הפרת זכויות האדם בשטחים הכבושים

מתוך: זכויות האדם בישראל – תמונת מצב 2015

 

אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים – אי אכיפת החוק

 

בסוף יולי 2015 הציתו מתנחלים את ביתה של משפחת דוואבשה בכפר דומא. בשריפה נספה התינוק עלי, בן פחות משנתיים. הוריו, שנפצעו קשה, מתו בימים שלאחר מכן מפצעיהם.[1] האירוע המזעזע הוא שיאה של שורה ארוכה של אירועי תקיפה של מתנחלים נגד פלסטינים ונגד רכושם לאורך שנים – החל מהשתלטות על אדמות, התנכלויות בעת המסיק, שריפה וגדיעה של עצים, וכלה בתקיפות פיזיות ואף הצתות בתים, שעד לאירוע זה הסתיימו בלא אבדות בנפש.[2] תחקירים שפורסמו השנה חשפו כי פעולות "תג מחיר", שהחלו ב-2008 ושנהוג לייחסן לקומץ של "עשבים שוטים", הן תופעה מאורגנת וממוסדת, וכי עמותות שונות המעודדות ביצוע פעולות "תג מחיר" זוכות למימון מכספי ציבור.[3]

כמובן שמעשי האלימות בשטחים אינם מוגבלים רק לצד אחד. במציאות הקשה בשטחים הכבושים מתרחשות פגיעות קשות של פלסטינים במתנחלים, לעתים כאלה שהדעת אינה סובלת. כך למשל זכור במיוחד מגל האלימות האחרון הירי על מכוניתה של משפחת הנקין בראשית אוקטובר, שגבה את חייהם של שני הורי המשפחה.[4] אולם בניגוד לחקירות הנמרצות של רשויות אכיפת החוק במקרים של פגיעה באזרחים ישראלים, ולאכיפה המחמירה כלפי פלסטינים הפוגעים ביהודים, המדינה מגלה אזלת יד משוועת בטיפול במקרי אלימות של יהודים כלפי פלסטינים.

על החומרה שבמעשי התקיפה והאלימות של המתנחלים ובחקירות הכושלות מתווספת העובדה שבמקרים רבים מתבצעים מעשים אלה בגיבוי בשתיקה ובעצימת עין של חיילים הנוכחים במקום.[7]בכך מתעלם הצבא מאחריותו על פי משפט זכויות האדם והמשפט ההומניטרי הבינלאומי להגן על הפלסטינים הנתונים תחת כיבוש. חובתם של החיילים היא לנקוט בצעדים הנדרשים במקרים של פגיעה באדם וברכוש בלי קשר לזהות התוקפים והמותקפים – להביא הפסקת האלימות ולעכב את התוקפים עד הגעת המשטרה, בכדי שזו תמצה עמם את הדין. אולם על פי דוח נוסף של ארגון יש דין שפורסם השנה,[8] הצבא נמנע עד היום מניסוח נוהל מדויק וברור שיגדיר את סדר הפעולות הנדרש מחייל בעת אירוע אלים של אזרחים ישראלים כלפי תושבים פלסטינים, ואינו דואג להדריך ולהכשיר את החיילים כראוי באשר לתפקידם כאוכפי חוק וסדר. כתוצאה מכך החיילים אינם מודעים לחובתם להגן על האוכלוסיה הפלסטינית, אינם מבינים את הסמכויות שבידיהם ואינם יודעים כיצד נדרש מהם לפעול בעת אירועים כאלה. לאחרונה נחשף בתקשורת כי בשנה האחרונה הועברה לחיילים פקודה חדשה שעל פיה יש להתייחס באופן זהה לאלימות של יהודים ושל פלסטינים, ולהתערב בכל אירוע של פגיעה בפלסטינים וברכושם, וכי ארבעה חיילים נענשו על "עמידה מנגד". למרות זאת, על פי הכתבה, ההנחיות לא ניתנות באופן עקבי מספיק, ועדיין שורר בלבול בשטח.[9]

 

מעצרי קטינים

 

