בשנים האחרונות קיבלה ועדת הכספים, באמצעות חוק ההסדרים, החלטות אשר הביאו לצמצומן של הזכות לבריאות, הזכות לדיור, הזכות לביטחון סוציאלי, וכן החלטות אשר הביאו לקיצוץ בזכויותיהם של המובטלים ומקבלי הבטחת הכנסה. הצעת חוק ההסדרים (להלן: "ההצעה") מאפשרת למשרד האוצר "להכניס בדלת האחורית" תיקונים מהותיים הפוגעים בזכויותיהן של השכבות המוחלשות בישראל.
השנה, לב ליבה של הצעת חוק ההסדרים הינו פגיעה בציבור מקבלי הבטחת הכנסה וציבור המשתכרים שכר נמוך מעבודה ומקבלים השלמת הכנסה, ציבור זה, שרובו מצוי בשני העשירונים התחתונים בישראל, הנושקים לקו העוני, סופג יותר מכל ציבור אחר מכה אנושה. ההערות להלן כוללות את הנושאים המרכזיים שבהם, לדעת האגודה לזכויות האזרח, קיימת פגיעה בשכבות המוחלשות ובהליך הדמוקרטי במדינת ישראל.
הזכויות שנפגעו הוענקו ע"י המחוקק בהליך חקיקה אשר כלל דיונים מעמיקים ומושכלים בועדות הרלוונטיות ובשיתופם של דרגים מקצועיים שונים. הכרסום בזכויות, לעומת זאת, נעשה בדיון מהיר בועדת הכספים, ללא יעוץ מקצועי ודיון מעמיק בסוגיות הללו ובהשלכותיהן על המצב החברתי בישראל. האגודה לזכויות האזרח בישראל קוראת לכנסת לצמצם ככל האפשר את השימוש בהצעת חוק ההסדרים. החוק במתכונתו הנוכחית אינו רצוי ואינו ראוי. הפגיעה בזכויות השכבות המוחלשות אינה הפתרון למשבר הכלכלי בו מצויה מדינת ישראל. לכל הפחות על משרד האוצר להעביר את השינויים המוצעים בדרך ה"מלך", קרי בהליך החקיקה "הרגיל".
כפי שהיטיב לנסח זאת היועץ המשפטי לממשלה בהתייחסו להצעת חוק ההסדרים לשנת 2002: "אין לממשלה יכולת אמיתית בכל רצונה הטוב וחריצותה, לקיים דיון בכל אחד מן הנושאים המועלים בחוברת ולגבש מדיניות… במיוחד כאשר מדובר בנושאים משקיים וחברתיים מרכזיים, יש טעם לפגם בכך שהדברים מובאים במסגרת הדיון בתכנית הכלכלית, במקום לייחד לנושאים אלה דיון נפרד וממצה בממשלה או בוועדת השרים המתאימה..".
פגיעה בנתמכי הבטחת הכנסה ומקבלי השלמת הכנסה
סעיף 19(2)(א)(1), (ב) ו-(ג):
צמצום הגיל המינימלי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה – כיום הגיל המינימלי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה הוא 20 (למעט מקרים חריגים). ההצעה מעלה את גיל הזכאות ל- 25 שנים. על פי נתוני הביטוח הלאומי שפורסמו החודש, יפגע התיקון בכ- 7,000 משפחות.
סעיף 19(2)(א)(2):
שירות התעסוקה לא יוכל לקבוע שדורשי עבודה מסוימים הם בלתי ניתנים להשמה מבחינה בריאותית ולכן זכאים להבטחת הכנסה – ההצעה מבטלת את האפשרות של ועדות רפואיות בשירות התעסוקה לקבוע כי אדם הוא "בלתי ניתן להשמה" והיא מצמצמת את זכות הקביעה רק למרכזים לאבחון מתמכרים לסמים, מרכזי טיפול באלכוהוליסטים וקציני מבחן. המשמעות היא כי אנשים שאינם מסוגלים לעבוד מבחינה בריאותית יאלצו לעמוד במבחן תעסוקה בטרם יזכו להבטחת הכנסה, אף אם מצבם הבריאותי לא יאפשר להם להגיע ללשכות התעסוקה. כמו כן, ספק אם לשכת התעסוקה ערוכה מבחינה מבנית וכח אדם לערוך בחינת תעסוקה לכל הנדרשים.
