נעמה ישובי
1. מדינות שהן צד באמנה זו מכירות בזכות כל ליהנות מרמת הבריאות הגופנית והנפשית הגבוהה ביותר שאפשר להשיגה.
2. הצעדים שיינקטו בידי מדינות בעלות אמנה זו למען השג את מימושה המלא של הזכות האמורה יכללו אותם צעדים הנחוצים כדי להבטיח:
א. הפחתה בשיעור לידות-דומה ותמותת תינוקות, והתפתחותו הבריאה של הילד;
ב. שיפור בכל היבטי הגיהות הסביבתית והתעשייתית;
ג. מניעה של מחלות מידבקות, אתרניות, תעסוקתיות ואחרות, טיפול במחלות אלה ופיקוח עליהן;
ד. יצירת תנאים נאותים אשר יבטיחו לכל שירותי בריאות וטיפול רפואי במקרה של מחלה."
האמנה לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, סעיף 12
על פי מדדים שונים (תוחלת חיים, תמותת תינוקות, ההוצאה הציבורית לבריאות, מס` הרופאים הפעילים ועוד) ישראל ניצבת במקום מכובד בין מדינות המערב המתועשות.1
חוק ביטוח בריאות ממלכתי – רפורמה בסכנה
מערכת הבריאות בישראל עברה בשנים האחרונות שינויים מרחיקי לכת, בעקבות חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שינויים שהיתה להם השפעה רבה על מימוש הזכות לבריאות.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוא חוק מהפכני שנועד לעגן את הזכות לבריאות כזכות אוניברסלית. החוק תורם לשוויון בכך שהוא חל על כל תושב בישראל, הוא מחייב את קופות החולים לרשום כל תושב שבחר להירשם בהן ללא הגבלה וללא תנאי ואוסר עליהן להפלות בקבלת חברים (כזכור, בעבר הפעילו קופות החולים "סינון" בקבלת חברים והעדיפו מועמדים צעירים, בריאים ובעלי הכנסה גבוהה). כמו כן, נקבע בחוק ביטוח בריאות ממלכתי סל שירותים מוגדר וחל איסור מפורש של הפליה במתן שירותים למבוטחים הרשומים בהן.
הזכאות לקבלת שירותי בריאות הופרדה מן התשלום ונקבע מס בריאות פרוגרסיווי שבמסגרתו נקבעו סכומים מופחתים לקשישים (מקבלי קיצבת זיקנה), לאנשים עם מוגבלויות ולמובטלים. בנוסף, נקבעו בתקנות פטורים (למשכי זמן שונים ובכפוף למבחן הכנסה) לעולים חדשים, למי שלא עובד מפאת מחלה או תאונה, לאסירים ועצירים, לנשים שהן עקרות בית ולצעירים לפני גיוס לצבא או תחילת שירות לאומי.
החלת חוק ביטוח בריאות על כלל האוכלוסייה בישראל שמה קץ למצב שבו חלק מתושבי המדינה, לא היו מבוטחים כלל. הבטחת הזכות לקבלת טיפול רפואי – ללא קשר לתשלום, לגיל ולמצב הבריאות – אף היא צעד חשוב קדימה.
פגיעה בזכות לבריאות- הכוונה לרוקן את חוק ביטוח בריאות ממלכתי מתוכנו
ההישגים שהושגו בחקיקת חוק ביטוח הבריאות עומדים כעת להיפגע אנושות. בחוק ביטוח בריאות ממלכתי נקבעו מסים מיוחדים למימון סל הבריאות והמדינה קיבלה על עצמה להשלים את המימון. הכוונה היתה להוציא את שאלת מימון מערכת הבריאות מהדיונים השנתיים על תקציב המדינה. בימים אלה מנסה הממשלה להתנער מאחריותה, הקבועה בחוק, למימון שירותי הבריאות לציבור. במסגרת הצעת חוק ההסדרים במשק מבקשת הממשלה לסגת מהעקרונות העומדים ביסוד חוק הבריאות, לבטל את הסל האחיד של שירותים בסיסיים ולאפשר לקופות החולים לגבות תשלום בעבור שירותי הבריאות2.
משמעות הדבר היא חזרה למצב שקדם לחקיקת חוק ביטוח בריאות: תושבי המדינה יצטרכו לשלם יותר כסף תמורת פחות שירותים. אנשים דלי אמצעים ימצאו עצמם ללא יכולת לשלם עבור שירותי בריאות. התנערות הממשלה מאחריותה צפויה להביא לצמיחתן של שתי מערכות בריאות נפרדות – לעניים ולעשירים.
