בעקבות ההחלטה לפסול את הספר "גדר חיה" של דורית רביניאן מתכנית הלימודים לבגרות מורחבת בספרות, פנתה האגודה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה ולמ"מ יו"ר המועצה הפדגוגית במשרד החינוך בדרישה לבטל את ההחלטה. בפנייה טענה עו"ד טל חסין מהאגודה כי פסילת הספר מונעת משיקולים בלתי ענייניים ואנטי חינוכיים; סותרת את מטרות החינוך הממלכתי; מטילה צנזורה פוליטית על ספרות ואמנות תוך התערבות בוטה בשיקוליה המקצועיים של הוועדה; מפגינה זלזול ניכר ביכולתם של מורים ותלמידים לדון בשאלות מורכבות ושנויות במחלוקת, ומשדרת מסר בעייתי ביותר כלפי יוצרים, אנשי חינוך ותלמידים.
במכתב התייחסה עו"ד חסין לאיסור על הכללת הספר בתכנית הלימודים בשל החשש שיעודד יחסים רומנטיים בין צעירים יהודים וערבים ויוביל להתבוללות: "לשיקולים אלה המונחים על ידי תפיסת עולם מסוימת מאוד, לפיה אהבה, מין וחיים משותפים בין ערבים ויהודים הם פסולים, אין כל קשר לשיקולים מקצועיים וחינוכיים שעומדים בבסיס הבחירה בתכנית הלימודים בספרות". היא הזכירה כי מדובר בבני השכבות הבוגרות, נערים ונערות המתמודדים יום יום עם הקונפליקט היהודי-פלסטיני, עם גיוס לצבא, עם סיורים לחברון ועם מסעות משרד החינוך לאושוויץ, שמציגים מציאות מורכבת ביותר אף היא; והוסיפה שהפסילה מתווספת ליוזמות צנזורה על תכנים ויצירות אמנות, פרי העת האחרונה והשלטון הנוכחי, כדוגמת עריכתו המגמתית של ספר לימוד האזרחות, פסילת ההצגה "הזמן המקביל" מרפרטואר ההצגות לנוער של משרד החינוך, ויוזמת שרת התרבות לשלול תמיכה ציבורית מסינמטק תל אביב, אשר הקרין את פסטיבל סרטי הנכבה. "מדיניות זו פוגעת עמוקות בחירות המחשבה לא רק של תלמידי תיכון אלא של החברה כולה. פעם אחר פעם עובר מסר שלטוני ממשטר, לפיו קיימים תכנים ראויים ולגיטימיים ותכנים שאינם כאלה. מסר לפיו יש מציאות מקובלת (שבה יהודים וערבים אינם מתאהבים והנכבה התאיידה) וישנה מציאות פסולה. מסר לפיו יש אמת אחת ואין שום זכות קיום לכל השונה, המורכב, השנוי במחלוקת ומעורר הדיון", כותבת עו"ד חסין.
המכתב נחתם בכך שפסילת "גדר חיה" שולחת מסר מצנן, מאיים אפילו, כלפי מורים ויוצרים: "לראשונים – שלא יעזו לעסוק בנושאים קונפליקטואליים בכיתות, ולאחרונים – שלא לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת ביצירתם, אם ברצונם להיכנס לקאנון האמנותי של משרד החינוך, עליו מתחנכים דורות אחר דורות של תלמידים. בכך יש פגיעה קשה בחופש הביטוי האמנותי. ואחרי הכל, ספרה של רביניאן הינו רומן, יצירה ספרותית, ייצוג של החיים ולא החיים עצמם, דבר שדומה כי נשכח בלהט הפולמוס שהתעורר בעקבות פסילת הספר".
להלן פניית האגודה. לתשובת מ"מ יו"ר המזכירות הפדגוגית לחצו כאן.