סעיף 19(3):
צמצום שיעור גמלת הבטחת הכנסה – ההצעה מפחיתה את הגמלאות בשיעורים של בין 8% ל- 20% משיעור הגמלה הרגיל ובין 4% ל- 20% משיעור הגמלה המוגדל.
עיקר ההפחתה:
א. תובעים חדשים בגיל 46 ומעלה ועולים חדשים לא יהיו זכאים יותר לשיעור המוגדל.
ב. תצומצם זכאות לגימלת הבטחת הכנסה של נשים הזכאיות לתשלום מזונות מהמוסד לביטוח לאומי.
ג. זוגות עם או ללא ילדים שהיו זכאים לשיעור מוגדל יקבלו על פי הצעת החוק קצבה הנמוכה מקצבה רגילה. כך למשל בני זוג שעימם שני ילדים, שקיבלו לפני יולי 2002, גימלה בשיעור של 3029 ש"ח, יקבלו אם תתקבל הצעת חוק ההסדרים גימלה בשיעור של 2,239 ש"ח בלבד, כלומר ההפחתה היא בגובה 790 ש"ח, המהווים 26% מהגימלה.
על פי נתוני הביטוח הלאומי, ל- 97,000 משפחות תשולם גמלה נמוכה יותר.
הפחתה זו באה בנוסף להפחתות קודמות בסך של 4% בגמלה המשולמת וביטול גמלה מוגדלת למי שנמצאים מעל שנתיים במערכת.
בנוסף, החלטת הממשלה קובעת כי למצטרפים חדשים, יבוטלו באופן גורף כל הפטורים וההנחות למקבלי הבטחת הכנסה: באגרת רשות השידור, בארנונה, ובתחבורה הציבורית.
סעיף 19(4):
פגיעה במשתכרים שכר נמוך המקבלים השלמת הכנסה – הצעת החוק מציעה לשנות את חישוב הניכויים מהכנסות עבודה. משמעותו של השינוי הוא פגיעה במשתכרים שכר נמוך: הצעת החוק מציעה להקטין את ההכנסה מעבודה שאינה מובאת בחשבון לצורך חישוב גובה הגימלה משיעור של 13% של השכר הממוצע כיום (905 ש"ח) לשיעור של 5% (348 ש"ח) ליחיד. כאשר מדובר בבני זוג תקטן ההכנסה המחושבת משיעור של 17% למשפחה (1,184 ש"ח) לשיעור של 7% (487 ש"ח). המשמעות היא שזכאים לגימלת הבטחת הכנסה, יקבלו אותה במלואה רק אם הכנסתם אינה עולה על 348 ש"ח או 487 ש"ח, בהתאם להרכב המשפחה.
בנוסף, הצעת החוק מעלה את השיעור המנוכה מן הקצבה. כך למשל, על כל שקל שכר שמעבר לפטור לעיל, נוכו עד היום 60% לבני זוג עם שני ילדים על פי הצעת החוק ינוכו 62.5%.
גזירה זו לא תחול על מקבלי גימלה שמלאו להם 55.
על פי התיקון נענשים מקבלי השלמת הכנסה פעמיים הן בגובה הקצבה והן בשיעור הניכוי. על פי נתוני הביטוח הלאומי. 92% ממקבלי גימלת השלמת הכנסה יפגעו מהשינויים במבנה הגימלה. הגימלה עצמה תופחת בממוצע ב- 737 ש"ח, שהם 44% מהגימלה הממוצעת המשולמת להם כיום.
סעיף 23(1)(א):
מצמצם את ההטבות הקבועות בחוק ביטוח בריאות ממלכתי למקבלי הבטחת הכנסה – כיום זכאים להנחות ופטורים כל מקבלי הבטחת ההכנסה ואילו על פי ההצעה יזכו לו מקבלי הבטחת הכנסה שהם גברים מעל גיל 65 ונשים מעל גיל 60. ההנמקה היא תמרוץ מקבלי הבטחת ההכנסה לצאת לעבוד. בעידן שבו המשק מצוי במיתון ואין יצירת מקומות תעסוקה חדשים, אין משמעות לתמריץ מסוג זה ולכן זוהי הרעה בלבד.
סעיף 24:
ביטול כל ההנחות והפטורים למקבלי הבטחת הכנסה, שהיו נהוגים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי עד כה.