בחוק ביטוח בריאות ממלכתי (בנוסח הקיים) בולטת מאוד ההתעלמות מצורכיהם של תושבי המדינה הקשישים. צורכי הבריאות של קבוצת אוכלוסייה זו גדולים בהרבה3 4 בהשוואה לשאר האוכלוסייה. חלק גדול מצורכי הבריאות של הקשישים אינו כלול בסל השירותים הקבוע בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. כך, למשל, לא נכלל בסל השירותים אשפוז גריאטרי – על פי רוב אשפוז לתקופה בלתי מוגבלת בשל בעיות בריאות בלתי הפיכות – שקשישים רבים נזקים לו. ככל שעולה גילם נזקקים קשישים לעזרים רפואים שונים (הליכון, מכשירי שמיעה וכיו"ב) ולסיוע בחיי היומיום (רחצה, טיפול במשק הבית ועוד). הצרכים האלה אף הם אינם מכוסים על ידי סל השירותים שנקבע בחוק ביטוח בריאות. מיעוטם של הקשישים – בעלי דרגת מוגבלות גבוהה ביותר ורמת הכנסה נמוכה ביותר – זכאים לגימלת סיעוד מהמוסד לביטוח לאומי.
בעיה קשה נוספת היא עלות התרופות. קשישים נזקקים לתרופות רבות וההוצאה החודשית עליהן מגיעה לעתים קרובות למאות שקלים. קשישים המתקיימים מקצבת זיקנה והשלמת הכנסה בלבד – זכאים להנחה בגובה 50% ממחירן של תרופות הכלולות בסל הבריאות. כלומר – חלק גדול מהקשישים, שהכנסתם קצת יותר גבוהה, חייבים לשלם את מלוא מחיר התרופות.
פגיעה בזכות לבריאות – נשאי וחולי איידס
אחת הבעיות בסל שירותי הבריאות, שנקבע עם קבלת החוק, היא שאלת הוספת תרופות המופיעות חדשות לבקרים בעידן הקידמה הטכנולוגית. עד עתה לא נפתרה שאלה זו. רק תרופות חדשות ספורות הוכנסו לסל שירותי הבריאות מאז כניסת החוק לתוקף. בתחילת שנת 1997 פנה משרד הבריאות למשרד האוצר בבקשה להוסיף לסל הבריאות תרופות נוספות, אך האוצר לא אישר את הבקשה, מחמת העדר מקורות מימון.
בין הנפגעים ממצב זה נמצאים חולים במחלות קשות שונות. חמור במיוחד מצבם של חולי איידס ונשאים של המחלה. "קוקטייל" התרופות לטיפול באיידס נכנס לשימוש בבתי החולים לפני כשנתיים. זהו כיום הטיפול המתקדם ביותר במחלה והוא מהווה פריצת דרך בטיפול באיידס שכן הקוקטייל מוריד במידה ניכרת את רמת הנגיף בדם אצל חלק גדול מהמטופלים ובכך משפר את איכות חייהם, מפחית את הצורך באישפוזים ומאריך את תוחלת החיים של חולים ונשאים.
שלוש מארבע קופות החולים בישראל מממנות לחולים המבוטחים בהן את הטיפול בקוקטייל, שעלותו החודשית כ- 1,500 דולר לכל מטופל, למרות שאינו כלול בסל הבריאות. קופת חולים לאומית, שבה מבוטחים עשרות מהחולים במחלה ונשאים של הנגיף – רובם ככולם עולים יוצאי אתיופיה – אינה מוכנה לממן את הטיפול בתרופה.
על מנת לממש את הזכות לבריאות דרושים תנאים מסוגים שונים.
גם לחינוך ולהשכלה יש השפעה לא מבוטלת על מצב הבריאות. שתי דוגמאות: שיעור התחלואה במחלות כרוניות גבוה בשיעור ניכר בקרב מעוטי השכלה (עד חמש שנות לימוד). מספר הביקורים אצל רופא של ילדים בגיל 0-4 עולה ככל שעולה השכלת האם5.
שתי הדוגמאות הבאות מתמקדות בשילוב הקטלני של חוסר-נגישות לשירותי בריאות ותנאים סביבתיים ירודים.
בתנאים סביבתיים הכוונה לתזונה, לתנאים תברואתיים ולאיכות הסביבה. בעיית הנגישות לשירותי בריאות נוגעת לזמינות הגיאוגרפית של שירותים מחד גיסא, ולמצב חברתי-כלכלי של הצרכנים מאידך גיסא. מדו"ח של המרכז לחקר המדיניות החברתית עולה, כי ככל שהמצב החברתי-כלכלי טוב יותר – מצב הבריאות טוב יותר ותוחלת החיים גבוהה יותר וכי אנשים משכבות חברתיות-כלכליות נמוכות משתמשים פחות בשירותי בריאות למרות שצורכיהם האובייקטיוויים גדולים יותר. כמו כן מצביע הדו"ח על כך שבעוד שבאיזור המרכז מצב הבריאות טוב יחסית, בפריפריה המצב גרוע יחסית (צפת, רמלה) או גרוע ביותר (באר שבע)6.
ביישובים הלא-מוכרים של הבדואים בנגב יש ארבע מרפאות בלבד, המשרתות ציבור של כ- 50,000 נפש. בקשות של שלושה יישובים נוספים להקים בהם מרפאות נדחו7. בכל היישובים הללו, שכרבע מאוכלוסייתם הם ילדים בני ארבע ומטה, אין ולו תחנת טיפת חלב אחת. משרד הבריאות הפסיק את השתתפותו במימון הפעלתה של מרפאה ניידת, שהפעילה "אגודת הגליל".
