ב- 19.9.02 התקיים דיון בעתירה שהגישה בשנת 99` האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ נגד שר המשפטים, בדרישה לבטל את סעיף מספר 3 בצו הסנגוריה הציבורית, לפיו רק נאשם בעבירות שדינן חמש שנות מאסר ומעלה זכאי להגנת סניגור ציבורי.
לקראת הדיון הגישה נציגת פרקליטות המדינה הודעה, ובה היא מציינת כי היועץ המשפטי לממשלה הינחה את כל יחידות התביעה המשטרתיות, כי במקרים בהם לדעת התביעה יש להטיל על נאשם עונש מאסר בפועל, וכאשר הוא אינו מיוצג מטעמי חוסר אמצעים, על התובע להודיע לבית המשפט, בשלב הקראת כתב האישום, שהוא סבור שיש מקום שבית המשפט ימנה סניגור לנאשם. בתגובה מציינות עוה"ד רינת קיטאי ולילה מרגלית מהאגודה לזכויות האזרח, כי הנחיה זו אינה מספקת ואינה מהווה מענה הולם לפתרון בעיית העדר הייצוג. כמו כן, במקרים רבים ההנחיה אינה מיושמת בפועל, ואין כל דרך להבטיח כי אכן תיושם בעתיד.
חוק הסנגוריה הציבורית הביא להקמת הסנגוריה הציבורית, אשר תפקידה הוא הענקת ייצוג משפטי בהליכים פליליים לזכאים, על פי הקריטריונים שנקבעו בחוק. החוק מקנה לנאשמים מחוסרי אמצעים זכות לייצוג בהליך פלילי על ידי סניגור ציבורי. יחד עם זאת מסמיך החוק את שר המשפטים באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצמצם את היקף הזכאות לייצוג של נאשמים בידי הסנגוריה הציבורית. שר המשפטים לשעבר, פרופ` דוד ליבאי, השתמש בסמכות זו על מנת לקבוע בצו, כי נאשם מחוסר אמצעים, בעבירה שדינה פחות מחמש שנים, לא יהיה זכאי לייצוג מטעם הסנגוריה הציבורית.
עו"ד רינת קיטאי טוענת בעתירה, כי סעיף 3 בצו הסנגוריה הציבורית, המגביל את ייצוג הנאשמים בעבירות, שהעונש בצידן פחות מחמש שנות מאסר, אינו סביר, ויש לבטלו. עוד מציינת עו"ד קיטאי בעתירה, כי סעיף זה בצו הסנגוריה הציבורית פוגע בזכויות יסוד של הפרט, בהן זכותו לכבוד, לחירות, להליך הוגן ולשוויון, וכן בזכותו של חף מפשע שלא להיות מורשע בדינו, במידה מופרזת ובניגוד לתנאי ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בעתירה נאמר, כי הזכות לייצוג בידי סניגור הינה אחת מזכויות היסוד של הנאשם ואחת הערובות לעשיית צדק במשפט הפלילי, והיעדר ייצוג בידי סניגור יכול לפגוע בחקר האמת ולהביא לעיוות הדין. ייצוג משפטי נועד להגן על זכות הנאשם לחירות ועל חזקת חפותו, ולמתן הזדמנות סבירה לנאשם להתגונן, ומהווה חלק מעיקרון ההליך ההוגן לו זכאי הנאשם. עוד מצויין בעתירה, כי ניהול משפט בלא שהנאשם יכול להסתייע בשרותיו של עורך דין מגביר את פער הכוחות בין הנאשם לבין המדינה, המיוצגת על ידי עורך דין מטעמה. זאת ועוד, הנאשם אף עומד בעמדה נחותה ביחס לנאשמים בעלי אמצעים, המאפשרים להם שכירת שירותים של עורך דין, ובכך נפגע עיקרון השוויון.
עוד מוסיפה עו"ד קיטאי בעתירה, כי זכות הייצוג נגזרת אף מזכותו של אדם לחירות אישית. כאשר חף מפשע נשלח למאסר או כאשר עבריין נדון למאסר, בשעה שניתן היה להסתפק באמצעי ענישה אחר או בתקופת מאסר קצרה יותר, נפגעת זכותו לחירות. שלילת חירותו של אדם, ולו לפרק זמן קצר ביותר, יכולה להסב לו נזקים פיזיים ונפשיים בלתי הפיכים. הזכות לייצוג בידי סניגור אינה יכולה להיות ממומשת בידי נאשם מחוסר אמצעים בלי הטלת החובה למינוי סניגור מטעם המדינה. שאלתו של כבוד השופט מישאל חשין, "הנשלח אדם לקרב ונשק אין בידו", אשר נאמרה בהקשר של הצורך בגילוי נאות של חומר הראיות לנאשם, ישימה ותקיפה גם בעניינו של נאשם מחוסר אמצעים, שאינו מיוצג במשפטו.
בעתירה מודגש, כי השארת הסעיף המגביל בצו הסנגוריה הציבורית לוקה בחוסר סבירות קיצונית. אי סבירות זו מתחדדת נוכח העובדה, כי חלפו קרוב לשש שנים מאז נכנסו החוק והצו לתוקפם. אף אם היתה הצדקה להגבלת זכאותם לייצוג של נאשמים מחוסרי אמצעים למשך תקופת ההסתגלות של הסנגוריה הציבורית, הרי שכיום הושלמה פריסתן של לשכות הסנגוריה הציבורית בכל הארץ, קיים כוח אדם כמותי ואיכותי, המסוגל ורוצה לקחת על עצמו את משימת ייצוג הנאשמים, ואין יותר כל הצדקה להגבלת זכאותם לייצוג של נאשמים מעוטי יכולת.