סעיף 19(2)(א)(3):
ביטול הפטור ממבחן תעסוקה לאמהות מעל גיל שנתיים – כיום אם חד הורית זכאית לגמלת הבטחת הכנסה אם היא אם לילד עד גיל 7, ההצעה משנה את גיל הסף לשנתיים. קרי, אמהות חד הוריות לילדים בני שנתיים, יחויבו במבחן תעסוקה. לפי נתוני הביטוח הלאומי 96% מכלל המשפחות החד הוריות תיפגענה מהשינויים המוצעים בחוק ההסדרים. כפי שקובע גם דו"ח הביטוח הלאומי, סביר להניח כי אמהות לילדים קטנים לא תתייצבנה בשירות התעסוקה כמחפשות עבודה, לפיכך ניתן להניח כי הגימלה תישלל מהן כליל. הצעת חוק ההסדרים מענישה אמהות חד הוריות.
סעיף 19(2)(א)(4):
ביטול זכאותן של אלמנות אמהות לילדים – עד כה היו זכאיות אלמנות לקיצבה מוגדלת, הביטול הגורף של הזכאות מעיד על השרירות בקבלת החלטה ועל העוול הכרוך בתיקון מעין זה.
החלטת ממשלה:
ההכשרות המקצועיות יועברו משירות התעסוקה לגורמים פרטיים. הקורסים יהיו מיועדים אך ורק למקבלי הבטחת הכנסה ויסגרו בפני מקבלי דמי אבטלה. המשמעות היא כי מובטלים לא יוכלו לקבל הכשרה מקצועית.
סעיף 21:
מצמצם את הזכות למזונות – מהמוסד לביטוח לאומי רק לזכאים שאינם מתגוררים עם החייב. כמו כן מצמצמת ההצעה את הגדרת החייב ל"יחיד", משמע לא ניתן יהיה לקבל מזונות כאשר החייב הוא עזבון. הרציונל המופיע בדברי ההסבר לפיו מעוניינים לתמרץ מקבלי הבטחת הכנסה לצאת לשוק העבודה – אינו מתקיים כאשר מדובר בזכאי מזונות. על פי נתוני הביטוח הלאומי כ- 28,000 נשים בממוצע לחודש מקבלות כיום תשלום דמי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי. על פי הצעת החוק לכ- 1,500 נשים יופסק תשלום דמי המזונות, ולכ- 9,200 תופחת הגימלה.
סעיף 23(1)(ב):
ביטול ההנחות או הפטורים הקבועים בחוק ביטוח בריאות למקבלי מזונות מהביטוח הלאומי.
סעיף 25(13)(א):
פגיעה בקשישים המקבלים את שירותי הסיעוד להם הם זכאים מכוח החוק באמצעות עובד זר – על פי ההצעה קשיש המקבל את שירותי הסיעוד מכוח החוק באמצעות עובד זר יהיה זכאי לגימלה בשיעור נמוך מזה המגיע לו בהתאם לתלותו. המשמעות המעשית היא שקשיש, המעסיק עובד זר, יהיה זכאי לגימלה המזכה ב- 3.5-5.5 שעות טיפול פחות מקשיש המקבל את שירותי הסיעוד באמצעות עובד ישראלי. על פי רוב מדובר בקשישים המוגבלים ביותר. אם עד היום היתה הגמלה קשורה לרמת התלות של הקשיש בלבד, הנה כאן מוצע פרמטר נוסף, המתעלם מאפשרות הקשיש למצוא מטפל ישראלי לכל היממה ומעלות ההעסקה הגבוה יותר של עובדים במשמרות. יש לציין ש"מס" זה מוטל רק על קשישים הזכאים לסיוע מכח חוק הסיעוד ואינו מוטל על קשישים אחרים (בדרך כלל בעלי הכנסות גבוהות יותר) הרשאים להעסיק עובד זר.
על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, כ- 8,400 עובדים זרים מטפלים בזכאי גמלת סיעוד. הפער בשווי הכספי בין גימלה של קשיש המעסיק עובד ישראלי לבין זו של קשיש המעסיק עובד זר הינו כ- 9,000 ש"ח לשנה. פער זה מוטל כולו על כתפי הקשיש. לשם השוואה, מדובר בסכום כפול מהאגרה אשר תוטל ע"פ סעיף 30 (4) להצעה על כתפי מי שמעסיק עובד זר בענף אחר.