31 בדצמבר 2015
לכבוד
גב' דליה פניג
מ"מ יו"ר המזכירות הפדגוגית
משרד החינוך
בפקס': 02-5602085
שלום רב,
הנדון: פסילת הספר "גדר חיה" מתכנית הלימודים לבגרות
אנו פונים אליך בבקשה לשקול שוב את החלטתך בעניין פסילת ספרה של דורית רביניאן "גדר חיה", ולהתירו להוראה כחלק מתכנית הלימודים לבגרות המורחבת בספרות. פסילת הספר, אשר עומדת בניגוד מוחלט להמלצת ועדת המקצוע ומפמ"ר ספרות, מונעת משיקולים בלתי ענייניים ואנטי חינוכיים; סותרת את מטרות החינוך הממלכתי; מטילה צנזורה פוליטית על ספרות ואמנות תוך התערבות בוטה בשיקוליה המקצועיים של הוועדה; מפגינה זלזול ניכר ביכולתם של מורים ותלמידים לדון בשאלות מורכבות ושנויות במחלוקת כמו גם בסמכותה ובשיקול דעתה של ועדת המקצוע, ומשדרת מסר בעייתי ביותר כלפי יוצרים, אנשי חינוך ותלמידים, והכל כמפורט להלן:
1. הספר "גדר חיה", שיצא לאור אשתקד, עוסק בסיפור אהבה עז שנרקם בתחילת שנות האלפיים בין מתרגמת יהודיה ישראלית לצייר פלסטיני מחברון, הנפגשים בניו יורק. בין היתר, משרטט הספר את מורכבות היחסים בין השניים נוכח מורכבות מציאות החיים בישראל ובשטחים הכבושים והיחסים בין העמים.
2. בעקבות בקשתם של מורי ספרות בתיכון ללמדו בכתות הגבוהות, דנה בו ועדת המקצוע, המורכבת מאנשי חינוך ואקדמאים, בהם כאלה המתמחים בהוראת ספרות, ושתפקידה לייעץ למשרד בהוראת המקצועות השונים ולאשר תכניות לימודים, לרבות הטקסטים שייכללו בהן. לאחר דיון מקצועי החליטה הוועדה להמליץ על הכללת הספר "גדר חיה" בתכנית הלימודים לחמש יחידות לימוד בספרות, כחלק ממבחר עשיר של מאות יצירות ספרותיות בתחומים שונים.
3. מכתבה שהתפרסמה הבוקר בעיתון "הארץ" בנושא פסילת הספר, אנו למדים כי חברי ועדת המקצוע, כמו גם מפמ"ר הספרות, האחראי על לימודי הספרות, ד"ר שלמה הרציג, חשבו "שהספר מתאים לתלמידים בכתות הגבוהות של התיכון – גם מבחינה אמנותית ספרותית וגם מבחינת הנושא שהוא מעלה". ואולם, בניגוד לפרקטיקה הרווחת שנים ארוכות לפיה המזכירות הפדגוגית מאמצת, ככלל, את המלצת הוועדה המקצועית, החלטת, יחד עם מנהלת אגף חברה ורוח, גב' אלירז קראוס, לדחות את ההמלצה ולא לאשר את הכנסת הספר לתכנית הלימודים במגמה המורחבת בספרות.
4. ב-9 בדצמבר 2015 ערער ד"ר הרציג על ההחלטה, ועל "השימוש המהיר מדי בכלי הפסילה של יצירת ספרות מלבוא בקהל היצירות המאושרות להוראה והמצורפות לתכנית הלימודים בספרות". בערעורו תקף מפמ"ר ספרות את נימוקי הפסילה, בטענה שאינם "מחזיקים מים", חסרי שחר וכלל אינם רלוונטיים להוראת ספרות בחינוך הממלכתי. אולם גם הערעור לא הועיל. ביום 29 בדצמבר 2015 דחית שוב את הבקשה להכללת הספר בתכנית ההוראה, זאת למרות שבמהלך שנים ארוכות, כפי שמדגיש אף ד"ר הרציג בערעורו, ועדת המקצוע פעלה תוך ריבונות מלאה, והמזכירות הפדגוגית לא פסלה ולו ספר אחד שהומלץ על ידה. נהפוך הוא. בשני מקרים שבהם התנגדו בשנים האחרונות הורים להכללתם של ספרים בתכנית ההוראה, הגנו יושבות ראש עבר של המזכירות הפדגוגית הן על שיקול הדעת המקצועי של הוועדה והן על חופש הבחירה של המורים לספרות. דברים דומים נמסרו לנו על ידי מי שכיהנו בוועדה בעבר.
5. בתשובתך קבעת, כי במציאות הישראלית, עשוי הספר "לעורר מחלוקת חריפה וסערת רגשות […] ללבות את היצרים ולהגביר את השנאה"; כי ביצירות הנוגעות בנושאים דומים, כמו "חצוצרה בוואדי" מאת סמי מיכאל, עוסקים "מפרספקטיבה של זמן", וטענת כי הורים יתנגדו לספר ובעצם הכללתו בתכנית הלימודים יש פגיעה "בחוזה בינם לבין מערכת החינוך".
