אילוסטרציה. CC-BY-NC-SA: Jordon Cooperהוועד למלחמה באיידס והאגודה לזכויות האזרח עתרו הבוקר (1.12.2013) לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בדרישה לבטל את מדיניות האפליה נגד נשאי HIV במקלטים לחסרי בית בתל אביב.
בעתירה, שהוגשה נגד עיריית תל אביב, המפקחת הארצית על דרי רחוב במשרד הרווחה ועמותת "לשובע", המנהלת עבור עיריית תל אביב ארבעה מקלטים לחסרי בית, התבקש בית המשפט להורות לעירייה ולמשרד הרווחה לפעול לביטול מדיניות העמותה, לפיה נשאי HIV ונשאי הפטיטיס (צהבת) C אינם מורשים ללון ב"גגונים", מקלטים לחסרי בית בתל אביב, אם נודע לעמותה דבר מצבם הרפואי – מדיניות "לא נשאל, אל תספר". חרף פניות הארגונים בנושא, עמותת "לשובע" מסרבת לשנות את מדיניותה, ואילו עיריית תל אביב מסרבת לפעול בנושא. במצב הנוכחי, חסרי בית רבים שהם נשאיHIV נותרים ללא מקלט ללינה זמנית בתל אביב.
בעתירה, טוענים הארגונים כי המדיניות הפוגענית נגד חסרי בית נשאים, ובפרט, כאלו הזקוקים לשירותיו של המקלט למשתמשים בסמים, יצרה בקרב עובדי בריאות ורווחה פרקטיקה של הסתרת מצבו הבריאותי של המטופל בעת שהוא מופנה למקלט, דבר אשר פוגע באפשרותו לקבל טיפול ההולם את צרכיו. חסר בית שיחשוף את מצבו הרפואי עלול להיות מנוע מלינה במקלט היחיד המיועד לו בעיר ולחיות ברחוב, שם הוא חשוף לתנאים קשים ולסיכון בריאותי חמור, עד כדי סיכון חיים.
עוד נטען בעתירה, כי גם כאשר יש אופק לשיקום חסר הבית, המדיניות הינה לרועץ. ד"ר יבגני קצמן מהמרכז הרפואי תל-אביב מצביע בעתירה על האבסורד שבמצב, שבו מצד אחד, כרופא הוא מבקש להדגיש את מצבו הרפואי של המטופל המשוחרר, כיוון שזה אמור לתת לו קדימות בתכניות גמילה, שיקום או טיפול חלופי אחר, ואולם, אם יכתוב כי המטופל נשא HIV או צהבת, הוא לא יוכל למצוא מסגרת זמנית, והמאמצים לשקמו ירדו לטמיון.
בתגובה לטענות העירייה, המצדיקה את המדיניות בחשש מהדבקה, טוענים הארגונים כי זו מדיניות המבוססת על דעות קדומות ביחס למחלה ולדרכי ההידבקות, וכי אין בסיס לחשש מפני הידבקות בשל צפיפות,שימוש בשירותים משותפים או בכלי אוכל משותפים; הגם שאכן ניתן להידבק משימוש במזרקים משותפים, דרי המקום ממילא יכולים לחלוק מזרקים מחוץ למקלט, והדרך הנכונה למנוע זאת היא על ידי חינוך וחלוקת מזרקים נקיים. הארגונים מצביעים על הסתירה הפנימית בטיעון של העירייה ושל העמותה, שכן לו אכן היה חשש אמיתי מהידבקות, מדיניות של "לא נשאל אל תספר" בוודאי שלא הייתה אפקטיבית.
הארגונים טוענים כי זכותו של אדם חסר בית למקלט היא זכות חוקתית מוכרת, כחלק מזכותו לקיום בכבוד, וכי המדיניות פוגעת בזכות לשוויון ומנוגדת במפורש לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
עוד טוענים הארגונים כי גם אם רשאית העירייה להיעזר בעמותה לצורך מתן מענה לחסרי הבית, היא חייבת לפקח עליה והאחריות מוטלת עליה. העירייה טוענת כי יש לה תקציב להלין את חסרי הבית שלא מתקבלים לגגון באכסניות אך מודה כי אין זה פתרון מעשי, ולמרות זאת אינה פועלת לשינוי המדיניות הפוגענית.
ד"ר יובל לבנת, מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס: "נשאי HIV מופלים בתחומי חיים שונים כתוצאה מבורות ומחוסר ידע ביחס לדרכי העברת הנגיף, וזהו המצב גם בנושא הלינה ב'גגון'. שהייה משותפת במקלט אינה מסכנת איש מהדיירים בהידבקות ב- HIV, וככל שמדובר בסכנת הדבקה כתוצאה מקיום יחסי מין או משימוש משותף במזרקים (פעילויות האסורות ב'גגון' בלאו הכי) – דרכי המניעה הן חלוקת קונדומים ומזרקים. הותרת דרי הרחוב נשאי HIV ללא קורת גג היא בלתי מוסרית ובלתי חוקית".
עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח, שכתב את העתירה: "עירית תל אביב מתנערת גם מאחריותה לספק מקלט ופתרונות נאותים לחסרי בית נשאים, גם לזכותם לא להיות מופלים וגם מחובתה לפקח על קיום החוק והנהלים בידי העמותה. יש להצטער על כך שנדרשת בכלל עתירה כדי להפסיק מדיניות, שהיא ללא ספק לא חוקית, וככל הידוע גם אין אף שירות אחר בתחום הרווחה או הבריאות שבו מדיניות דומה נגד נשאים".