בגדה המערבית פועלות שתי מערכות משפט פליליות נפרדות ושונות – ישראלית וצבאית. זהות החשוד או הנאשם היא הקובעת איזה דין יחול עליו, ולמי תהיה סמכות השיפוט בעניינו. ההפרדה בין מתנחלים לבין פלסטינים בהליך הפלילי אינה פוסחת אף על קטינים: ילד ישראלי יישפט על פי הדין הפלילי הישראלי, בפני בית משפט בישראל, ויזכה להגנות ולזכויות הנרחבות המוענקות לקטינים על פי הדין הישראלי, השם דגש רב על טובת הקטין ועל שלומו. לעומתו, ילד פלסטיני שעבר עברה דומה יישפט בבית משפט צבאי על פי החקיקה הצבאית, המחמירה בהרבה, ואשר אינה נותנת ביטוי מספק לצורכיהם המיוחדים של קטינים. יתר על כן, במקרים רבים הדין הפלילי החל על קטינים פלסטינים נוקשה וחמור אף מזה שמוחל על בגירים ישראלים.[10]

על פי נתוני הארגון Military Court Watch, בחודשים ינואר-ספטמבר 2015 הוחזקו בבתי המעצר והכלא בישראל 166 קטינים פלסטינים בממוצע בחודש. באוקטובר, בעקבות גל האלימות, זינק מספרם ל-307.[11] במהלך השנים האחרונות נעשו בחקיקה הצבאית תיקונים משמעותיים הנוגעים לזכויות קטינים פלסטינים המעורבים בהליכים פליליים בשטחים. בין היתר קוצרו תקופות המעצר החלות על קטינים, נקבעו הוראות לעניין מעצרם והוראות הנוגעות להליך החקירה והמשפט, הוקמו בתי משפט צבאיים לנוער, ועוגן בצו מעמדם של הורי קטין המועמד לדין.[12] אולם קשה עדיין לדעת עד כמה מיושמים התיקונים בשטח ועל כמה השפיעו בפועל על מצבם ועל מעמדם של קטינים פלסטינים בהליך הפלילי. נוסף על כך, גם לאחר התיקונים עדיין קיימות פגיעות חמורות בזכויותיהם הבסיסיות של קטינים פלסטינים בכל שלבי ההליך הפלילי, ובפרט בשלבים הראשוניים של העיכוב והמעצר המבוצעים על ידי כוחות הצבא.

כך, נפוץ השימוש במעצרי לילה, כשחיילים מגיעים אל בית המשפחה בשעות הקטנות של הלילה או לפנות בוקר ועוצרים את הקטין הישן במיטתו. חרף סירובו העקרוני של הצבא להפסיק פרקטיקה פסולה ופוגענית זו, הוא החל בשנת 2014 בפיילוט של זימון קטינים לחקירה כתחליף לחלק ממעצרי הלילה, במקרים מסוימים ובהתקיים נסיבות ותנאים מסוימים. אולם נכון לאוקטובר 2015 רב הנסתר על הגלוי בנושא: כך, לא ברור מה היו הקריטריונים לשימוש בזימונים כתחליף למעצר לילה; על מי חל הפיילוט; היכן יושם; איך נעשה הזימון; האם הותר להורי הקטין ללוותו לתחנת המשטרה ולהיות נוכחים בחקירתו; ובעיקר – מה המסקנות שהוסקו מהפיילוט והאם הופסק או שהפך לנוהל קבוע.

נושא בעייתי נוסף הוא עיכובם של קטינים מתחת לגיל 12 – גיל האחריות הפלילית. בנהלי הצבא קיים איסור מפורש לעצור קטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית, אולם אין איסור דומה לגבי עיכוב, ובפועל מעוכבים לעיתים גם ילדים צעירים מאוד.[13] לעמדת האגודה לזכויות האזרח, עיכוב קטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית אמור להיות מוסדר בנוהל מפורט, שיקבע בבירור את האסור והמותר בתחום זה לחיילים. נוהל כזה אמור בראש ובראשונה לעגן את הכלל האוסר על עיכובו של קטין מתחת לגיל האחריות הפלילית. ככל שיהיו חריגים לכלל, שיכולים לאפשר עיכוב של קטין מתחת לגיל האחריות הפלילית במקרים מסוימים, יש להגדירם מראש, ולצמצמם לעילות כמו "סיכון חיים של ממש" וסיכון של הקטין את עצמו. נוסף על כך, על הנוהל לעגן את החובה ליידע את הורי הקטין על עיכובו, ואת החובה להעבירו לחזקת הוריו מיד לאחר העיכוב. עוד יש לעגן את כללי האסור והמותר בהתנהגות עם הקטין במהלך העיכוב, ובעיקר לאסור על כל איום או הפחדה של הקטין ועל איזוק קטינים במהלך עיכוב.[14]