6. מעבר לנימוקים אלה, מקריאת נימוקי הדחייה שמנית עולה, כי הנימוק המרכזי לפסילת הספר הוא החשש שקריאתו תעודד יחסים רומנטיים בין צעירים יהודים וערבים ותוביל להתבוללות, וזאת, לדבריך, בפרט בשל כך שנערים ונערות נוטים לרומנטיזציה וחסרים "ראייה מערכתית ושיקולים של שמירת הזהות של העם ומשמעות ההתבוללות".
7. לשיקולים אלה, המונחים על ידי תפיסת עולם מסוימת מאוד, לפיה אהבה, מין וחיים משותפים בין ערבים ויהודים הם פסולים, אין כל קשר לשיקולים מקצועיים וחינוכיים שעומדים בבסיס הבחירה בתכנית לימודים במקצועות השונים ובספרות בכלל. שיקולי הדחייה, המתבססים על הנחות מוצא מופרכות ושגויות, סותרים את מטרות החינוך הציבורי המעוגנות בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953, ויחד עם הפסילה עצמה משדרים מסר בעייתי ביותר כלפי תלמידים, מורים ויוצרים, ומהווים צנזורה אשר אין לה מקום במערכת החינוך במדינה דמוקרטית. נפרט להלן.
8. נפנה תחילה אל מטרות מערכת החינוך, כפי שהן מעוגנות בחוק חינוך ממלכתי, התש"יג -1953. על פי החוק, תפקידו של חינוך הוא לפתח את אישיותם, יצירתיותם וכישרונותיהם של הבאים בשערי מוסדות הלימוד; להרחיב את אופקיהם התרבותיים ולחשפם לחוויות אמנותיות כדי שימצו "את מלוא יכולתם כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות"; לבסס את ידיעותיהם בתחומי חיים שונים, "ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה, ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית", לחזק את כוח השיפוט והביקורת, ולטפח סקרנות אינטלקטואלית ומחשבה עצמאית.
9. פסילת ספרה של רביניאן, "גדר חיה", עושה ההיפך בדיוק, ובכך מתווסף ליוזמות צנזורה על תכנים ויצירות אמנות, פרי העת האחרונה והשלטון הנוכחי, כדוגמת עריכתו המגמתית של ספר לימוד האזרחות, פסילת ההצגה "הזמן המקביל" מרפרטואר ההצגות לנוער של משרד החינוך, ויוזמת שרת התרבות לשלול תמיכה ציבורית מסינמטק תל אביב, אשר הקרין את פסטיבל סרטי הנכבה. מדיניות זו פוגעת עמוקות בחירות המחשבה לא רק של תלמידי תיכון אלא של החברה כולה. פעם אחר פעם עובר מסר שלטוני ממשטר, לפיו קיימים תכנים ראויים ולגיטימיים ותכנים שאינם כאלה. מסר לפיו יש מציאות מקובלת (שבה יהודים וערבים אינם מתאהבים והנכבה התאיידה) וישנה מציאות פסולה. מסר לפיו יש אמת אחת ואין שום זכות קיום לכל השונה, המורכב, השנוי במחלוקת ומעורר הדיון.
10. ברי, כי כל שר מכהן מביא עמו למערכת תפיסת עולם וערכים משלו, המחלחלים מטה אל פקידיו ומעניקים רוח גבית לאלה האוחזים בתפיסות חינוכיות דומות. אולם תפקידו של המשרד – אשר חוצה דורות ושרים – הוא לחנך לסובלנות ולפלורליזם, לשוויון, לחירות המחשבה והביטוי, לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות ומחשבה עצמאית. חינוך במשמעותו הרחבה והעמוקה. פסילת ספרים בשל תכנים שנויים במחלוקת אינה מתפקידיה של מערכת החינוך.
11. החיים אינם מחקים את האמנות. כפי ש"החטא ועונשו" לא גרר בעקבותיו רצח המוני של קשישות, וכפי ש"חצוצרה בוואדי" לסמי מיכאל, "המאהב" לא.ב. יהושע, "העבד" ליצחק בשביס-זינגר, "האדונית והרוכל" לש"י עגנון ו"מאחורי הגדר" לחיים נחמן ביאליק – כולן יצירות הנלמדות בבתי הספר – לא הובילו לפריחת יחסים רומנטיים או אפילו יחסי מין חולפים בין יהודים למי שאינם יהודים, כך גם "גדר חיה" לא יעשה זאת. לכל היותר, ישקף הדיון בספר את המציאות המורכבת והבעייתית אליה ממילא חשופים התלמידים בישראל, ויאפשר דיון מושכל בה.
