דוח חדש: מיהם הגופים והאנשים המחזיקים בכלי ירייה קלים בישראל, מי ובאיזו מידה מפקחים על מסת כלי הנשק?
- כ-105,000 כלי ירייה חדשים אושרו ע"י המשרד לבטחון פנים בששה חודשים בלבד, בין אוקטובר 2015 למאי 2016.
- בסוף 2014, המרחב האזרחי בישראל היה משופע ביותר מ-300,000 כלי ירייה מורשים, ובמאות אלפי כלי ירייה בלתי מורשים.
- שישה מפקחים בלבד על כ-274,000 כלי ירייה אזרחיים – מפקח יחיד לכ-48,000 כלים ורישיונות.
יוזמת "האקדח על שולחן המטבח" – פרויקט של אשה לאשה, הפועל לצמצום תפוצת הנשק הקל במרחב האזרחי ולמיגור האלימות שזמינותם של כלי ירייה מאפשרת ומעודדת – השיקה השבוע את הדוח, "לא נצור: נשק קל במרחב האזרחי – כמה כלים וכמה פיקוח?". הדוח בוחן מיהם הגופים והאנשים המחזיקים בכלי ירייה קלים, ובודק מי ובאיזו מידה מפקחים על מסת כלי הנשק המוחזק בין האזרחים – באם זה נשק ארגוני או נשק אבטחה, נשק פרטי, משטרתי, צבאי, נשק של מתנחלים או נשק בלתי חוקי.
הדוח מתריע כי המרחב האזרחי בישראל רווי בכלי נשק. מדיניות של אצבע קלה על ההדק של השר גלעד ארדן ושל המשרד לביטחון פנים, מרחיבה את היקף הרישוי ומפיצה במהירות ובחוסר אחריות נשק קל במרחב האזרחי. מדיניות זו "מגובה" במחסור חמור במידע, תוך שימור נרטיב ביטחוניסטי של נשק מגונן, ומלווה בפיקוח רופף על כלי הירייה שבאחריות המדינה.
הדוח הוא ניסיון ראשון לבסס אומדן של כמות הנשק הקל הרווח בחברה האזרחית ולהצביע על מקורותיו. בכך הוא מציב בסיס לבקרה אזרחית על תפוצת כלי הירייה ועל השימושים בהם, וליישום פרקטיקות יעילות לצמצום האלימות הקטלנית נגד נשים ובחברה בכלל שמאפשרת זמינות הנשק. זוהי פעולה אזרחית חיונית הננקטת במקום שבו הרשויות נמנעות מיצירת מסד נתונים אמין ושקוף.
הדוח המלא: לא נצוּר: נשק קל במרחב האזרחי – כמה כלים וכמה פיקוח? (עברית, pdf)
ערבית – תקציר (pdf) | אנגלית – תקציר (pdf), אבסטרקט (pdf)
ספירת מלאי: כמה נשק וכמה פיקוח?
באומדן זהיר והערכות שמרניות ביותר, מסיקות מחברות הדוח שבסוף 2014 המרחב האזרחי בישראל היה משופע בכמות כלי ירייה מורשים שנעה בין 311,000 ל-326,000 לפחות, ובמאות אלפי כלי ירייה בלתי מורשים שהגיעו, ברובם, ממקורות חוקיים. בכירים במשרד לביטחון פנים העידו כי מספר המפקחים על כלי ירייה קטן מדי. בשנת 2014 הופקדו על כ-274,000 כלי ירייה אזרחיים שישה מפקחים בלבד –מפקח יחיד לכ-48,000 כלים ורישיונות – שפועלים בעומס רב וללא סמכויות אפקטיביות.
מסת הנשק המוערכת והמדווחת מתפלחת בצורה הבאה :
- כ-293,000 כלי ירייה אזרחיים מורשים בשנת 2013, לפי דיווח של המשרד לביטחון פנים.
- כ-11,000 עד 25,000 כלי ירייה צבאיים נכחו במרחב האזרחי.
- בין 4,000 ל-5,200 כלי נשק צבאיים בידי המתנחלים.
- כ-26,300 כלי ירייה של "גופי רישוי עצמאיים" (משטרה, שירות בתי הסוהר ומשמר הכנסת).
- מצבור של כלי ירייה בלתי חוקיים, שעומד לפי מקורות שונים על מאות אלפים, שנוכחותו בולטת במיוחד בחברה הערבית.
מדיניות אגרסיבית של הפצת נשק
השר ארדן החל את כהונתו כשר לביטחון פנים בהאצת מגמת החימוש. באוקטובר 2015, בצעד שהוצג כתגובה לתקיפות של פלסטיניים יחידים כנגד אזרחים, הורה על הרחבה משמעותית של קבוצת הזכאים לשאת נשק. הונהגו גם שורת צעדים המקלים על רישוי כלי ירייה ואף מאיצים את תפוצתם. הקלות בתהליך חידוש הרישיון הפכו זאת לפעולה כמעט אוטומטית. השר ואחרים יצאו בקריאות פומביות חוזרות לחימוש. במרץ 2016 תיקנה הכנסת את החוק והסמיכה את השר להעניק היתר גורף לנשיאת נשק אבטחה גם מחוץ למשמרת העבודה. ביוני אף אושרה בקריאה ראשונה הורדת גיל הזכאות לרישיון לכלי נשק מ-21 ל-20.