 

מעצרים מינהליים

 

מעצרים מינהליים וצווי הרחקה מינהליים מהווים מסלול עוקף ופסול להליך הפלילי הרגיל. הם מאפשרים להגביל את חירותו של אדם ואף לשלול אותה במשך חודשים ושנים, בלי שיזכה להליך משפטי הוגן ובלי שתעמוד לו הזכות הבסיסית להתגונן מפני ההאשמות העומדות נגדו. המעצרים וצווי ההגבלה מתבססים על חומר חסוי, כאשר במרבית המקרים פרטי החשדות – ולא רק הראיות, שהם מתבססים עליהן – מוסתרים הן מפני החשוד והן מפני עורך דינו. מידת המסוכנות של האדם נאמדת, ככלל, בהסתמך על מעשים קודמים או על כוונות המיוחסות לו, בלא לדרוש מהמדינה להוכיח את אותם המעשים או הכוונות מעל לכל ספק סביר, במשפט פלילי הוגן.[15]

מעצרים מינהליים משמשים דרך שגרה נגד פלסטינים בשטחים הכבושים. בהשוואה לתקופה של שיא האינתיפאדה, בשנים האחרונות חלה מגמה כללית של ירידה במספר העצירים המינהליים הפלסטינים, עד לממוצע של כ-150 בחודש בשנת 2013. אולם מאז חטיפת שלושת הנערים בקיץ 2014 זינק מספרם – על פי הפרסומים בשל הורדת סף החשדות הנדרש כדי לעצור אדם במעצר מינהלי.[16] נכון לסוף אוגוסט 2015 החזיקה ישראל במעצר מינהלי 341 פלסטינים; בממוצע, הוחזקו בכל אחד מהחודשים ינואר-אוגוסט 2015 כ-390 עצירים מינהליים.

צווי מעצר מינהלי מוּצאים כאמור כמעט אך ורק נגד פלסטינים בשטחים הכבושים. נגד ישראלים המתגוררים בשטחים וחשודים במעורבות בעברות ביטחוניות מוצאים מעת לעת צווי הגבלה מינהליים. השנה, בעקבות הרצח בכפר דומא בסוף יולי 2015, נקטו רשויות הביטחון גם במעצרים מינהליים נגד ישראלים יהודים תושבי השטחים.[17] כמו כן פתחו הרשויות בגל יוצא דופן של צווי הרחקה וצווי הגבלה מינהליים נגד יהודים, בהם גם קטינים.[18] בדיון שנערך בוועדת הפנים של הכנסת באוקטובר 2015 עדכן נציג המשטרה כי צווי הרחקה מינהליים הוצאו לאחרונה ל-54 ישראלים יהודים המתגוררים בגדה המערבית, שחלקם הורחקו ליישובים בתוך הקו הירוק. כמו כן הוצאו צווי הרחקה מינהליים ל-62 פלסטינים מוסלמים תושבי ירושלים המזרחית ואזרחים המתגוררים בישראל. צווים אלו אוסרים עליהם כניסה להר הבית, או לעיר העתיקה, או לירושלים כולה לתקופה של עד חצי שנה.[19]

בעקבות גל האלימות בסתיו 2015 נעשה באופן חריג שימוש במעצרים מינהליים גם נגד אזרחית המדינה ונגד תושבי קבע. באמצע אוקטובר הוציא שר הביטחון צו מעצר מינהלי נגד אזרחית ערביה בת 19 תושבת נצרת, בשל חשד שהיא מתכוונת לבצע פיגוע.[20] צווי מעצר הוצאו גם לפלסטינים מירושלים בעלי מעמד של תושבות קבע בישראל, ובהם שלושה קטינים; ככל הידוע, זוהי הפעם הראשונה שבה קטינים בעלי מעמד בישראל נעצרים במעצר מינהלי.[21]

 

הזנה בכפייה

 

