דוח חדש של קואליציית "האקדח על שולחן המטבח", שבה חברה האגודה, משרטט קווי מתאר לתמונה ראשונה מסוגה של תפוצת כלי הירייה במרחב האזרחי בישראל ובשטחים הנתונים לשליטתה. הדוח בוחן ומבהיר מיהם הגופים והאנשים המחזיקים בכלי ירייה קלים, ומתאר מי ובאיזו מידה מפקחים על מסת כלי הנשק.
הדוח נוקט ומבסס עמדה ברורה לפיה ריבוי כלי ירייה לא מספק ביטחון. הוא מפנה מבט אל ההשפעות הפוגעניות, הקטלניות והמאיימות של כלי ירייה במרחב האזרחי. מתוך בחינה של מגוון פגיעות באזרחיות ובאזרחים, הדוח מנכיח חלק מהסיכונים ומהנזקים שכרוכים בנוכחות נפוצה של כלי ירייה. הדוח מאשש תפיסה שגובשה בעבר על ידי מקבלי החלטות ובעלי תפקידים בכירים, ביטחוניים ואזרחיים, לפיה המרחב האזרחי בישראל ובשטחים שתחת שליטתה רוויים בכלי ירייה רבים מדי. כפי שמעידים ממצאי הדוח, חימוש-יתר זה מלווה ואף נתמך במחסור חמור בנתונים וכן בפיקוח רופף מדי על כלי הירייה שבאחריות מדינת ישראל.
בכירים האחראיים לביטחון הציבור מסכימים או הסכימו בעבר שיש צורך ממשי בפירוק חימוש-יתר מסוכן זה ובצמצום תפוצתם של כלי הירייה. אולם ביצוע מדיניות כזו תלוי בקיום נתונים מדויקים ואמינים על מספרם ותפוצתם של כלי הנשק הפזורים במרחב האזרחי: כלי הירייה שנעים, נישאים ומאוחסנים בכל המרחבים בהם נעים, פועלים וחיים רוב גדול של אזרחים, ובכלל זה נשקם של כל הארגונים החמושים השותפים למרחבים אלה, לצד נשקם של אזרחים פרטיים.
ניסיון ראשון זה להציב תשתית לספירת המלאי הנחוצה נעשה מעמדה עצמאית, חוץ-ממסדית, של פעילות ופעילים המאמינים בהשתתפות אזרחית דמוקרטית בפעולות הרשויות ובמעקב מדוקדק אחר תכנונן וביצוען, שמשלב ומיישם ניתוח מגדרי-פמיניסטי. הדוח מדגיש את חשיבות הדיון הציבורי בהיקף תפוצת הנשק הקל, בהגבלת מספר הרישיונות וכלי הירייה ובטיב הפיקוח על אלה, ומציע תשתית לדיון כזה. הנתונים שנאספו לתוכו מבהירים את הצורך הדחוף בבקרה אזרחית על תפוצת כלי הירייה והשימושים בהם.
הדוח המלא: לא נצוּר: נשק קל במרחב האזרחי – כמה כלים וכמה פיקוח? (עברית, pdf)
ערבית – תקציר (pdf) | אנגלית – תקציר (pdf), אבסטרקט (pdf)
מסרים וממצאים מרכזיים של הדוח:
- מדיניות הפצה אגרסיבית של נשק בהנחיית השר ארדן: תוך חצי שנה 105,000 כלי ירייה חדשים אושרו ע"י המשרד לביטחון פנים.
- יותר מ- 325,000 כלי נשק מורשים ומאות אלפי כלי נשק בלתי מורשים היו במרחב שלנו ב-2014.
- מחקרים בעולם מוכיחים כי נשק בתוך הבית מעלה את הסכנה לרצח אשה פי 5-3.
- אחריות אזרחית מחייבת דיון ציבורי בהגבלת כמות הנשק הנפוץ בסביבתנו ובמעקב אחרי רמת הפיקוח המופעל על תפוצתו.
- נשק קל מופץ בתירוץ של חשש לפגיעה בביטחון המדינה, אך לא פוסח על הבית והקהילה. הפופוליזם והדמגוגיה של הרשויות עולות בחיי אדם.
- לא רק נשק אבטחה, כלי ירייה של כל ארגון ובכל מעמד – מורשה ובלתי מורשה – יכולים לפגוע ואכן פוגעים באזרחיות ואזרחים תמימים.
- הפיקוח על נשק קל רופף וגובל ברשלנות. בשנת 2014, ששה פקחים בלבד הופקדו על 274 אלף כלי ירייה אזרחיים.
- חובה להנהיג ביטוח צד שלישי לכל כלי ירייה, בהקבלה לחובת הביטוח לכל כלי רכב.
- כל החברה משלמת את מחיר זמינות הנשק במרחב האזרחי. בעוד נשים נפגעות בעיקר במרחב הביתי, גברים נפגעים יותר במרחב הציבורי.
- הרשויות אינן מרכזות ואוספות נתונים שיטתיים על פשיעה ופגיעות בנשק קל. כך נשמרת האשליה שנשק כזה הוא בעיקר כלי הגנה.
- נשק בלתי מורשה מגיע ממקורות מורשים; כדי לצמצם את תפוצת הנשק הלא חוקי הכרח לצמצם את תפוצת הנשק החוקי. ע"פ השר ארדן 90% מהנשק הלא חוקי ביישובים ערביים בצפון מגיע מצה"ל.
- בידי המתנחלים מצבור כולל של בין 4,000 ל-5,200 כלי נשק צבאיים לפחות, ללא כל פיקוח או איסוף מידע אודותיו.
הדו"ח מוקדש לכל קורבנות השווא שגבו וגובים כלי הירייה הנפוצים מדי סביבנו. בין אלה, הוא מוקדש קודם כל לחברתנו אלמנש זלקה, גיבורה במלוא מובן המלה, ששרדה וממשיכה לשרוד ניסיון רצח בירי מטווח קצר. לצדה, מוקדש הדוח לשמונה-עשרה נשים ושישה-עשר גברים שחייהם נגזלו בין השנים 2002 ו-2013 ביריית נשק אבטחה שנלקח הביתה.
"האקדח על שולחן המטבח" הוא פרויקט של אשה לאשה מרכז פמיניסטי הפועל לצמצום תפוצת הנשק הקל במרחב האזרחי ולמיגור האלימות שזמינותם של כלי ירייה מאפשרת ומעודדת. קואליצייה של ארגוני נשים וחברה אזרחית באותו שם, שהפרויקט יזם ומוביל, מקדמת הידוק של החקיקה והפיקוח על כל כלי הירייה שבאחריות המדינה, כולל כלי הנשק הבלתי מורשים, תוך דגש על הפגיעות הייחודיות של תפוצת כלי נשק בקבוצות שונות.
ארגוני "האקדח על שולחן המטבח": אשה לאשה מרכז פמיניסטי, איתך-מעכי משפטניות למען צדק חברתי, האגודה לזכויות האזרח בישראל, הכצעקתה, ל.א. לאלימות נגד נשים, מרכז נגה למען נפגעי עבירה, נשים לגופן, פסיכואקטיב – אנשי ונשות בריאות הנפש למען זכויות אדם, פרופיל חדש, קואליציית נשים לשלום, רופאים לזכויות אדם, שדולת הנשים, תמורה המרכז המשפטי למניעת אפלייה.
