היום (16.5.2017) מפרסם מבקר המדינה את הדוח השנתי לשנת 2016. להלן תגובת האגודה לכמה עניינים הנסקרים בדוח.
גזענות ואפליה: הדוח מאשש את הטענה שהמדינה לא נאבקת באופן אקטיבי באפליה ובגזענות, ושמאז שנחקק חוק איסור אפליה במוצרים ובשירותים הוא כמעט שלא נאכף. בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, המשטרה כלל לא פעלה לטפל בתופעות של אפליה, למרות שמדובר בעבירה פלילית. בדוח הוועדה למאבק בגזענות בראשות אמי פלמור התקבלו החלטות מאוד משמעותיות, אך קרוב לשנה לאחר פרסומו, רוב ההחלטות לא יושמו.
אפליה היא לא רק עסקו הפרטי של הקורבן אלא פגיעה בחברה כולה. יש לקוות שדוח המבקר יעורר את המדינה לפעול בתקיפות כדי למגר אפליה וגזענות.
רשות האוכלוסין: אחד המדדים לאנושיותה של חברה הוא יחסה לזרים. אופן הטיפול של רשות האוכלוסין וההגירה שנחשף בדוח מלמד לא רק על מצבם של הזרים בישראל, אלא עלינו כחברה. אנו מתריעים כבר שנים שהבירוקרטיה המכבידה ברשות האוכלוסין וההגירה אינה כורח המציאות אלא מדיניות מכוונת, שנועדה לצמצם את האפשרות של אזרחים ותושבים ישראלים להסדיר את מעמדם של בני משפחתם הזרים, מה שגורם לחיים בחשש, ללא אפשרות לעבוד כחוק, ללא גישה לשירותי בריאות ובחוסר ביטחון תמידי.
המבקר מצביע על תרבות ארגונית שמתעלמת מכללים בסיסיים של מינהל תקין וכיבוד זכויות אדם, ומתאפיינת בשורה ארוכה של ליקויים. למשל, לוחות זמנים בלתי סבירים, עיכובים של חודשים ואף יותר משנה בטיפול בבקשות, אי מענה לפניות, פקידים לא מיומנים, עומס בלשכות, חוסר אחידות בדרישות למסמכים בין הלשכות השונות, דרישות להצגת מסמכים שאי אפשר להשיג, נהלים לא מעודכנים, נהלים סודיים ועוד. כל הליקויים הללו מובילים לכך שאלפי בני משפחה לא מצליחים להשלים את ההליכים להסדרת מעמדם ולעומס בלתי נסבל על מערכת המשפט.
זיהום המים בשטחים: מבקר המדינה חושף את הכישלון המתמשך של הרשויות הישראליות, ובעיקר המינהל האזרחי, בקידום השמירה על איכות הסביבה. כמו בכל נושא אחר הנוגע לתכנון ובנייה, גם במקרה זה המינהל האזרחי נמנע מטיפול יעיל וממתן היתרים לבניית מתקני טיהור שפכים לכפרים הפלסטינים, ובכך מתנער מחובתו לדאוג לרווחת תושבי האזור.
מבקר המדינה מתייחס לבעיה שיוצרת קיומן של שתי מערכות החוק בגדה המערבית, מכיוון שהחוקים הנוגעים לאיכות הסביבה שחלים בהתנחלויות מתקדמים יותר מאשר אלו שחלים על הפלסטינים מתוקף השלטון הצבאי. המצב נובע מהיעדר גבולות ברורים ומהתמשכות ארוכה של התפיסה הלוחמתית, שהייתה אמורה להיות זמנית בלבד. הממשלה מעדיפה להשאיר את הגבולות עמומים, ומצב זה פוגע באזרחים מכל הצדדים.
השמה חוץ ביתית: דוח המבקר חושף כשלים חמורים בהליך ההשמה החוץ ביתית, שעליהם אנו מתריעים מזה שנים. המדינה צריכה להפסיק להזניח את הטיפול במשפחות, ולהשקיע משאבים כדי שהילדים יוכלו לחזור להוריהם ולקבל מסגרת הולמת. האגודה לזכויות האזרח קוראת לקדם רפורמה מקיפה בטיפול במשפחות לילדים בסיכון. במסגרתה צריך להסדיר בחקיקה את הליך ההשמה, להפנות את רוב המשאבים לטיפול בקהילה, לשמור על זכויות ההורים והילדים, לחזק את מערך הפיקוח על מוסדות ההשמה המופרטים, ולהקצות משאבים הולמים לשיקום המשפחות.
פיקוח על בתי ספר: דוח המבקר משקף מציאות עגומה לפיה משרד החינוך מתנער מאחריותו לפקח על חינוכם, שלומם ורווחתם של ילדי ישראל. התמונה שהמבקר מציג היא חד משמעית: קיים כשל עמוק בפיקוח על מוסדות החינוך ובתמיכה שמשרד החינוך אמור לספק להם. התוצאות ידועות: בתי ספר גובים תשלומי הורים מופרזים ולא חוקיים, ישנם פערים גדולים ברמת החינוך ובהישגי התלמידים, בתי ספר מרשים לעצמם להפלות תלמידים, ותלמידים בעלי צרכים מיוחדים משובצים בצורה לקויה. טובת הילדים, והחברה כולה, מחייבת שהמלצות הדוח יאומץ במלואן, ומצער להיווכח כי המשרד דוחה אותן ללא כל התייחסות עניינית.
המעבר במחסומים: בסיורים קבועים שאנו עורכים במעברים, בדגש על המעברים של "עוטף ירושלים", עולה כי התשתיות הפיזיות הירודות של המחסומים שבהם עוברים הפלסטינים והמחסור בכוח אדם שמאייש אותם מובילים לזמני המתנה ממושכים ולתנאי מעבר משפילים. במספר רב של בדיקות שערכנו בשנתיים האחרונות במחסומים בירושלים נרשמו זמני המתנה שערורייתיים של 30 עד 90 דקות. הבעיה מחריפה בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות, בשבתות ובחגים מוסלמיים.
אנו מברכים על כך שדוח המבקר מציין בעיות דומות לאלו שאנחנו מעלים מול הרשויות, ובהן זמני ההמתנה הממושכים וחוסר העקביות והבהירות ביחס לנהלי המעבר. מכיוון שהממשלה כבר הפרה התחייבויות והבטחות שנתנה לבג"ץ בעניין חופש התנועה לאורך חומת ההפרדה בכלל ובירושלים בפרט, קיים ספק רב ביחס לסיכוי לשיפור משמעותי של המצב בהתאם להמלצות המבקר.
הקבורה האזרחית: המחדלים המתמשכים והליקויים הרבים שעליהם מצביע המבקר, כולל ההתעלמות המוחלטת מהאזרחים הערבים בכל הנוגע לקבורה אזרחית, מבטאים זלזול בחופש המצפון ובחופש מדת ומהווים הפרה בוטה של ההבטחה לקיים שוויון זכויות מוחלט לכל האזרחים. עשרים שנה חלפו מאז שהזכות לקבורה אזרחית עוגנה בחקיקה, אבל שורת מחדלים מקשה על מימושה. העלויות הגבוהות בקבורה אזרחית מתנות את מימוש השקפתו האישית של אדם ביכולתו הכלכלית. כך נוצרת אפליה פסולה דווקא ברגעים כה רגישים.