12. בעצם הפסילה טמונה אף רדוקציה מצערת של "בני נוער חילונים" להווייה הניזונה כל כולה מהורמונים ורומנטיקה, אשר אינם מסוגלים להתמודד עם מסרים מורכבים, לעבדם ולעכלם. להזכירך, מדובר בבני השכבות הבוגרות, נערים ונערות המתמודדים יום יום עם הקונפליקט היהודי-פלסטיני, עם גיוס לצבא, עם סיורים לחברון ועם מסעות משרד החינוך לאושוויץ, שמציגים מציאות מורכבת ביותר אף היא. נערות ונערים אשר בחרו במקצוע ספרות מורחב עשו כן מתוך אהבתם למטריה ונכונותם להתמודד עם טקסטים מורכבים. למרבה האירוניה, בבחירתך שלא ללמד את הספר, את מפקירה אותם להתמודד עמו בעצמם, ללא הכוונה וסיוע בניתוח הקונפליקטים, ובכך למעשה יוצרת אפקט הפוך מזה שהתכוונת לו.
13. התפיסה המשתקפת בדברייך לפיה ההתמודדות הראויה עם תופעות היא התעלמות מהן, מאחר שעצם הדיון בהן מסוכן, היא אנטי חינוכית במובהק. תפקידה של מערכת החינוך, בין היתר, הוא לצייד את הבאים בשעריה בכלים שיאפשרו להם התמודדות מושכלת עם החיים, ועם יצירות האמנות שבהן הם משתקפים. בהקשר זה, ראוי להיזכר בפסיקת בג"ץ בפרשת "קלפים פתוחים", שגם בה, באופן המזכיר למדי את המקרה הנוכחי, ניסה משרד החינוך למנוע שידור פרק בסדרת הטלוויזיה אשר עסק בזהות מינית, ובו הופיע צעירים הומוסקסואלים, אף שהפרק אושר לשידור על ידי הגורמים המקצועיים בחינוכית. בית המשפט קיבל את העתירה שהגשנו בעניין, ופסל את ההחלטה לעצור את השידור בקובעו:
"נכון הדבר – בלי לנקוט עמדה בעניין זה – שיש הסוברים שתופעה זו אינה רצויה והיא אף מזיקה. ברם, אין בכך כדי להצדיק התעלמות ועצימת עיניים בפני קיומה של התופעה, ומכל מקום, קשה לראות בהדחקת התופעה ובהפיכת הדיון בה ל'טאבו', אחד מן האמצעים האמורים. הסתגרות והוקעה ללא היכרות והבנה לא תבאנה, כך נראה לי, לתוצאות שהמבקשים לצמצם את ממדי התופעה – רוצים בהן, והתעלמות ואיסור גורף ללא הנמקה לא יעמדו, בעולם של היום, כנגד הסקרנות, הפתיחות והרצון לדעת. הכרת התופעה אינה הופכת אותה כשלעצמה לרצויה ומקובלת, ובלעדיה לא ייתכן דיון של אמת במשמעותה ובהשלכותיה" (בג"ץ 273/97 האגודה לשמירת זכויות הפרט נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פ"ד נא(5) 822, 826-825 (1977)).
14. זאת ועוד. פסילת "גדר חיה" שולחת מסר מצנן, מאיים אפילו, כלפי מורים ויוצרים: לראשונים – שלא יעזו לעסוק בנושאים קונפליקטואליים בכיתות, ולאחרונים – שלא לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת ביצירתם, אם ברצונם להיכנס לקאנון האמנותי של משרד החינוך, עליו מתחנכים דורות אחר דורות של תלמידים. בכך יש פגיעה קשה בחופש הביטוי האמנותי. ואחרי הכל, ספרה של רביניאן הינו רומן, יצירת אמנות, ייצוג של החיים ולא החיים עצמם, דבר שדומה כי נשכח בלהט הפולמוס שהתעורר בעקבות פסילת הספר.
אשר על כן אנו מבקשים שתשובי בך מהחלטתך, ותורי על הכנסת "גדר חיה" לתוכנית הלימודים המורחבת בספרות.
נודה להתייחסותך הדחופה על מנת שנוכל לשקול המשך צעדינו.
בכבוד רב ובברכה,
טל חסין, עו"ד
העתק: עו"ד דורית מורג, היועצת המשפטית, משרד החינוך (בפקס': 02-5603840)
קישורים:
אור קשתי ושרון פולבר, היועמ"ש וינשטיין יבדוק את פסילת "גדר חיה", הארץ, 3.1.2016
גילי אייזיקוביץ ואור קשתי, ביקורת חריפה על פסילת הספר "גדר חיה": "יום שחור לספרות העברית", הארץ, 30.12.2015
