אם חברי הוועדה רוצים להציל את מערכת הבריאות, הם חייבים לשרטט קו ישר אחד ברור: ממערכת הבריאות הפרטית, בחזרה אל זו הציבורית
ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית קמה כדי להתמודד עם בעיה שהכול מסכימים על דחיפותה: התחזקות הרפואה הפרטית, שעולה למטופלים כסף רב ומתגמלת את עובדיה בשכר נאה, על חשבון הרפואה הציבורית שזמינה לכולם. על פניו, הפתרון מתבקש: להחזיר את החולים, את התקציבים ואת אנשי המקצוע הטובים בחזרה מהמערכת הפרטית אל הציבורית.
כמעט שנה חלפה מאז החלה הוועדה להתכנס, ובינתיים ההדלפות מתוכה מעוררות חשש כי במקום מימוש הזדמנות היסטורית להבריא את מערכת הבריאות ולהחזיר את מרכז הכובד מהרפואה הפרטית אל הציבורית, נקבל אינספור פתרונות מפותלים.
יותר ויותר אזרחים מבטאים חוסר אמון במערכת הבריאות הציבורית. מנצלים קשרים, קובעים תור פרטי באמצעות הביטוח המשלים, משלמים מאות שקלים על ביטוח בריאות נוסף, מעסיקים אחות פרטית שתשגיח על סבא באשפוז ומזמינים מלונית לאחר הלידה. אין לנו כסף מיותר, אבל אנחנו לא סומכים על מערכת הבריאות הציבורית שתוכל לתת לנו את הטיפול הטוב ביותר בתוך פרק זמן סביר ובתנאים טובים.
ובעצם, למה שנסמוך? גם הכוונות הטובות של ראשי מערכת הבריאות, וגם המסירות הגדולה של רופאים ואחיות, לא יכולות לחפות על העובדה שתקציב מערכת הבריאות הולך ונשחק. תקציב סל הבריאות הציבורי כיום קטן ריאלית בלפחות 30% מכפי שהיה ב-1998. בבתי החולים יש פחות כוח אדם, כדי לקבל תור לניתוח אנחנו מחכים יותר זמן והמחלקות צפופות. אנחנו משלמים כסף רב, יותר מאי פעם והרבה יותר מהמקובל במערב, עבור שירותים שהיינו אמורים לקבל באמצעות המערכת הציבורית.
מעגל הקסמים הזה הולך ומעמיק את הפער שבין השירות הציבורי שכולם זכאים לקבל לבין השירות הפרטי שאותו יכולים לקבל רק מי שהפרוטה בכיסם. המעגל הזה לא רק מפקיר את החולים העניים, אלא ממוטט בהדרגה את מערכת הבריאות הציבורית שלנו. האבסורד הגדול ביותר הוא שהגורמים המרכזיים שמעודדים את המעגל הזה, הם עצמם גופים ציבוריים: בתי חולים שמציעים שירותים פרטיים בתשלום וקופות החולים שמציעות לנו ביטוחים משלימים וביטוחי פלטינום למיניהם.
התיקון שיחזיר אותנו מהרפואה הפרטית אל הציבורית חייב להתחיל בצעד בונה אמון. ועדת גרמן הייתה צריכה לקבל התחייבות מראש לתוספת תקצוב של מיליארדי שקלים למערכת הבריאות, פיצוי חלקי על השחיקה התקציבית רבת השנים. המימון הכרחי כדי לספק סל ציבורי בסיסי רחב ומעורר אמון.
רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח כתבו הצעה לשינוי מבני, מתווה שלפיו רופאים צריכים להישאר בשעות הערב בבתי החולים הציבוריים, לנתח ולבדוק מטופלים אחרי הצהריים ולקבל תמורה נאה עבור עבודתם. כל הציבור הישראלי יוכל לבחור רופא מנתח או רופא מייעץ בשעות הערב, ללא עלות נוספת. המימון לתוכנית יבוא מהחלפת התשלום לביטוח המשלים בתוספת קטנה של אחוז אחד בלבד למס הבריאות. את הביטוחים המשלימים יש לבטל, וכך גם את כל קשרי הבעלות של הקופות לבתי החולים הפרטיים.
הניסיון בעולם מראה בבירור כי מערכת הבריאות הציבורית יכולה להיות הרבה יותר יעילה וחסכונית מהרפואה הפרטית. היא גם מתנהלת בצורה אתית יותר כלפי החולים. אומרים המתנגדים: "הציבור אינו מוכן לתוספת בנטל המס". אבל הציבור הזה משלם כבר היום המון כסף. ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל היא אחת הגבוהות בעולם המערבי. אנחנו משלמים מאות שקלים בחודש על ביטוח משלים וביטוח פרטי, ואם נרצה לנצל אותם, נצטרך להוסיף גם דמי השתתפות עצמית שמגיעים גם לאלפי שקלים.
זו לא התוכנית היחידה האפשרית וגם לא התוכנית היחידה שהוגשה לוועדת גרמן. אבל אם חברי הוועדה רוצים להציל את מערכת הבריאות, הם חייבים לשרטט קו ישר אחד ברור: ממערכת הבריאות הפרטית בחזרה אל זו הציבורית. אין לנו פנאי לתעיות, לתהיות ולקווים ארוכים ומפותלים.
רמי אדוט, ראש תחום הזכות לבריאות באגודה לזכויות האזרח
המאמר פורסם ב-ynet ב-14.4.2014