סעיף 25(15)(ב):
הגבלת פרק הזמן בגינו תשולם בדיעבד קיצבת ילדים, במקרים בהם היה עיכוב ברישום הילד במרשם האוכלוסין – מוצע כי במקרים בהם חל עיכוב של למעלה מ- 30 יום ברישום הילד במרשם האוכלוסין, לא תשולם בעדו קצבת ילדים בעבור תקופה העולה על 3 חודשים שקדמו לחודש בו הוגשה התביעה. הסעיף מקצר את פרק הזמן בגינו יהיו זכאים הורי הילד, אשר חל עיכוב ברישומו במרשם האוכלוסין, לקבל קצבת ילדים מ- 48 חודשים כנהוג כיום ל- 3 חודשים בלבד. פגיעה חמורה זו בזכויות הילד והוריו מתעלמת מהעובדה, כי פעמים רבות העיכוב ברישום, אינו נובע ממחדלו של ההורה אלא מסיבות בירוקרטיות, בירורים ובדיקות המבוצעות ע"י מינהל האוכלוסין. סעיף זה צפוי לפגוע בעיקר במשפחות בהן אחד מבני הזוג אינו בעל מעמד קבע בישראל.
ציבור מקבלי גמלאות שונות מהביטוח הלאומי
סעיף 25(2):
הגדרת תושב לצורך חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי – הסעיף מגדיר מיהו תושב לצורך חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי שכן לקביעה זו השלכות על זכאותו של אדם לפי חוקים אלו, ובעיקר על זכויותיו הסוציאליות. ההגדרה המוצעת בחוק ההסדרים מצומצמת יותר מזו אשר נקבעה בפסיקת בית המשפט וצפויה לשלול ממשפחות רבות אשר נחשבו עד היום כעונות להגדרת תושב, זכויות רבות לרבות גמלאות מהביטוח הלאומי, מהן נהנו עד כה.
סעיף 25(15)(א) וסעיף 15(7),(8):
קיצור תקופת התשלום הרטרואקטיבי – ההצעה מקצרת את פרק הזמן בגינו תשולם גימלה של המוסד לביטוח לאומי בדיעבד, ואת פרק הזמן להגשת תביעה לגימלה או למענק שאינם משתלמים בעד תקופה מסוימת. גמלאות הביטוח הלאומי משולמות כיום רטרואקטיבית לתקופה של עד 4 שנים. התיקון מקצר את התקופה לשנה. מדובר בקיצור דרמטי של פרקי הזמן הצפוי לפגוע קשות באנשים אשר מבחינה מהותית נמצאו זכאים לגימלה או מענק ומסיבות שונות: אי הכרת החוק, קשיי שפה, העדר נגישות, מגבלוה פיזית ועוד, נמנעו מלממש את זכותם ע"פ דין. סעיף זה צפוי לפגוע באוכלוסיה המוחלשת, עולים חדשים, ערבים, קשישים, אשר פעמים רבות אינם מודעים לזכויותיהם ע"פ דין בזמן אמת ומגלים זאת, אם בכלל, רק בדיעבד.
סעיפים 25(9)(10)(14)(16)(18):
צמצום זכויות לתלויים – על פי ההצעה תשלום תוספת רק לתלויים שהם תושבי ישראל, שלא יצאו את הארץ למשך 24 חודשים רצופים. זוהי פגיעה חמורה בתלויים אשר להם בני משפחה בחו"ל, אשר עשויים לעיתים לממן את ביקורם בחו"ל. לגבי רבים ממקבלי הקצבאות ביקור בחו"ל אינו בילוי, אלא צורך חיוני בקיום קשר עם בני המשפחה.
סעיף 25(11):
ביטול הקלות מפנסיה שהיו בחישובי קצבת נכות – רק לאחרונה, תוקן חוק הביטוח הלאומי באופן המקל עם נכים ונקבע כי בחישוב הזכאות לתוספות שונות, לא תובא בחשבון הכנסה מפנסיה בסכום של עד 17% מהשכר הממוצע וכל הכנסה נוספת תנוכה בשיעור של 60%. ההצעה מבטלת את ההקלות הנ"ל ופוגעת בציבור הנכים הזכאים לפנסיה.
סעיף 25(15)(ב2):
צמצום פרקי הזמן העומדים לרשותם של נפגעי עבודה להגשת תביעה ולקבלת תשלום רטרואקטיבי – נפגעי עבודה יכולים כיום להגיש תביעה לגימלה, בתקופה שעד שנה ממועד תאונת העבודה. על פי ההצעה תקוצר התקופה ל- 180 ימים. במקרים מסוימים ניתן היום לקבל תשלום רטרואקטיבי לתקופה של 4 שנים, על פי ההצעה ישולם תשלום רטרואקטיבי רק לתקופה של ששה חודשים. יש כאן פגיעה כפולה בציבור נפגעי העבודה, הן קיצור פרק הזמן בו ניתן להגיש תביעה והן בתקופה שבעדה ניתן לקבל תשלום רטרואקטיבי.
