מחקר חדש ממפה לראשונה את תנאי כליאתם ואת מצבם הנפשי והפיזי של ילדי מהגרי עבודה ומבקשי מקלט שנכלאו בישראל
מוקד סיוע לעובדים זרים | רופאים לזכויות אדם | פרויקט ילדים ישראלים באגודה לזכויות האזרח
מחקר חדש ממפה לראשונה את תנאי כליאתם ואת מצבם הנפשי והפיזי של ילדי מהגרי עבודה ומבקשי מקלט שנכלאו בישראל. מהמחקר עולה כי ילדים נעצרים לפנות בוקר כשהם במיטתם, חלקם מופרדים ממשפחתם, נכלאים ללא תנאים מספקים, חלקם ללא גישה לרופא, לשירותי חינוך ורווחה. רבים מהילדים חוו טראומות קודמות, בהם קורבנות עינויים במחנות בסיני, שמוחרפות מהמעצר הטראומטי והשהות במתקני הכליאה.
קואליציית "ילד אסור" קוראת למדינת ישראל לאמץ חלופות מעצר, שאינן גורמות נזק בלתי הפיך ומיושמות כיום ברבות מהמדינות המערביות.
מעצר ילדים הפך בישראל לברירת המחדל להתמודדות המדינה עם ילדים חסרי מעמד חוקי, זאת למרות שהאמנה הבינלאומית לזכויות הילד קובעת כי מעצרו של ילד תהיה האופציה האחרונה, לאחר שמוצו חלופות למעצר שאינן מזיקות כמו כליאה. רק בשנה האחרונה נכלאו למעלה מ-200 ילדי עובדים זרים ומבקשי מקלט. ילדים אלו נעצרים במטרה להרחיקם מהארץ או לחילופין מוכנסים למתקני כליאה לתקופות ארוכות – זאת בשל היעדר מדיניות הגירה מוסדרת. ילדים אלו נכלאים לרוב בשני מתקנים – "יהלו"ם" שבנתב"ג, שבו נכלאים ילדי מהגרי עבודה לקראת גירוש, ו"סהרונים" שבנגב, שבו נכלאים ילדי מבקשי מקלט.
מחקרים שנעשו בעולם מצאו שההשלכות הפסיכולוגיות הכרוכות בכליאה עלולות להיות הרסניות עבור הילדים ואף לסכן את התפתחותם התקינה. למרות זאת, לא נבדקו בישראל תנאי הכליאה והשפעותיה על ילדים אלה. גם מבקר המדינה ביקר את חוסר התיעוד של מצבם הבריאותי והנפשי של ילדים של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט שנעצרו או נכלאו בישראל. יש לציין כי ילדים אלה הם אוכלוסייה פגיעה במיוחד הנמצאת תחת פחד מתמיד מגירוש, תחושת זרות וגישה מוגבלת לשירותי בריאות ורווחה. רבים מהילדים אף חוו טראומות קודמות, בהם ילדי מבקשי מקלט שחוו התעללות במחנות העינויים בסיני וכעת נכלאים שוב בישראל.
המחקר, המתפרסם היום (12.12.2013), ממפה לראשונה את תנאי המעצר וכליאה של ילדים אלו ושל הוריהם וכן בודק את מצבם הבריאותי והנפשי. המחקר נערך מטעם קואליציית "ילד אסור" על ידי רותם אילן מפרויקט ילדים ישראלים באגודה לזכויות האזרח, ובייעוצן של פרופ' מישל סלואן והדוקטורנטית יעל מאיר מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. השתתפו בו 66 ילדים/ות ובני/ות נוער והוריהם, מהגרי עבודה ומבקשי מקלט, אשר נעצרו או נכלאו בעבר או בהווה. המחקר כלל במידת האפשר את הורי הילדים, מאחר ולמצוקת ההורים בתנאים אלה השפעה על ילדיהם. 42 מהילדים שהו במעצר עם משפחתם, ו-24 הם קטינים לא מלווים ששהו במעצר בגפם. ממוצע גיל הילדים שהשתתפו במחקר הוא 10.6 שנים. ילדים מעל גיל 12 מילאו בעצמם את השאלונים, ואילו מתחת לגיל זה ההורה מילא בשם הילד. המחקר מבוסס אך ורק על תשובות ההורים וילדיהם.
