האגודה לזכויות האזרח עתרה ב- 23.2.03 לבית המשפט המחוזי בתל אביב (בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים) נגד שר הפנים, בשמם של ארבעה אזרחים זרים, ילידי ישראל, בדרישה שיתן להם מעמד של תושבי קבע. כן מבקשת האגודה מבית המשפט שיקבע, כי זר אשר שהה בישראל במשך שנים רבות כקטין, וישראל היא מרכז חייו, יהיה זכאי בהעדר מניעה פלילית או בטחונית לקבל אשרה ורשיון לישיבת קבע בישראל. העתירה הוגשה על ידי עו"ד מיכל פינצ`וק מהאגודה לזכויות האזרח.
כל ארבעת העותרים הם ילידי הארץ. הם גדלו והתחנכו בישראל, שפתם היא עברית, והתרבות הישראלית היא תרבותם. עם הגיעם לבגרות נמנע מהם מעמד חוקי של תושבי קבע בישראל. הם אינם זכאים לעבוד באורח חוקי ואינם זכאים לזכויות רבות, השמורות רק לתושבי קבע ולאזרחים, כגון ביטוח בריאות ממלכתי. למעשה, הם חיים במולדתם ובביתם היחיד בלא כל מעמד חוקי. בעתירה נטען כי מדיניותו של משרד הפנים, המסרב להעניק לארבעה מעמד של תושבי קבע, מתעלמת מנסיבות חייהם הייחודיות, וכי היא פוגעת פגיעה קשה בזהותם ובתחושת השייכות שלהם, משפילה אותם, ופוגעת בכבודם.
העותר הראשון, יוהין מוק בן ה- 22, הוא בן למשפחה שמוצאה מהונג קונג. הוא נולד בישראל וגדל בה במשך מרבית חייו, למעט מספר שנים בילדותו המוקדמת. מאז גיל שמונה חי מוק בישראל באופן קבוע. מוק למד בבתי ספר ממלכתיים בחיפה וסיים את לימודיו בתיכון בחיפה. במשך השנים הוא השתתף בכל הפעילויות החברתיות של בית הספר, היה חבר בתנועת הצופים וגדל כישראלי לכל דבר. שלושת העותרים הנוספים, עמנואל, ג`ון ורוני סריסורין, הם אחים בני 25, 22 ו- 18, והם בנים להורים שמוצאם מהפיליפינים ומתאילנד, אשר הכירו בישראל ונישאו כאן. הם בישראל וגדלו בה. הבנים למשפחת סריסורין למדו בבתי ספר בישראל, והשתתפו בכל הפעילויות החברתיות של בית הספר. חבריהם ישראלים, והם חשים עצמם ישראלים לכל דבר.
למרות היותם ישראלים חיים הארבעה בישראל בלא כל מעמד חוקי. הם חוששים כל העת שמא ייעצרו על ידי המשטרה ויגורשו מהארץ. הם גם אינם זכאים לעבוד באופן חוקי בישראל, ונאלצים להתפרנס מעבודה באופן בלתי חוקי כמלצרים וכאנשי שירותים. אין להם כל אפשרות להתקדם ולפתח קריירה ההולמת את כישוריהם. הם גם מתקשים לשכור דירה, אינם מבוטחים בביטוח בריאות ממלכתי, אינם רשאים להוציא רשיון נהיגה וחוששים לצאת מהארץ מחשש שלא יותר להם לשוב. כל נסיונותיהם לקבל מעמד של תושבי קבע עלו עד כה בתוהו, וזאת בשל מדיניות משרד הפנים "שלא להעניק אשרות לישיבת קבע לזרים, אלא במקרים בהם קיימים שיקולים מיוחדים". נסיבות חייהם של הארבעה, העובדה כי נולדו בישראל, גדלו והתחנכו בה, ואין הם מכירים מקום מלבדה, אינן מהוות כשלעצמן קריטריון לקבלת תושבות קבע בישראל.
בעתירה נטען, כי משרד הפנים מתעלם מנסיבות חייהם הייחודיות של הארבעה ומזיקתם העזה לישראל. העותרים, וילדי זרים אחרים שכמותם, אשר את מרבית שנותיהם כקטינים בילו בישראל, נקלעו, שלא בטובתם ולא באשמתם, למצב בו הם חסרי זכויות בסיסיות במולדתם, ישראל.
