במדינה דמוקרטית שאינה מפקירה את חלשיה, למנגנון ההוצל"פ תפקיד חשוב. עליו לגבות בצורה הומאנית ולאזן בין זכויות הנושה לזכויות החייב
אנשים פרטיים מול הבנקים, חברות הסלולר ורשויות המדינה. מוחלשים מול חזקים. הנתונים שממחישים את פערי הכוח בתוך מערכת ההוצאה לפועל פשוט מפחידים: 92 אחוז מהאנשים שנפתח נגדם תיק לא מיוצגים על ידי עורך דין, בניגוד ל-93 אחוז מהנושים. 91 אחוז מכלל החייבים הם אנשים פרטיים אך 78 אחוז מהנושים הם גופים גדולים ומקצועיים. רוב התיקים מנוהלים על ידי שחקנים חוזרים המתמצאים ברזי המערכת, לעומת החייבים, שברוב המקרים נקלעים להוצל"פ בפעם הראשונה בחייהם. 84 אחוז מהתיקים נפתחים ישירות בהוצל"פ למרות שלא נוהל שום הליך בבית משפט והחוב לא הוכח.
על רקע יוקר המחיה הגובר, מצוקת החובות היא בעיה מרכזית שאיתה מתמודדים תושבי מדינת ישראל. חוסר היכולת לעמוד בחובות אלו מובילה מאות אלפי ישראלים לתוך מערכת ההוצל"פ. בדוח שפרסמנו באגודה לזכויות האזרח, "חייבים לשנות", שהוקדש למשה סילמן ז"ל, הסברנו כיצד המערכת מקשה על חייבים לצאת ממצבם הקשה, ואף עלולה לדרדר אותם לעוני ולמצוקה כבדים.
גם דוח מבקר המדינה שפורסם השבוע חושף ליקויים קשים בהוצל"פ שפוגעים בזכויות החייבים, כמו חיוב בתשלומים מנופחים וריביות גבוהות מהמותר. עד כמה המצב קשה? דוח המבקר חושף כי 580 מיליארד שקל, שהם הרוב המוחלט של החובות, נובע מריביות, אגרות ותשלומים מעבר לחוב המקורי שעומד על 63 מיליארד בלבד.
נכון, חובות יש לשלם. לכן תפקיד ההוצל"פ הוא לסייע לנושים לגבות את החובות, אך גם להגן על הזכות לכבוד של החייבים, ובמיוחד של המשתייכים לאוכלוסיות פגיעות, ולשמור על יכולתם לקיים את עצמם ומשפחתם. הגנה על זכויות חייבים היא שמירה על זכויות אדם, ומניעת התדרדרותם לחסרי כל היא אינטרס לאומי וכלכלי של כולנו. כפי שלכולנו ברור שבהליך הפלילי כל אדם זכאי להגנה, כך צריך להיות גם בתחום החובות, בו תוצאות המשבר הכלכלי שפוקד אדם עלולות לעתים להיות קשות יותר.
על החייבים שנקלעים להוצל"פ מוטלות משימות קשות: הם צריכים להגיב במהירות לאחר פתיחת התיק, לטעון כנגד החוב או גובהו, להוכיח את יכולתם הכלכלית, לוודא שהסכום והריביות נכונות ועוד. אלא שכאשר פערי הכוח הם כה גדולים, ומבלי שיש להם ייצוג משפטי, ניסיון וידע, כמעט בלתי אפשרי עבורם לממש את זכויותיהם. שלא לדבר על הקשיים הנפשיים והרגשיים שהחובות מעוררים.
פרסום הדוחות הוא הזדמנות טובה לשים את מצוקת החובות וזכויות החייבים על סדר היום הציבורי. יש לערוך שינויים בהוצל"פ שיחזקו את ההגנות על החייבים ויצמצמו את הפערים, כמו יצירת קטגוריה של חייבים פגיעים, כגון מקבלי קצבאות קיום ונכות או ניצולי שואה, שלהם המערכת תסייע במימוש זכויות. כשמדובר בחייבים מעוטי הכנסה, יש להקפיא את הריביות העונשיות על מנת שהחוב לא יתפח מעבר לגובהו המקורי. הרי ריבית גבוהה יותר לא תדרבן אותם לשלם – פשוט אין להם כסף.
המדינה גם צריכה להגביר את הייצוג המשפטי לחייבים, ליצור מדד לקיום בכבוד שיסייע בחלוקה לתשלומים, לערוך ימי עיון בנושא זכויות חייבים להגברת המודעות בקרב עובדי הגבייה, ועוד.
במדינה דמוקרטית שאינה מפקירה את חלשיה, למנגנון ההוצל"פ תפקיד חשוב. עליו לגבות בצורה הומנית ולאזן בין זכויות הנושה לזכויות החייב. נוכח הפערים הגדולים בין הצדדים, תפקיד ההוצל"פ בהגנה על החייבים חשוב כפליים. אנחנו מצאנו אוזן קשבת ברשות האכיפה והגבייה, שאחראית על ההוצל"פ, ואנו סבורים שתיקון הכשלים וחיזוק ההגנות הם אפשריים. לשם כך אנו זקוקים גם למחוקק ולממשלה, וכמובן לציבור הרחב שישאיר את הנושא על סדר היום הציבורי.
הכותבת היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח
