האגודה לזכויות האזרח פנתה לוועדת חוקה, חוק ומשפט, לקראת דיון בהוצאת צווי הגבלה מינהליים נגד תושבים ישראלים בשטחים. בפנייה מציינת עו"ד אן סוצ'יו כי לעמדת האגודה השימוש בצווי הרחקה מנהליים, לגבי ישראלים ופלסטינים כאחד, הוא פסול. הרחקתו של אדם והגבלת תנועתו בצו מנהלי, ללא משפט ועל בסיס חומר חסוי, מהווה אמצעי אכיפה דרקוני, הפוגע בשורה של זכויות יסוד ובהן: חופש התנועה, הזכות להליך הוגן, חופש העיסוק, הזכות לחירות אישית, כבוד האדם ועוד. השימוש בראיות חסויות פוגע פגיעה קשה גם באינטרס הציבורי לפקח על מעשי השלטון.
על המדינה לפעול בצורה נחרצת נגד מפרי חוק בשטחים בכלל, ונגד פעולות תג מחיר בפרט. אולם ההתמודדות עם תופעות אלו צריכה להיעשות בדרכים המקובלות – באמצעות הליך פלילי על בסיס ראיות גלויות המבססות חשד לביצוע עבירה, תוך כיבוד זכותו של החשוד להליך הוגן, ומתן אפשרות בידו להפריך את הטענות נגדו.
9 בינואר 2014
לכבוד
ח"כ דוד רותם חכ"ים
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט
הנדון: צווי הגבלה מנהליים
1. ביום ראשון צפויה ועדת חוקה לדון בנושא השימוש צווי ההגבלה מנהליים כנגד תושבים ישראלים בשטחים. מבלי להיכנס למקרים הפרטניים העומדים בבסיס פניותיהם של ח"כ סטרוק ואדלשטיין לקיום הדיון, נבקש להביא בפני הוועדה את עמדתה העקרונית של האגודה לזכויות האזרח בעניין השימוש בצווי הגבלה מנהליים ככלל.
2. עמדת האגודה לזכויות האזרח לגבי סוגיית הפעלת צווי הרחקה מנהליים, כמו גם לגבי מעצרים מנהליים, היא כי השימוש שנעשה בהם הוא פסול, לגבי ישראלים ופלסטינים כאחד. הרחקתו והגבלת תנועתו של אדם בצו מנהלי, ללא משפט ועל בסיס חומר חסוי, מהווה אמצעי אכיפה דרקוני, הפוגע בשורה של זכויות יסוד ובהן: חופש התנועה, הזכות להליך הוגן, חופש העיסוק, הזכות לחירות אישית, כבוד האדם ועוד.
3. על פי החקיקה החלה בשטחים, מפקד צבאי מוסמך להוציא שורה של צווים מנהליים, המגבילים את חירותו של אדם, מבלי שמתנהל כל הליך פלילי נגדו. צווים אלה המעוגנים בתקנות 108-110 לתקנות ההגנה (שעת חירום) ובסעיפים 296-297 לצו בדבר הוראות ביטחון מאפשרים להטיל על אדם מגוון רחב של מגבלות, כגון חובה לגור במקום מסוים, איסורי תנועה שונים, הרחקה מביתו ועוד.
4. צווים מנהליים אלה, כמו גם מעצרים מנהליים, מופעלים מבלי שמוגש כתב אישום נגד אדם ובהתבסס ככלל על מידע וראיות חסויים, המוסתרים מהחשוד ומעורך דינו. בנסיבות אלה, נשללת מהאדם כל אפשרות להתייחס לטענות נגדו או להשיב לחשדות ובפועל נשללות מאדם זכויות היסוד שלו ללא הליך הוגן.
5. השימוש בראיות חסויות פוגע פגיעה קשה גם באינטרס הציבורי לפקח על מעשי השלטון. מתן כוח בידי המדינה לעצור אנשים או להטיל עליהם מגבלות, ללא כל צורך להוכיח את אשמתם בהליך הוגן ושקוף, פותח פתח עצום לא רק להחלטות שגויות אלא גם לשרירות מצד השלטון ולניצול לרעה של סמכויותיו.
6. השימוש בצווים מנהליים ובמיוחד בצווי מעצר מנהליים נעשה זה שנים רבות כדבר שבשגרה כנגד פלסטינים המתגוררים בגדה. יותר ממאה פלסטינים נתונים כיום במעצר מינהלי למשך חודשים ואף שנים, מבלי שנמסר להם מידע בדבר ההאשמות נגדם ומבלי שמתאפשר להם לראות את חומר הראיות שעל בסיסו התקבלה ההחלטה. בשנים האחרונות אנו עדים גם לעליה במספר המקרים בהם הוצאו צווי הגבלה מנהליים כנגד מתנחלים.
7. השימוש בצווים מנהליים משקף ניסיון פסול של רשויות אכיפת החוק לעקוף את ההליך הפלילי באמצעות פתרון "נוח", שמאפשר להגביל את חירותו ותנועותיו של אדם במקרים שאין בידן ראיות קבילות-או ראיות שהן מעוניינות לחשוף- להוכחת אשמתו.
8. על המדינה לפעול בצורה נחרצת נגד מפרי חוק בשטחים בכלל ונגד פעולות תג מחיר בפרט ואין להשלים עם אזלת היד של הרשויות בטיפול בתופעות אלה. אולם ההתמודדות עם תופעות אלו צריכה להיעשות בדרכים המקובלות באמצעות הליך פלילי על בסיס ראיות גלויות המבססות חשד לביצוע עבירה, תוך כיבוד זכותו של החשוד להליך הוגן, ומתן אפשרות בידו להפריך את הטענות נגדו.
9. לאור האמור לעיל, ראוי כי הוועדה תקרא לרשויות לחדול כליל מהשימוש באמצעים מנהליים כלפי פלסטינים ומתנחלים כאחד.
בברכה,
אן סוצ'יו, עו"ד