סעיף 56:
מוצע להתלות שוב את חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם (תיקון) התש"ס-2000 – מטרת החוק היתה להסדיר את העסקתם של עובדים באמצעות קבלני כח אדם כהעסקה זמנית על מנת לשמור על זכויותיהם של עובדים אלה. התלייה נוספת של החוק גורמת לפגיעה בזכויותיהם של עובדי קבלני כח אדם.
סעיף 34(2):
צמצום נקודות הזכוי בעד נטולי יכולת – החוק כיום קובע כי ניתן לקבל שתי נקודות זיכוי בעבור בני משפחה (הורים, בן זוג, או ילדים) שהינם משותקים, מרותקים למיטה, עוורים או בלתי שפויים. הצעת החוק מצמצת זכאות זו רק לילדים הנמצאים במצב זה. תיקון זה מטיל נטל כלכלי על משפחות המטופלות בבני זוג או הורים מוגבלים.
סעיף 34 (3):
ביטול זכויי מס החלים כיום גם על עובדים זרים – מוצע להסמיך את שר האוצר לקבוע כי הזיכויים המוענקים לתושבי ישראל, ע"פ פקודת מס ההכנסה לא יחולו על עובדים זרים אף אם חלה עליהם הגדרת התושב המופיעה בפקודה. כיום נהנים העובדים הזרים משתי נקודות זיכוי בחישוב המס המוטל עליהם. משמעות ההצעה הינה ירידה בשכר העובד הזר. לכאורה אמור ביטול נקודות הזיכוי להוביל להעלאת השכר המשולם לעובד הזר ע"י המעסיק וכתוצאה מכך לפגוע ברווחיות העסקת העובד הזר, עידוד העסקת עובדים ישראלים ועזיבת העובדים הזרים. לאור יחסי הכוחות בתחום העסקת העובדים הזרים, והמצב העגום בארצות המוצא של עובדים אלו, אין להניח כי ירידת השכר של העובד הזר תוביל למתן תוספת שכר מצד מעסיקו הישראלי וכן אין להניח כי תדרבן את העובד הזר לעזוב את ישראל ולשוב למולדתו. משמעות הסעיף הנה אם כן פגיעה בשכרו של העובד הזר בלבד.
סעיף36(2)(5) ו-(6):
מציעים להשית על ציבור המתנגדים לתכניות מיתאר אגרה – בסך 100 ש"ח כאשר מדובר במוסדות תכנון ואגרה בגובה 2.5% מסכום התביעה, או לכל הפחות 728 ש"ח כאשר מדובר בועדות ערר. ההתנגדות הינה הכלי היחיד העומד בפני הציבור בחוק התכנון והבנייה. בנוסף, כאשר מוגשות התנגדויות זהות הן נדונות כאחת כך שהטענה לפיה מדובר בייעול או חיסכון משמעותי במשאבים אינה רלבנטית. אגרה זו פוגעת בעיקר בשכבות המוחלשות בישראל ומצמצמת באופן חמור את יכולתם של הנמנים על שכבות אלה להתנגד לתוכניות הפוגעות בבריאותם ובאיכות חייהם.
עידוד המגזר העסקי –
קליטת מקבלי הבטחת הכנסה ומקבלי דמי אבטלה
סעיף 53:
מציע לתגמל מעסיקים שיעסיקו עובד נוסף גם אם העובד הנוסף אינו מגדיל את מכסת העובדים אצל אותו מעסיק – המשמעות היא שמעסיקים יוכלו לפטר עובדים קיימים ולהשליכם אל מעגל האבטלה ולקלוט במקומם מובטלים מקבוצות מסוימות ומקבלי הבטחת הכנסה. כלומר מעגל העבודה לא יגדל, מעגל המובטלים לא יקטן והמעסיק יקבל תמריץ ממשלתי בגובה של 1,000 ש"ח עבור כל עובד. חוק דומה לעידוד המגזר העסקי, שהונהג בתחילת שנות ה- 90, נוצל לרעה על ידי המעסיקים ולא הביא ליצירת מקומות תעסוקה כמצופה.
