CC-BY: Simon Cousinsבר"ע 44667-05-13 שחר נ' עיריית שדרות
עו"ד: אבנר פינצ'וק, טל חסין
האגודה לזכויות האזרח הצטרפה כ"ידיד בית המשפט" לדיון בבית הדין הארצי לעבודה בעניין השימוש בשעון נוכחות ביומטרי במקום העבודה.
עיריית שדרות החלה לחייב את עובדיה להשתמש בשעון נוכחות ביומטרי כאמצעי לרישום נוכחות בעבודה, והעובדות/ים הצטוו לתת טביעות אצבע ו"להסכים" להקמת מאגר מידע עם נתוניהם הביומטריים. במסגרת מסע הלחצים תלשה העירייה מהקיר את שעון הנוכחות הישן והעמידה את העובדות בפני בררה: ביומטריה או שאין משכורת. מרבית העובדים "השתכנעו" וויתרו, אך שלוש פסיכולוגיות מאגף החינוך בעירייה עמדו על זכויותיהן וסירבו לכך. הן המשיכו לתעד את נוכחותן בעבודה באמצעות מעקב ידני שנוהל על ידי המנהלת שלהן. למרות שהעירייה לא חלקה על אמינותו של מעקב הנוכחות היא החלה להלין את שכרן, עד ש"יסכימו" להשתלב במערכת הזיהוי הביומטרית.
העובדות פנו לבית הדין האזורי בבאר שבע באמצעות עו"ד יהונתן קלינגר, וביקשו שכל עוד מתנהלת התדיינות, תימנע העירייה מהלנת שכרן. הבקשה נדחתה, והעובדות הגישו ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. היועץ המשפטי לממשלה הודיע שבכוונתו להתייצב לדיון. גם ההסתדרות, מרכז השלטון המקומי והאגודה לזכויות האזרח צורפו לדיון במעמד של "ידיד בית המשפט" (על עמדת האגודה – ראו בהמשך). אלא שבינתיים חלף זמן והעובדות נאלצו להתפטר: הלנת השכר המתמשכת הביאה אותן למצוקה כלכלית, שנוספה על ההשפלה והפגיעה שחוו בשל הלחצים הברוטאליים, שהיו מנת חלקן במשך חודשים ארוכים.
זמן קצר לפני שהגיע מועד הדיון בערעור הודיעה העירייה, שהיא חוזרת בה ושהיא תשלם לעובדות את כל השכר שהלינה. כיוון שהעירייה הסכימה לסעד שבית הדין התבקש לתת, הפך הדיון בערעור ל"תיאורטי" והתייתר. בית הדין הציע למערערות לחזור בהן מהערעור, הן קיבלו את ההצעה והערעור נמחק.
בית הדין הבהיר, כי אלמלא הסכימה העירייה לחזור בה, הוא היה "מציע" לה לשלם לעובדות את שכרן בהתאם לרישום הנוכחות הידני, וזאת עד להכרעה בתביעה שהגישו נגד עצם הנהגת השעון הביומטרי. "עובד שעובד חייב לקבל את שכרו במועד" אמרה הנשיאה נילי ארד. "הן עובדות והן צריכות לקבל את שכרן בלי קשר לשום דבר אחר".
עמדת האגודה לזכויות האזרח
ביום 21.7.2013 הגישה האגודה את עמדתה כ"ידידת בית המשפט". במסמך מסבירים עורכי הדין אבנר פינצ'וק וטל חסין מהאגודה כי מקומות עבודה רבים בישראל מפרים את זכויות העובדים לכבוד ולפרטיות, אבל מציאות זו אינה משתקפת בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה. עובדים אינם מרבים להתלונן על הפגיעה, ולעיתים נדירות בלבד הם מצליחים להתגבר על המחסומים שעומדים בדרכם אל בית הדין. כך, על כל החלטה שיפוטית שפוסלת "הסכמה", שעובדת נתנה כביכול לפגיעה בפרטיותה, יש עשרות ומאות של מקרים דומים שלא נבחנו בבית המשפט. מקרים שבהם "הסכמה", שניתנה באותן נסיבות של אילוץ וחוסר ברירה, "הכשירה" פגיעות חמורות לא פחות.
לעמדת האגודה, החלטת בית המשפט האזורי לעבודה בבאר שבע, שדחה את בקשת העובדות להימנע מפגיעה בשכרן, מקבעת את פערי הכוח בין המעסיקה לעובדות, ומעמידה אותן בעמדת נחיתות קשה עוד יותר. בלא סעד זמני, שיאפשר להן לקבל את שכר עבודתן במלואו במשך חודשים או שנים של התדיינות, תכבד המעמסה שכרוכה בהתדיינות מול המעסיקה, וגובר החשש שהן ייאלצו לוותר או להתפטר. כך, ההחלטה בעניין הלנת השכר מצמצמת את הסיכוי שההתדיינות תגיע לסיומה ושתיקבע הלכה משפטית בעניין שעון הנוכחות הביומטרי, ועלולה גם לשמש אות אזהרה לעובדות רבות אחרות, שישקלו להרהיב עוז ולהתנגד לפגיעה בפרטיותן ובכבודן.
בקשת האגודה להצטרף כ"ידידת בית המשפט", 27.5.2013
החלטה על צירוף האגודה לדיון, 23.6.2013
תגובת השלטון המקומי, 3.6.2013
תגובת ההסתדרות, 13.6.2013
עמדת "ידידת בית המשפט" – האגודה לזכויות האזרח, 21.7.2013
החלטה בבקשה לרשות ערעור, 24.7.2013
השלמת טיעון מטעם השלטון המקומי, 18.8.2013
השלמת טיעון מטעם עיריית שדרות, 19.8.2013
עמדת היועץ המשפטי לממשלה, 20.8.2013
הודעה מטעם עיריית שדרות, 28.8.2013
החלטה מיום 1.9.2013
השלמת טיעון מטעם ההסתדרות, 17.9.2013
החלטה מיום 17.9.2013
פרוטוקול הדיון ופסק דין, 15.10.2013
עמדת האגודה נכתבה בסיוע רוני פלי