בסוף יולי 2015 עבר בכנסת תיקון לחוק המאפשר להעניק טיפול, ובכלל זה האכלה, לאסיר שובת רעב, בניגוד לרצונו ותוך שימוש בכוח.[22] החוק נועד לאפשר לרשויות להתמודד עם אסירים ביטחוניים השובתים רעב במחאה על תנאי החזקתם. ארגוני זכויות אדם, רופאים וההסתדרות הרפואית בישראל התנגדו נחרצות להצעת החוק.[23] שביתות רעב של אסירים מציבות אתגרים משמעותיים בפני רופאים ובפני רשויות הכליאה. למרות זאת, קיימת הסכמה במשפט הבינלאומי ובקרב קהילת הרפואה, כי, ככלל, האכלה בכפייה של שובתי רעב בעלי כשירות מנטלית, המסרבים מרצונם החופשי לקבלת הטיפול, היא אסורה, מכיוון שהיא פוגעת בזכותו של האדם לאוטונומיה על גופו ובכבודו. האכלה בכפייה נחשבת לעינויים לפי אמנות בינלאומית, ומפרה כללי יסוד של אתיקה רפואית.[24] שלוש עתירות נגד החוק, שהגישו ההסתדרות הרפואית וארגוני זכויות אדם, תלויות ועומדות בבג"ץ.[25]

 

 

[1] ג'קי חורי וגילי כהן, תינוק פלסטיני נהרג בהצתת בית ליד שכם; צה"ל: זה טרור יהודי, הארץ, 31.7.2015.

[2] דוגמאות באתר בצלם: אלימות מתנחלים: אי אכיפת החוק, http://bit.ly/1Q6DSzT. עוד ראו למשל: אליאור לוי ויואב זיתון, אגרופים, בעיטות וגז פלפל: צעירים ישראלים תוקפים פלסטיני, ynet, 5.9.2015; שבתי בנדט, הכתובת על הקירות החרוכים: כרוניקה של הצתות בתי פלסטינים, וואלה, 1.8.2015.

[3] ליאת שלזינגר, בכל מחיר: כך מימנו כספי ציבור פעולות "תג מחיר", מולד – המרכז להתחדשות הדמוקרטיה, 2015; מתן חודורוב, חשיפת "אנליסט": הממשלה מסבסדת עמותות ימין קיצוני ומשפחות המחבלים היהודים, nana10, 2.8.2015.

[4] יוחאי עופר וחופי עמוס, הפיגוע בשומרון: הזוג שנרצח – נעמה ואיתם הנקין, nrg, 1.10.2015.

[5] זיו שטהל, עקיפת חוק: כישלון אכיפת החוק על אזרחים ישראלים בגדה המערבית, יש דין, מאי 2015.
לעיקרי הדוח: עקיפת חוק | דוח ונתונים חדשים של יש דין, הודעה באתר ארגון יש דין, 17.5.2015;
דף נתונים: http://bit.ly/1RvubYN. הנתונים נכונים לראשית 2015. נתונים דומים מאוד מופיעים בדף מידע שפרסם ארגון יש דין באוקטובר 2015, ומבוססים על המשך המעקב עד אוגוסט 2015, http://bit.ly/1TKREXD.
דוגמאות לכשלים בחקירה ראו גם בבלוג "אירוע נקודתי" של יוסי גורביץ' באתר יש דין, http://blog.yesh-din.org/he.

[6] על מעצרים מינהליים וצווי הגבלה ראו בהמשך הפרק.

[7] ראו למשל: תיעוד וידיאו מחברון: חמישה ימים תחת התקפת מתנחלים בחסות הצבא, הודעה באתר בצלם,  19.10.2015; חיילים מאבטחים מסע אלימות של מתנחלי יצהר, הודעה באתר ארגון בצלם, אוקטובר 2015;
שבתי בנדט, תיעוד: מתנחלים מיידים אבנים לעבר פלסטינים לעיני חיילים, וואלה, 12.10.2015. בכתבה נמסר מאת דובר צה"ל "כי הם מוקיעים את אירועי האלימות וכי בחלק מהמקרים לא פעלו החיילים כמצופה מהם והם יתוחקרו."

[8] אייל הראובני, עומדים מנגדתפקודם של חיילים בעת עבירות של אזרחים ישראלים הפוגעים בפלסטינים בשטחי הגדה המערבית, יש דין, מאי 2015.

[9] יואב זיתון, פקודה בצה"ל: נוהל פתיחה באש מול מתפרעים יהודים – כמו מול פלסטינים, ynet, 13.7.2015.