משך תקופת הכליאה: מניתוח השאלונים עלה כי הילדים שהשתתפו במחקר נכלאו לתקופות שנעו בין שלושה ימים לשנתיים. 25.8% נכלאו למשך תקופה בת פחות משבוע, 32.3% נכלאו למשך שבוע עד חודש, 21% נכלאו למשך חודש עד חצי שנה, 9.7% נכלאו למשך חצי שנה עד שנה ו-11.3% מהילדים נכלאו למשך שנה עד שנתיים.
הליך המעצר: המחקר בדק את הדרך בה בוצע המעצר. כך למשל, עלה מהמחקר כי כ-78% ממעצרי ילדי מהגרי העבודה בוצעו לפנות בוקר, כשהילדים עדיין ישנו במיטתם. 11% מהמעצרים בוצעו במהלך היום, בעת שהילדים שהו בגן הילדים או בבית הספר, ו-11% מהמעצרים בוצעו במהלך הלילה.
עוד עולה מהמחקר כי באף אחד ממעצרי ילדי מהגרי העבודה לא נכחה במקום עובדת סוציאלית ואף לא הוצג למשפחות צו מעצר כמתחייב בחוק. ב-44.44% מהמקרים פרצו פקחי ההגירה את דלת הבית. כל הנשאלים – ילדי מהגרי עבודה ומבקשי מקלט – העידו כי בעת המעצר נכחו בממוצע כעשרה פקחים לובשי מדים. 62.12% מהם אף דיווחו כי במעצר השתתפו גם חיילים או שוטרי מג"ב שנשאו נשק. 71.21% לא הבינו את דברי הפקחים אולם רק 45.45% קיבלו סיוע בתרגום.
תנאי הכליאה: למרות החזקת ילדים במתקני כליאה המיועדים לאוכלוסייה מבוגרת, מתשובות הנשאלים עולה כי לא נעשו ההתאמות הנחוצות להחזקתם של קטינים ובמיוחד ילדים בכלא. 66.67% מהנשאלים דיווחו כי לא קיבלו צעצועים או משחקים בחדרי הכליאה. 40.32% מהמשיבים דיווחו כי לא קיבלו אפשרות ליציאה יומית לחצר וכ-72% דיווחו שכלל לא היו מתקנים לילדים בחצר. עוד נמצא כי כ-40% מהאמהות לא קיבלו חיתולים עבור תינוקותיהן.
כמו כן נמצאה שונות במידת הנגישות של הילדים לשירותי חינוך, רווחה ורפואה בין המתקנים השונים, אך בכל המתקנים נמצאה תת-נגישות של אחד או יותר משירותים אלה. במתקן "יהלו"ם" כלל לא ניתנו שירותי חינוך, ו-62.5% גם לא נפגשו עם עובדת סוציאלית. אימהות שכן נפגשו עם עובדת סוציאלית דיווחו כי היא דיברה עמן ולא עם הילד. 22.22% דיווחו כי נזקקו לטיפול רפואי במהלך כליאתם אך 50% מהם טוענים כי לא קיבלו את הסיוע הרפואי שלו נזקקו.
ב"סהרונים" ניתנה מסגרת חינוכית עבור כ-65% מהילדים, אולם רובם לא הכירו את השפה העברית, שבה הועברה הפעילות. עוד עולה מדיווחי הכלואים ב"סהרונים" כי כ-39% לא נפגשו עם עובדת סוציאלית. עוד ציינו 44.44% ממשתתפי המחקר שנכלאו ב"סהרונים" כי נזקקו לטיפול רפואי, אך 66.66% מהם דיווחו כי לא קיבלו טיפול רפואי מספק או טיפול רפואי כלל.
עוד נמצא כי ב"סהרונים" 18.52% מילדי מבקשי המקלט הופרדו ממשפחתם במשך כל תקופת הכליאה. 63.64% נכלאו בחדר עם מבוגרים נוספים (מעל 10 אנשים בחדר בממוצע).
מצב בריאותי: מהמחקר עולה כי כמחצית מילדי מבקשי המקלט חוו אירוע טראומטי לפני שנכלאו או נעצרו. כך למשל, 27% מהילדים שהו לפני המעצר במחנות עינויים בסיני, 26% נחטפו בעצמם, 21% עברו חוויה הקרובה למוות ו-26% חוו מוות של קרוב כתוצאה מהתקפה. עוד עולה כי 51% חוו פרידה מקרוב משפחה, 33% מהם חוו מחסור במים ובמזון ו-29% היו ללא קורת גג.