סעיף 54:
ביטול חוק תגמולים לנשים השוהות במקלט לנשים מוכות (מענק הסתגלות)(הוראת שעה) התשס"ב-2000 – החוק קובע מענק חד פעמי, הנועד להקל על אשה, שנאלצה לשהות במקלט בהסתגלות לחיים חדשים מחוץ לביתה הקודם. על פי דברי ההסבר להצעת החוק עלותו 6 מיליון ש"ח, שימומנו מכספי הרזרבה. הביטול מותיר את הנשים המוכות ללא סיוע, כאשר הן נזקקות לתמיכה כספית מכיוון שכל רכושן נותר בבית, אותו אולצו לעזוב. ביטול החוק הנ"ל, יאלץ נשים מוכות לשוב לבית ממנו הן ברחו. סעיף זה בהצעת החוק פוגע בנשים בכלל ובנשים בעלות יכולת כלכלית מועטה בפרט.
סעיף 55:
התליית חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) התש"ס-2000 – החוק קובע כי כל פעוט בסיכון יהיה זכאי להשמה במעון יום. התלייה נוספת של החוק משמעה פגיעה נוספת בילדים.
זכויות חשודים ונאשמים בהליך הפלילי
סעיף 58:
פגיעה בזכותו של חשוד לחקירה הוגנת – חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 קובע כללים בסיסיים להבטחת קיום חקירה הוגנת ויעילה של חשודים כגון: קיום חקירה של חשוד בשפה המובנת לו, חיוב המשטרה לתעד חקירות באופן מלא, וניהול תיעוד חזותי של חקירות, בעבירות שדינן 10 שנות מאסר ומעלה. החוק מסמיך את השר לביטחון פנים לקבוע כללים לניהול חקירות ולפיקוח על עבודת המשטרה. ההצעה מבקשת לדחות את תחולת החוק בשנתיים נוספות, ובכך לשלול מחשודים אמצעים חיוניים להבטחת קיום חקירה הוגנת.
סעיף 69:
פגיעה בזכות להליך הוגן – סעיף 18 (א) לחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1996, קובע את הקריטריונים לזכאות לייצוג בידי סניגור ציבורי. הצעת חוק ההסדרים מציעה ליצור קטגוריה חדשה של זכאים, במסגרת "ימי הקראה מרוכזים", קרי אם יש סיכוי סביר למתן פסק דין באותו יום של הקראת כתב האישום- ישנה זכאות לסנגור. הצעה זו מקריבה את הזכות להליך הוגן ולייצוג נאות על מזבח היעילות ומציבה את הנאשם בפני דילמה קשה ובלתי הוגנת: להודות באשמה, וליהנות משירותי סניגור מנוסה לצורך הטיעון לעונש, או לכפור במיוחס לו, ולנהל משפט מורכב ומסובך ללא כל סיוע מקצועי. היא הופכת את הזכאות לייצוג לאמצעי לחץ, העלול לגרום לנאשם להודות במעשים, אשר לא ביצע.
סעיף 70:
פגיעה בזכות לייצוג – חוק הסניגוריה הציבורית התשנ"ו-1996 מסמיך את בית המשפט למנות סניגור לנאשם, אם הוא סבור שלא ניתן לנהל את המשפט כאשר הנאשם אינו מיוצג. הצעת חוק ההסדרים מצמצמת סמכות זו באופן משמעותי וקובעת, כי בית המשפט יוכל למנות סניגור רק במקרים מיוחדים וחריגים, ומנימוקים שיירשמו, אם הוא סבור שאינו יכול לנהל את המשפט כשהנאשם אינו מיוצג, וכי לנאשם אין אמצעים לשכור סניגור לשם ייצוגו במשפט. הגבלת סמכות המינוי למקרים "מיוחדים וחריגים" תחמיר את האפליה הקיימת היום נגד נאשמים עניים, ותעצים את הפגיעה בזכותם להליך הוגן. מתן ייצוג לנאשמים מעוטי יכולת צריך להיות הכלל, לא החריג.
בנוסף מוצע כי כל מינוי של סניגור יהיה טעון אישור נשיא בית המשפט שבו מתנהל ההליך, או סגנו. אם בית המשפט משתכנע, לאחר ששמע את הצדדים, שהצדק מחייב מינוי סניגור לנאשם, אין זה ראוי להסמיך גורם אחר, אשר לא דן בתיק, להתערב בהחלטתו.