דלקת ריאות (1)
ב- 8 בפברואר 1997 מתו מסיבוכים של מחלת השפעת אחמד אבו-צביח, בן שנתיים וחצי, ודודתו, פטמה אבו-צביח, בת 27, משבט אבו-צביח, היושב בריכוז של כמה פחונים ואוהלים, מזרחית לעיירה כסייפה, לא רחוק מערד.
בני המשפחה, המונים 14 נפש, מתגוררים כולם באוהל שאמצעי החימום היחיד בו הוא מדורה. אין ביישוב הקטן מים, חשמל או טלפון ואין בו – כמובן – מרפאה. כל בני המשפחה חלו בשפעת ומפאת סופת הקור העזה שפקדה את הנגב באותם ימים, לא יכלו להגיע לטיפול רפואי. שכן שמצא אותם במצב קשה הזעיק אמבולנס שהעביר אותם לחדר המיון בבית החולים סורוקה. הרופא שטיפל בילדים בחדר המיון אמר לכתב עיתון הארץ כי הילדים נראו רזים ומוזנחים מאוד, עקב תת-תזונה ותנאי היגיינה ירודים ביותר.
לדבריו: "לכל הילדים היתה בזמן האחרון שפעת, ובעקבות הקור העז ששרר לאחרונה בנגב, והחיים בצפיפות באוהל הבלתי מחומם, הם הסתבכו גם בדלקת ריאות."8
מותם של אחמד ופטמה אבו-צביח נגרם מתנאים סביבתיים ירודים ומחוסר-נגישות לשירותי בריאות.
פגיעה בזכות לבריאות – עובדים זרים
חוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו חל על עובדים הזרים והם מבוטחים על-ידי מעבידיהם באמצעות חברות פרטיות. כתוצאה מכך נאלצים עובדים זרים שנזקקים לטיפול רפואי להתדיין עם חברות פרטיות, הפועלות על-פי אינטרסים כלכליים ואינן נתונות לפיקוח ממשלתי. בניגוד להתחייבות המעסיקים כלפי שירות התעסוקה, היקפן של פוליסות הביטוח מצומצם ביחס לסל השירותים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
קושי נוסף נובע מהעובדה שהקשר היחיד של העובד עם חברת הביטוח הוא דרך המעביד, שבריאות העובד לא בהכרח בראש מעיניו. יתר על כן, אחדות מחברות הביטוח קובעות את גובה הפרמיה שמשלם המעביד לפי התדירות בה הוא שולח עובדים לקבל שירותי בריאות, וכך נוצר תמריץ ברור למעביד למעט בהפניית עובדים לטיפול רפואי.
הטיפולים הרפואיים בשל תאונות עבודה ממומנים על ידי הביטוח הלאומי, אך עד שהביטוח הלאומי מכיר באירוע כתאונת עבודה ומחזיר את עלות הטיפולים, עשויים לחלוף חודשים אחדים, שבמהלכם העובד לפעמים מנוע מעבודה ונזקק לטיפולים שונים (כגון פיזיותרפיה) ולאביזרים, שפוליסת הביטוח הפרטית אינה מכסה. לא פעם עיכוב זה בתשלום הכיסוי הכספי לטיפולים גורם לדחיית הטיפול או אף ויתור עליו וכתוצאה מכך – לנזקים רפואיים בלתי-הפיכים.
דלקת ריאות (2)
51 פועלים זרים מתו בישראל בין החודשים ינואר-אוגוסט 1997. 18 מהם מתו ממה שהוגדר "מחלות ושתיית אלכוהול", תשעה נהרגו בתאונות עבודה9 . אחד המתים ברשימה היה אנטון בציאה, פועל בניין בן 50 מרומניה, שמת באוגוסט 97, באתר קרוואנים שבו משוכנים עובדים זרים הבונים את העיר מודיעין. בציאה מת מדלקת ריאות, לאחר שמנהל העבודה בחברה בה עבד מנע ממנו להגיע לבית חולים. בעקבות נתיחת גופתו של בציאה במכון לרפואה משפטית אמר מנהל המכון, פרופ` יהודה היס, כי מותו היה תוצאה של כשל נשימתי על רקע תהליך דלקתי בריאות וכי אילו היה מקבל טיפול אנטיביוטי בזמן היה מצבו הרפואי משתפר מאוד10.
מותו של אנטון בציאה נגרם משילוב של תנאים סביבתיים ירודים ומניעת טיפול רפואי. במקרה זה לא רק שלא ניתנה גישה לטיפול רפואי אלא היא נמנעה. הפגיעה בזכות לבריאות נעשתה כאן לא על-ידי המדינה אלא על-ידי גורם פרטי. אבל בכך אין להסיר אחריות מהמדינה, שחובתה להבטיח את הזכות לבריאות ולמנוע גם מגורמים פרטים להפר את הזכות הזו.