מהשאלות שבדקו את מצבם הנפשי כיום, נרשמה מצוקה פסיכולוגית גבוהה בקרב שיעור ניכר מבין ההורים וכן מצוקה פסיכולוגית בקרב הילדים הצעירים, מבקשי מקלט ומהגרי עבודה. מרבית הילדים מתחת לגיל 12 חוו קשיים פסיכולוגיים, מצוקה רגשית חמורה ובעיות התנהגות. גם ההורים שנכלאו עם ילדיהם דיווחו על רמות גבוהות של סימני מצוקה מוכרים. כך למשל, 46% דיווחו על מחשבות אובדניות, 50% על פאניקה, 46% על חרדה וכ-43% דיווחו על דיכאון.
למעשה, 83% מהילדים מעל גיל 12 (שענו בעצמם על השאלון) וההורים, הפגינו סימני פוסט טראומה ברמה גבוהה עד חמורה. בין היתר דיווחו הנשאלים על סימנים מוכרים כמו: 54% מתקשים לישון בלילה, 68% חווים מחדש זכרונות וחוויות קשות, 42% חווים תסמינים פיזיולוגיים כמו דפיקות לב מואצות, קושי בנשימה והזעה מוגברת. יש לציין כי לא ניתן לדעת מהו מקור הפוסט טראומה – האם נגרם כתוצאה מטראומה קודמת, כתוצאה מהכליאה או שהוחמר על ידה. עם זאת, במחקר נמצא כי ככל שהילד שהה מספר רב יותר של ימים בכלא, כך סבל מבעיות חברתיות רבות יותר.
לקריאת המחקר המלא (כולל טבלאות נתונים)
יעל מאיר ופרופ' מישל סלואן מאוניברסיטת תל אביב: "ממצאי המחקר מעלים נתונים מדאיגים ביותר אודות מצבם הרגשי, הפסיכולוגי וההתפתחותי, של ילדי מהגרים ופליטים אשר עברו הליכי מעצר וכליאה. ממצאים חמורים אלה תואמים למחקרים אחרים שנעשו בעולם ומראים כי הליכי מעצר וכליאה גורמים לנזק עצום לבריאותם הפיזית והנפשית של ילדים. התוצאות מצביעות על הצורך למצוא בדחיפות חלופות למעצר ולכליאה ולמנוע בכל מחיר את הפגיעה הגופנית והנפשית שעשויה להיגרם לילדים בעקבות הליכים קשים אלה".
ד"ר גרסיאלה כרמון, פסיכיאטרית ילדים ונוער ויו"ר שותפה ברופאים לזכויות אדם: "המחקר רק מחזק את העובדה שמקומו של אף ילד אינו צריך להיות בכלא. גם כלוב מזהב הוא עדיין כלוב ולכן שום הקלה בתנאי הכליאה אינה מספיקה. שום תוספת של צעצועים לא תעלים את עובדת היותם של הילדים מאחורי סורג ובריח. רק אימוץ חלופות הומניות, כפי שמקובל בשאר המדינות המערביות, ישמרו על שלומם של הילדים".
בישראל חיים כ-5,000 קטינים חסרי מעמד, שעשויים למצוא את עצמם בכלא אם ישראל לא תאמץ חלופות הומניות יותר. קואליציית "ילד אסור", בה חברים מוקד סיוע לעובדים זרים, פרויקט ילדים ישראלים באגודה לזכויות האזרח ורופאים לזכויות אדם, פועלת למען מטרה זו.
אנו מאמינים כי כאשר מדובר בילדים אימוץ חלופות למעצר הנו מחויב המציאות והדין. הנזק הבלתי הפיך מכליאת ילד אינו מידתי ואינו נחוץ לצורכי פיקוח על משפחות חסרות מעמד טרם גירושן או הסדרת מעמדן. מסיבה זו החלו מדינות רבות, המתמודדות עם תופעת הגירה דומה, לפתח חלופות המקנות סביבה אוהדת יותר לילד ולמשפחתו בפרק זמן זה אך עדיין מאפשרות פיקוח מצד הרשויות.
בימים אלו הושק קמפיין הקורא למדינה לאמץ חלופות אלו תחת הכותרת "כלא הוא לא מקום לילדים".
קישורים:
ורד לי, מחקר: 83% מילדי מהגרי העבודה וילדי הפליטים שנכלאו בישראל הפגינו סימני פוסט-טראומה, הארץ, 1.1.2014
יובל גורן, צוות מומחים לממשלה: לחדול ממעצר ילדי זרים, nrg-מעריב, 7.2.2014