[10] להרחבה ראו: לימור יהודה ואח', שלטון אחד, שתי מערכות חוק: משטר הדינים של ישראל בגדה המערבית, האגודה לזכויות האזרח, אוקטובר 2014 (להלן: "שתי מערכות חוק").

[11]  Statistics – Palestinian 'security' prisoners in Israeli detention, Military Court Watch.

ראו גם: נעם רותם, עליה ניכרת במעצרי קטינים פלסטינים, נפתח אגף נוער חדש, שיחה מקומית, 20.11.2015.

[12] להרחבה ראו שתי מערכות חוק, ה"ש 273 לעיל.

[13] ראו למשל: וידיאו: חיילים מעכבים ילד הלוקה בשכלו, חברון, אתר בצלם, 19.10.2014; מבט אל שגרת החיים של ילדי חברון: תיעוד וידאו של שני מקרים של עיכוב קטינים, חלקם מתחת לגיל האחריות הפלילית, בחשד שיידו אבנים, אתר בצלם, 27.1.2014.

[14] לתכתובת בין האגודה לזכויות האזרח לבין הצבא: עיכובם של קטינים פלסטינים מתחת לגיל 12, הודעה באתר האגודה, 27.7.2015.

[15] להרחבה על הבעייתיות מעצרים מינהליים וצווי הגבלה ראו: טל דהן, זכויות האדם בישראל – תמונת מצב 2011, האגודה לזכויות האזרח, דצמבר 2011, בעמ' 16-14.

[16] חיים לוינסון, בתוך שנה, הוכפל מספר הפלסטינים הכלואים ללא משפט, הארץ, 27.72015.

[17] ראו למשל: איתי בלומנטל ועמית קוטלר, הוריו של העצור המנהלי: "אנחנו בשוק, חשבנו שיש כאן בתי משפט", ynet, 5.8.2015;איתי בלומנטל ויואב זיתון, פשיטה במאחזים, מעצר מנהלי לנכדו של כהנא, ynet, 9.8.2015.

[18] ראו למשל: חיים לוינסון, צווי מעצר בית והרחקה לקטין שנחקר בעבר על עבירות של פשעי שנאה, הארץ,  22.8.2015; חופי עמוס, שב"כ מסר 7 צווי הרחקה מנהליים לצעירים ביו"ש, nrg, 23.8.2015; יואב זיתון ואיתי בלומנטל, שב"כ: פעילי ימין קיצוני יצאו לפיגועים ממאחז "הבלאדים" בבנימין, ynet, 23.8.2015.

[19] פרוטוקול ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה מתאריך 12.10.2015.

[20] אלי אשכנזי ויהושע בריינר, בצעד חריג: צו מעצר מנהלי לישראלית מהצפון שאיימה "להיות שהידית", וואלה, 16.10.2015.

[21] ניר חסון, באופן חריג: שלושה קטינים פלסטינים תושבי ישראל נעצרו מינהלית, הארץ, 22.10.2015.

[22] חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 48), התשע"ה-2015; יהונתן ליס ועידו אפרתי, הכנסת אישרה את חוק ההזנה בכפייה לעצירים ביטחוניים בנוסחו המרוכך, הארץ, 30.7.2015.

[23] מתן צורי, רותם אליזרע ואילנה קוריאל, למרות התנגדות הרופאים, העציר הפלסטיני השובת רעב הועבר לברזילי, ynet, 9.8.2015; האכלה בכפיה של אסירים שובתי רעב, אתר האגודה לזכויות האזרח, 31.7.2015; אמאני דעייף , 12 דברים  שאתם חייבים לדעת על האכלה בכפייה של אסירים, רופאים לזכויות אדם; עמדת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 12.7.2015, http://bit.ly/1lhKlLG.

[24] הנחיות בינלאומיות לרופאים המטפלים בשובתי רעב, אתר ההסתדרות הרפואית בישראל.

[25] בג"ץ 5304/15 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' הכנסת, בג"ץ 5441/15 ארגון מיזאן לזכויות האדם נ' כנסת ישראל, בג"ץ 5994/15 רופאים לזכויות אדם – ישראל נ' מדינת ישראל. כתב העתירה בבג"ץ 5994/15: http://bit.ly/1O5Y42G.