סוגיית הסיעוד נוגעת לכולם אך יש לה השלכה ברורה ומשמעותית על נשים. רוב הזקנים הסיעודיים הן זקנות (70%), ורוב המטפלים מקרב בני המשפחה הן נשים – הבת או הכלה. מכיוון שהנטל לסיעוד נופל כיום בעיקר על המשפחה, המשמעות היא שנשים נאלצות להקדיש עצמן לטיפול בהורה, שליש מהן מאבדות את מקום עבודתן ולמעשה נפלטות משוק העבודה. הנטל לטיפול בהורה סיעודי הוא כבד, אך אין כל הכרה ממסדית במטפלת מבנות המשפחה ואין כל התייחסות למצבה ולבריאותה הפיזית והנפשית. כמו כן כל ענף הסיעוד המקצועי מבוסס על נשים, רובן נשים מבוגרות בעלות מעמד חלש בשוק העבודה ומהגרות עבודה. בעקבות המשאבים הלא מספקים גובר הלחץ מצד משפחות הסיעודיים לצמצם את זכויותיהן.
11 בדצמבר 2016
לכבוד
ח"כ עאידה תומא-סלימאן
יו"ר הוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי
הכנסת
שלום רב,
הנדון: עמדת האגודה לזכויות האזרח – היבטים מגדריים של מערך הסיעוד
1. הלן עמדת האגודה לזכויות האזרח לרגל הדיון המיוחד בנושא שבנדון שייערך ביום 13.12.16 לרגל יום זכויות האדם הבינ"ל.
2. 1 מכל 4 זקנים הוא סיעודי ומתקשה בתפקוד יומיומי. זה נוגע לכל משפחה בישראל. חרף הזיקה הברורה בין הצורך בסיעוד לבין הבריאות, סוגיית הסיעוד טרם הוסדרה כחלק מסל הבריאות. זקן שיש ירידה בתפקודו ועומד במבחן התלות של הביטוח הלאומי זכאי לשעות של מטפל/ת סיעודי/ת בהתאם לרמת התפקוד שלו – ולכל היותר 22 שעות. מכאן שבמצב הקשה ביותר המדינה מסייעת ב- 3 שעות ביום בלבד.
3. מעטות המשפחות המסוגלות לעמוד בהוצאה קבועה של אלפי שקלים מדי חודש לתקופה של כמה שנים כדי לרכוש שירותי סיעוד באופן פרטי. לכן עבור משפחה שאין לה אמצעים ניכרים, משמעות הדבר היא שחלק משמעותי מנטל הטיפול בהורה סיעודי הוא על המשפחה.
4. המחדל של המדינה לספק כיסוי סביר לאזרחים בתחום הסיעוד הוא בעל משמעות מרחיקת לכת לזקן או הזקנה הסיעודיים, לכבודם ולבריאותם וגם לבני המשפחה שסועדים אותם. אף שהמחדל רלוונטי לגברים ולנשים כאחד, אין ספק כי קיים היבט מגדרי מובהק, וכי המחדלים בתחום הסיעוד פוגעים קשות בנשים.
5. ראשית, רוב הנזקקים לשירותי סיעוד הן נשים, וזאת משום שתוחלת החיים שלהן ארוכה יותר ולרוב הן מאריכות חיים לאחר בני זוגן. 70% מהזכאים לגמלת סיעוד בשנת 2014 היו נשים, הרבה מעל שיעורן באוכלוסייה. בקרב נשים בנות 65 ומעלה, כ-60% מתגוררות ללא בן זוג, בהשוואה ל-22% מהגברים באותו גיל. כך שכאשר אישה נזקקת לסיוע בפעולות יומיומיות, לרוב היא כבר תחיה בגפה, לעומת גבר שלרוב יחיה לצד בת זוגו שתוכל לסעוד אותו.
6. כאשר המענים שמעניקה המדינה כה מצומצמים, משמעות הדבר שנשים במצב סיעודי מקבלות סיוע חלקי בלבד ובריאותן וכבודן נפגעים. במצבים מסוימים זקנות סיעודיות עלולות לסבול מהזנחה והתדרדרות במצבן הפיזי והנפשי. מכיוון שמשרד הבריאות מציע סבסוד גדול יותר לאשפוז סיעודי למשפחות מעוטות אמצעים, קיים חשש כי זקנות סיעודיות שקרובי משפחתן נאלצים לעבוד כדי לשרוד כלכלית, ולא יכולים לממן עזרה נוספת מכיסם, יועברו בשל כך למוסד סיעודי ללא הצדקה ממשית לכך, ותוך ניתוקן מהקהילה ומסביבתן הרגילה.
