בריכות השחייה יכולות להיות מקור למפגש בין קבוצות שונות בחברה, ובעיקר לילדים שלרוב לא נפגשים ולומדים על האחר רק דרך הדעות הקדומות שהם יורשים מהוריהם
לפני כמה שנים ניהלתי מטעם האגודה לזכויות האזרח מאבק משפטי נגד משרד החינוך להקמת גן ילדים ראשון לילדים בדואים של הכפר הבלתי מוכר רכמה בתמיכה פעילה של תושבי ירוחם הסמוכה. כיום יש ברכמה גן ילדים והם משתמשים באופן קבוע בשירותים הניתנים ביישוב השכן. לכן הופתעתי לקרוא ב-ynet על האפליה שמתקיימת בבריכת השחייה העירונית בירוחם.
בחסות מדיניות כניסה "לתושבי היישוב בלבד", סירבו בבריכה לאפשר לבדואי מהכפר ואדי אל נעם לרכוש כרטיס, בעוד שאת היהודייה מבאר שבע הזמינו להגיע בלי בעיה. העירייה האשימה בתגובתה את המפעיל החיצוני, אמרה שבדואים מרכמה משתמשים בבריכה ושתרענן את הנהלים. יש לקוות כי אכן מה שנחשף לא מקובל על ראשי המועצה.
הבעיה היא שלא מדובר במקרה ייחודי. בשנים האחרונות אנו רואים יותר ויותר מקרים שבהם מסננים את מי שרוצה להיכנס למועדון, בריכה או פארק עירוני באמצעות הקריטריון "לתושב היישוב בלבד". זה קריטריון לכאורה ניטרלי, אבל לא פעם ולא פעמיים הוא נאכף בצורה סלקטיבית ומשמש כהסוואה לאפליה אסורה מחמת לאום, ארץ מוצא או דת.
ראינו מקרים דומים בבריכה בכוכב יאיר שמכרה מנויים לתושבי צור יצחק אך סירבה למכור לתושבי טירה, בתירוץ של עומס. כך גם היה במועדון בקיבוץ שסירב להכניס שוטר ממוצא מזרחי לאחר שהתברר שהוא מטבריה. בית המשפט פסק לשוטר פיצויים ונימק כי האפליה על פי מקום מגורים מתבססת על כך שבישראל יש דפוס עמוק של הפרדה במגורים על פי לאום, ארץ מוצא ודת.
גם אם הקריטריון "לתושבי היישוב בלבד" נאכף בצורה כנה ולא רק כתירוץ לאפליה, הוא עדיין פסול ועלול להוביל לפגיעה בקבוצה ספציפית. למשל, לאחר שתושבים ממודיעין התלוננו על נוכחות שכניהם החרדים ממודיעין עלית בפארק העירוני, העירייה הודיעה שהיא סוגרת את הפארק לכל תושבי החוץ בחול המועד. בפועל, רק תושבי מודיעין עלית נפגעו מכיוון שאין להם פארק עירוני. ייצגנו אז את התושבים החרדים והעירייה נסוגה מהחלטתה ופתחה את הפארק לכולם.
בנוסף, בג"ץ קבע בעבר שאסור להדיר תושבי חוץ משימוש בפארק עירוני ברעננה, ולכל היותר, אם מדובר בשירות בתשלום, ניתן לגבות מחיר שונה. כך אותו הגיון צריך לחול גם על מתקנים עירוניים כמו בריכות שחיה ואולמות תרבות. במדינה כל כך קטנה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שילדים לא יקבלו את כל ההזדמנויות שיש לחברה להציע רק כי הם במקרה נולדו ביישוב עני שאינו מסוגל להעניק לתושביו מתקנים ציבוריים, ולכן נאלצים לפנות ליישוב הסמוך. גם תושבי יישובים "חזקים" נהנים מתיאטרון, בריכה ופארקים ביישובים סמוכים. אם כל ישוב יתבדל וידיר את כל תושבי החוץ הפערים בחברה יגדלו, וכולנו נפסיד.
קיץ עכשיו. במקום מקור להתבדלות, בריכות השחייה דווקא יכולות להיות מקור למפגש בין קבוצות שונות בחברה, ובעיקר לילדים שלרוב לא נפגשים ולומדים על האחר רק דרך הדעות הקדומות שהם יורשים מהוריהם. דווקא הבריכות יכולות לעזור להורדת סטיגמות ודעות קדומות שיש לנו על השונים מאיתנו ויחד עם הורדת מפלס החום, לתרום להורדת מפלס הגזענות בחברה.
עו"ד גיל גן-מור הוא מנהל היחידה לזכויות חברתיות באגודה לזכויות האזרח