בתגובה לבקשת מידע תחת חוק חופש מידע, שהוגשה לאחר סיום כתיבת הדוח, נמסר על ידי המשרד לביטחון פנים כי כ-105,000 כלי ירייה חדשים אושרו ע"י המשרד בששה חודשים בלבד, בין אוקטובר 2015 למאי 2016.
הקורבנות שקופים
מחקרים רבים בעולם מצביעים על קשר מובהק בין הנגישות לכלי ירייה לבין הסיכוי לרצח ולהתאבדות. הסיכויים לרצח נשים עולה פי 3 עד 5 פעמים בבית שמוחזק בו כלי ירייה. מחקרים נוספים מעידים על ירידה מובהקת בתדירות מקרי הרצח במשפחה בתנאים של פיקוח מוגבר על נשק והחמרת החקיקה הנוגעת לרישוי נשק. בתנאים של אלימות במשפחה, כלי ירייה מהווה איום חריף ומשתק במיוחד. על כל אשה שנרצחת רבות אחרות חיות בצלו של כלי ירייה.
חייהם של עשרות קורבנות נגזלו בשנים האחרונות בנשק קל, אך המשטרה אינה אוספת, מפלחת ומפרסמת נתונים כוללים וברורים על פשעי ירי, ואף לא את מספר הקורבנות שהם גובים – התנהלות המעידה על היעדר תוכנית ממשית למניעת רצח בקהילה ובמשפחה.
מקור הנשק הבלתי חוקי הוא נשק חוקי
על פי נתונים שנאספים מהתקשורת, מספר הרציחות בחברה הערבית בתוך ישראל תופס בעקביות יותר ממחצית מקרי הרצח הפלילי במדינה. מתחילת השנה נרצחו בחברה הערבית 14 בני אדם, ומרביתם נורו בנשק חם שמקורו לא ידוע.
כפי שעולה מהדוח, הרשויות לא מספקות ולו אומדן משוער של מספר כלי הירייה הבלתי חוקיים. השר לביטחון פנים קבע לאחרונה: ”בצפון הארץ, 90% מהנשק הבלתי חוקי מגיע מצה“ל“. על פי פרסומים שלא אומתו, ב-2013 העריכה המשטרה את מספר כלי הנשק הבלתי חוקיים בכ-400,000. התפוצה המוגברת של נשק בלתי חוקי בחברה הערבית בישראל קשורה בקשר הדוק בהימנעות שיטתית מאכיפת חוק סדורה ושוויונית, וכרוכה בתוצאות קטלניות בתוך חברה זו ואף מחוץ לה.
מקורות הנשק הבלתי חוקי עולים בבירור מתוך תיעוד מגוון המסוקר בדוח, ורוב רובו היה בעברו נשק מורשה. צמצום תפוצת הנשק הלא חוקי מחייב צמצום של תפוצת הנשק החוקי.
המלצות: ביטוח חובה למכונות הקטל
הדוח יוצא בשורה של המלצות מעשיות לגיבוש וליישום מדיניות כלי ירייה אחראית, ובראשה: בניית מצע נתונים ברור, בהיר ונגיש לציבור; האצה והשלמה של ריכוז הסמכות והאחריות לרישוי ופיקוח כלי ירייה; והנהגת מדיניות אכיפה ופיקוח הדוקה, תוך גישה מצמצמת ומגבילה לתפוצת כלי הירייה במרחב האזרחי. הדוח ממליץ על חקיקת חוק כלי ירייה חדש ובהיר, המגן על ביטחונם האישי של אנשים מקבוצות מגוונות. נוסף על כך קוראות המחברות לעגן בחוק חובת ביטוח צד שלישי לכל כלי ירייה, כדוגמת חובת הביטוח לכל כלי רכב. החוק חייב להגן מפני מכונת קטל לא פחות מאשר מפני כלי תחבורה.
————————————
רקע
"האקדח על שולחן המטבח" הוא פרויקט של אשה לאשה מרכז פמיניסטי, הפועל לצמצום תפוצת הנשק הקל במרחב האזרחי ולמיגור האלימות שזמינותם של כלי ירייה מאפשרת ומעודדת. קואליצייה של ארגוני נשים וחברה אזרחית באותו שם, שהפרויקט יזם ומוביל, מקדמת הידוק של החקיקה והפיקוח על כל כלי הירייה שבאחריות המדינה, כולל כלי הנשק הבלתי מורשים, תוך דגש על הפגיעות הייחודיות של תפוצת כלי נשק בקבוצות שונות.
על הדוח:
מחברת ראשית: רלה מזלי
מחברות שותפות: סמדר בן נתן, ניב חכלילי, גלית לובצקי
מקורות הדוח : נתוני הדוח ומסקנותיו אותרו וגובשו על סמך מידע שנאסף תחת חוק חופש המידע, , דוחות ומסמכים רשמיים, דוחות של ארגוני חברה אזרחית, דיונים בכנסת, מעקב תקשורתי, מחקרים אקדמיים מחו"ל, ראיונות, פסקי דין ותביעות נזיקין.
* הביטוי ”נשק קל“ נועד כאן לתיאור כלי ירייה קטנים: אקדחים ורובים אישיים לצד נשק צבאי וכמו-צבאי הניתן לנשיאה והפעלה בידי אדם יחיד. ולא למה שנהוג בישראל לכנותו ”אמצעי לחימה“.