7. כאשר בני המשפחה נוטלים חלק במלאכת הסיעוד, עדיין קיימת ציפייה במרבית המשפחות שבת הזוג, או הבת של ההורה הסיעודי ואפילו כלתו, ולא הבן, היא זו שתישא באחריות המרכזית לסעוד את ההורה, ולצורך כך תוותר על הקריירה ועל שאיפותיה האישיות. אולי זה משום שהאישה אינה נחשבת למפרנסת הראשית ואולי זה בגלל שעבודת הסיעוד אינה נתפסת "טבעית" לגבר. שוויון מגדרי אין בתחום הזה עדיין.
8. ההתמסרות לסיעוד הורה סיעודי מחייבת רבות מבנות המשפחה לצמצם את המשרה או להקריב את הקריירה שלהן. שליש מבנות המשפחה הסועדות לפי נתוני משרד הבריאות, נאלצות להתפטר. לרוב מדובר בנשים מעל גיל 50 שבגיל מבוגר יחסית נפלטות משוק העבודה במצב בו, כידוע, קשה עד בלתי אפשרי לנשים לחזור ולהשתלב בשוק העבודה, ובוודאי לשוב למעמדן הקודם.
9. נטל הטיפול בהורה או בבן זוג סיעודי הוא כבד מאוד. זו עבודה תובענית, שגובה מחירים פיזיים ונפשיים מבנות המשפחה המטפלות. לפי אחד המחקרים, כ-70% מקרב בנות המשפחה הסועדות נמצאו בקבוצת סיכון לדיכאון. מחקרים אחרים מראים על פגיעות בריאותיות בבנות המשפחה המטפלות, ובעיות רפואיות שלא מטופלות כראוי בשל הנטל הכבד של הסיעוד.
10. למרות שהמדינה, במחדלה לספק כיסוי סביר בתחום הסיעוד, מטילה חלק גדול מנטל הסיעוד על בנות המשפחה, היא אינה מכירה בהן ואינה מגנה עליהן. לא רק שהמדינה אינה מתגמלת כספית את אותן נשים המטפלות בהוריהן הסיעודיים, אלא שהיא אפילו לא מגנה עליהן מפני פיטורין או פגיעה אחרת במקום העבודה.
11. לבסוף, רוב העוסקות בסיעוד כמקצוע הן נשים. זהו מקצוע נשי במובהק. בשנת 2014 מרבית המטפלים הישראלים בענף הסיעוד היו נשים. יותר ממחצית המטפלות היו בנות 50 ויותר. גם בקרב עובדי הסיעוד שהם מהגרי עבודה יש רוב מובהק לנשים, בעיקר ממדינות עניות יחסית כמו הפיליפינים, נפאל והודו. על פי ארגון קו לעובד, למעלה מ-80% מתוך כ-60,000 עובדות ועובדי הסיעוד הזרים המועסקים כיום בישראל הן נשים.
12. משום שמדובר בענף נשי, ובענף של נשים שסובלות ממעמד נחות בשוק העבודה (מבוגרות, זרות) ישנה נטייה לפגוע בזכויותיהן. ככל שמערכת הסיעוד המוצעת היא לא מספקת ומתבססת על הוצאות כלכליות כבדות מצד בני המשפחה, כך עולה הלחץ לפרש בצמצום את ההגנות המוקנות לעובדות בענף הסיעוד.
13. לכן לרפורמה בתחום הסיעוד, שבעיקרה אמורה להגדיל שעות הסיעוד וסל השירותים להורה הסיעודי, תהיה חשיבות מיוחדת לקידום זכויות הנשים בישראל, לצד חשיבותה בקידום הזכות לבריאות והזכות לכבוד של ההורה הסיעודי. היא תקדם שוויון מגדרי ונשים והיא תהווה עבורן בשורה.
14. לאור כל האמור האגודה לזכויות האזרח ביחד עם שורה של ארגונים דורשים רפורמה במערך הסיעוד שאלו עיקריה:
א. הגדלה משמעותית של שעות הסיעוד באמצעות ביטוח ציבורי
ב. ביטול מבחני הכנסה והקלה במבחני התלות
ג. שיפור סל השירותים הניתנים לזקנים וזקנות מקבלי גמלת סיעוד בקהילה
ד. עיגון בחוק של מעמד בן או בת המשפחה המטפל והגנות עליהם בשוק העבודה
ה. הכללת האשפוז הסיעודי בסל הבריאות וביטול מבחני ההכנסה.
לקמפיין ולמידע נוסף, ניתן לגלוש לאתר המיוחד "אמא יקרה לי".
בכבוד רב,
גיל גן-מור, עו"ד
