מצעד זכויות האדם 2012. צילום: יותם רונן, אקטיבסטילסמארגנים/ות הפגנה, מצעד, אירוע ציבורי אחר? צריכים/ות לדעת האם ואיזה רישיונות נדרשים לאירוע? הכנו בשבילכן/ם את טבלת הרישוי לאירועים במרחב הציבורי, שמפרטת בצורה ברורה ככל האפשר את החוקים השונים החלים על כל סוג של אירוע שמתקיים במרחב הציבורי, ואת הדרישות שבהן יש לעמוד על פי חוקים אלה. כן כוללת הטבלה המלצות לפעולה במקרים שבהם לשון החוק אינה ברורה דיה.
שטחים ציבוריים ברשות מקומית, לרבות דרכים, כיכרות, רחובות, פארקים וגנים, הם מטבעם מקומות המתאימים לערוך בהם אירועים ציבוריים מסוגים שונים. רבים מן האירועים שמתקיימים במרחב הציבורי נועדים למטרות בידור או למטרות מסחריות, כגון פסטיבלים, הפנינג, מסיבות רחוב ואירועי מוזיקה בפארקים או בחופי הים. אירועים אלה עשויים לכלול מופעי אמנים ובידור, ומסווגים על ידי הרשויות המקומיות ועל ידי תחנות המשטרה כאירועים "לעינוג הציבור", החייבים ברישיון עסק. סיווג זה מצריך הגשת בקשה לרישוי עסקים לרשות המקומית שבתחומה צפוי להיערך האירוע.
לצד אירועים אלה, מתקיימים במרחב הציבורי אירועים מסוג אחר, כגון הפגנות, עצרות ואירועים אחרים, שמטרתם להביע מסר בנושא מדיני או חברתי, ולממש את הזכות החוקתית לחופש הביטוי. גם אירועים כאלה כוללים לעיתים מופעי אמנים ובידור. כך למשל, מתקיימים מידי שנה מצעד הגאווה, אירועי יום הפליט ומצעד זכויות האדם, הכוללים לרוב גם מוסיקה והופעות.
על אף שמדובר בסוג שונה של אירועים ציבוריים, שאינם מתנהלים דרך עסק ולא נועדו לעינוג הציבור או למטרות מסחריות, והנופלים באופן מובהק בליבת חופש הביטוי הפוליטי, פעמים רבות מסווגות הרשויות המקומיות ותחנות המשטרה גם אירועים כאלה כאירועים החייבים ברישיון עסק, ומטילות על מארגני האירוע דרישות זהות לאלה המוטלות על אירועים מהסוג הראשון.
לעמדת האגודה לזכויות האזרח, אירוע ציבורי המעביר מסר ציבורי, חברתי או פוליטי, גם אם הוא כולל הופעות של אמנים או דוכנים לממכר חולצות וכדומה, חוסה תחת הזכות להתבטא ולהביע דעה. סיווג של אירוע מעין זה כאירוע של "עינוג ציבורי", וכפועל יוצא העמדת מארגניו בפני תנאים החלים על אירוע בעל אופי מסחרי או בידורי, עומדים בסתירה לפסיקתו המפורשת של בג"ץ, ומהווים פגיעה אסורה בחופש הביטוי והמחאה. התנהלות זו יוצרת תמריץ שלילי למארגני האירועים, ובפרט למארגנים דלי אמצעים, ומשכך היא מצמצמת את אפשרותם לממש את חופש הביטוי והמחאה.
דומה כי המצב המתואר נובע בחלקו הגדול מעמימות הקיימת בחוקים הרלוונטיים בנוגע לרישוי אירועים ציבוריים. סוגיה זו מוסדרת במספר חוקים שונים, אשר מחד אינם מסדירים באופן ברור ומפורש את אופן הרישוי של אירועים ציבוריים על סוגיהם השונים, ומאידך יוצרים לעיתים חוסר התאמה בין הדינים הרלוונטיים וחוסר ודאות – הן בקרב רשויות הרישוי והפיקוח והן בקרב מארגני האירועים עצמם – באשר לדין החל בכל אחד מסוגי האירועים השונים.
האגודה לזכויות האזרח פנתה למנכ"ל משרד הפנים, וביקשה ממנו לפעול להוצאת הנחיות מפורטות וברורות, שינחו את כלל הרשויות המקומיות בישראל בדבר המצבים שבהם מותר להן להתנות קיום אירוע ציבורי בקבלת רישיון, ובדבר הדרישות שהן מוסמכות לדרוש ממארגני אירועים. לעמדת משרד הפנים, כפי שבאה לידי ביטוי בתשובה לפניית האגודה (נובמבר 2013), הוראות הדין בנושא ברורות דיין, ועל כן אין צורך בפרסום הנחיות.
בעקבות תשובה זו, פנתה האגודה אל משרד המשפטים בבקשה לקיים מהלך של דיון וחשיבה על הצורך בהסדרת התקנות והחוקים שמסדירים את נושא רישוי אירועים ציבוריים במרחב הציבורי. בתשובתו לפניית האגודה הודיע משרד המשפטים כי מקובל עליו כי שאלת אופן רישוי אירועים ציבוריים במרחב הציבורי מצריך מהלך של דיון וחשיבה כהצעתנו, וכי בימים אלה מתקיימת עבודת מטה במשרד המשפטים. באוגוסט 2014 שלחה האגודה למשרד המשפטים את עמדתה בכתב באשר לקשיים הקיימים לתפיסתה במצב הנוכחי וכן את הצעותיה לגבי פעולות שאותן ניתן לנקוט כדי לתקן את הקשיים הללו, על מנת שמשרד המשפטים יוכל להתייחס לכך בעת גיבוש עמדתו בנושא.
