם זכות טיעון.
העתירה הוגשה על-ידי עו"ד עאוני בנא מהאגודה לזכויות האזרח, בשם 58 עותרים, חלקם אזרחי ישראל וחלקם תושבי שטחים או אזרחים זרים. העותרים הם בני ארבע-עשרה משפחות, הנפגעים פגיעה קשה כתוצאה מאופן טיפולו של משרד הפנים בבקשותיהם לאיחוד משפחות. למרות שחלפו לעיתים שנים רבות, בני הזוג טרם קיבלו ולו אישור עקרוני לבקשתם. כתוצאה מכך, רוב המשפחות חיות בפירוד פיזי בין תושב/ת השטחים לבין בת-זוגו/בן-זוגה הישראלים וילדיהם.
בעתירה מפרט עו"ד בנא את הפגיעה בזכותם של העותרים לחיי משפחה כתוצאה ממדיניותו של משרד הפנים בנושא איחוד משפחות של בני זוג ישראלים, ומאופן יישומה. עו"ד בנא מציין בעתירה, כי משרד הפנים מסרב לבקשות איחוד המשפחות של העותרים "מטעמים ביטחוניים" או "מטעמים פליליים/משטרתיים" והסירוב שניתן מנוסח לרוב בצורה כללית ומעורפלת. כך נותרות משפחות העותרים בחוסר ודאות לגבי הסיבה האמיתית בגינה בקשותיהם מסורבות. במצב זה, מדגיש עו"ד בנא, אין הם יכולים לערער או לטעון בצורה כל שהיא ביחס לנכונות המעורבות הפלילית/ביטחונית המיוחסת להם, שכן מעורבות זו כלל אינה מצוינת בפניהם, ולרוב אינה ידועה להם. רק כתוצאה מהתכתבויות של האגודה לזכויות האזרח עם פרקליטות המדינה ניתן פירוט מסוים לחלק מן הסירובים, אך המעורבות הפלילית/ביטחונית שפורטה במקרים אלו אינה רלוונטית ו/או אינה יכולה להצדיק מניעת איחוד משפחות.
כתוצאה ממדיניות משרד הפנים בנושא הסירובים הביטחוניים והפליליים, נאלצים העותרים לחיות במשך שנים בניתוק מבני זוגם ומילדיהם, בחוסר ודאות ובחוסר מעמד, וללא אפשרות לעבוד ולקבל ביטוח לאומי וביטוח בריאות.
במצב זה חיים, למשל, אזרח ישראלי תושב יפו ובת זוגו תושבת קלקיליה, ושלושת ילדיהם. בני הזוג הגישו בקשה לאיחוד משפחות ולישיבת קבע עבור האישה בחודש ינואר 95`, אך רק לאחר שפנו לעו"ד נוכחו לדעת כי בקשתם נדחתה בגלל התנגדות המשטרה. פניותיה של האגודה לזכויות האזרח אל פרקליטות המדינה בדרישה לפירוט הסירוב המשטרתי ולאישור בקשת הזוג לאור עברה הפלילי הזעום של האישה, המתמצה בעיקר בעבירה שבוצעה בשנת 1991 עליה נקנסה בסך 10 ש"ח, ושאינו מצדיק את שלילת זכותה לקבל אשרה לישיבת קבע במחיצת בעלה וילדיה, נענו בשלילה. הפירוד הפיסי הכפוי, מדגיש עו"ד בנא בעתירה, מקשה על בני הזוג לנהל את חיי המשפחה ולגדל את ילדיהם כראוי. כיום, למעלה משש שנים מאז הגשת הבקשה, עדיין לא נמצא למשפחה פיתרון, וזאת ללא כל סיבה מנומקת.
בעתירה מציין עו"ד בנא כי בפועל, בקשותיהם של זוגות רבים לאיחוד משפחות מסורבות במשך שנים, ללא שידועה לבני הזוג סיבת הסירוב האמיתית. פירוט הסיבות לסירוב, שמושג – בלית ברירה – בדרכים עקיפות, מראה כי מדובר במעשים שכלל אינם רלוונטיים למתן או אי מתן אשרה. במקרים אחרים הפירוט שמושג מראה כי מדובר במעשים פעוטים למדי, שאינם יכולים להצדיק סירוב למתן אשרה. לפיכך, מדגיש עו"ד בנא בעתירה, לא נותר אלא להסיק, כי מדיניות משרד הפנים היא להקשות ככל הניתן על ניהול חיי משפחה של ערבים אזרחי ישראל עם בני זוגם תושבי השטחים.
בעתירה טוען עו"ד בנא, כי הזכות לחיי משפחה היא זכות יסוד טבעית, המוכרת הן על ידי המשפט הבינלאומי והן על ידי המשפט הישראלי, לרבות בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון. הזכות לחיי משפחה על היבטיה השונים מוגנת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לאור טיבו האינטימי ביותר של התא המשפחתי, מקובל לראות את הזכות לחיי משפחה כמרכיב מיוחד של הזכות לפרטיות, המוגנת בחוק היסוד. כמו כן, חשיבותו העצומה של התא המשפחתי לאדם ולחברה מציבה את הזכות לחיי משפחה כחלק מהזכות לכבוד האדם. האגודה שבה וטוענת בעתירה, כי סירוב לבקשה להתאזרחות צריך להיות מלווה בנימוק מפורט, שיאפשר לאנשים לטעון ביחס אליו ולפעול לגביו, או להבין מדוע נשללה מהם זכות יסוד. לדוגמא, אם הנימוק קשור למעורבות פלילית, יש לפרט למי מבני הזוג הוא מתייחס, מהי בדיוק המעורבות הפלילית המיוחסת לאותו אדם, ומדוע יש בה לשלול הזכות למתן הסטטוס לו או לבן זוגו.
מן המקרים הרבים המפורטים בעתירה עולה, כי כל מעורבות פלילית או ביטחונית שהיא, די בה כדי להביא לסירוב לבקשה. לפיכך מבקשת האגודה מבג"צ להורות על הגדרת קריטריונים ענייניים, סבירים וברורים למעורבות פלילית או ביטחונית אשר בגינה תסורב הבקשה לאיחוד משפחות. כמו כן מבקשת האגודה מבג"צ בעתירה לתת צו ביניים, שיורה למשרד הפנים להנפיק אשרת שהייה זמנית בישראל לעותרים עד לסיום ההליכים בעתירה, ולקבוע מועד לדיון דחוף בעתירה.
