אין שוויון בנטל

ניתוח מיגדרי של חוק ההסדרים לשנים 2014-2013

 

נשים בישראל מהוות למעלה מ-60% ממקבלי קצבאות הבטחת ההכנסה, הן מרוויחות כשני שלישים ביחס לשכר הגברים, מהוות רוב בקרב האנשים החיים בעוני ובקרב המובטלים, ומהוות למעלה מ-70% ממקבלי קצבת הסיעוד. לקראת דיון בוועדה לקידום מעמד האשה בהשלכות של חוק ההסדרים על נשים ב-27.5.2013, העבירה האגודה לזכויות האזרח לחברי הוועדה ניתוח של תקציב המדינה מזווית מגדרית, המתמקד בנושאים שבטיפול האגודה.

הקיצוץ בקצבאות הילדים צפוי לדרדר כ-40,000 ילדים נוספים אל מתחת לקו העוני, אך לא רק אותם: קצבאות הילדים הפכו בשנים האחרונות למקור מחיה מרכזי עבור כלל בני המשפחה החיים בעוני, בין השאר משום שסך קצבאות הקיום הניתנות לעניים בישראל אינו נותן מענה הולם לצרכים הבסיסיים ביותר. משפחות יחידניות שבראשן עומדות נשים מצויות בסיכון גבוה לחיים בעוני, ועל כן, חשיבותן של קצבאות הילדים עבור משפחות אלה רבה במיוחד. מנגד, במשפחות שבהן שני הורים, גבר ואשה, עם חשבונות בנק נפרדים, יש לקצבת הילדים תפקיד חשוב בהשפעה על יחסי הכוחות, שכן הקצבה משולמת ישירות לחשבונן של הנשים ובכך מגדילה את הכספים שבשליטתן. השפעה זו מצטמצמת עם הקיצוץ בקצבה.

הקפאת טיפולי שיניים לילדים –  הממשלה מתעתדת להפר את התחייבותה להרחיב את הזכאות לשירות שיניים ציבורי לילדים בשכבת הגיל 12 עד 14. קיים חשש כבד כי הימנעות מהרחבת השירות תפגע בבריאות האוכלוסיות החלשות בכללותן, ובמיוחד במשפחות חד-הוריות, שבראש מרביתן עומדות נשים. במצב בו רמת ההכנסה יורדת תיאלצנה אימהות חד הוריות להכריע על איזה טיפול יקר מוותרים – שיניהן שלהן, שיני ילדיהן המתבגרים או צרכים בסיסיים אחרים. הימנעות מטיפול ראוי בגיל קריטי זה יכולה לפגוע בנער ובנערה לטווח ארוך – הן נפשית, בשל דימוי גוף, והן פיזית, בשיניים ובמערכות גוף נוספות.

"מיצוי כושר השתכרות" כתנאי לקבלת הנחות במעונות יום – ללא מתן הנחות במעונות יום, נשים רבות, אשר כיום משולבות בשוק העבודה, יאלצו לפרוש מעבודתן. התוצאה היא פגיעה נוספת במצב הנשים בעולם העבודה. כ-40% מכלל המועסקות עובדות במשרות חלקיות, רבות מהנשים העובדות מרוכזות ב"מקצועות נשיים" ומרוויחות שכר נמוך משמעותית משכרם של הגברים. ביטול או צמצום ההנחות לאישה עובדת בשל תעסוקת או אי-תעסוקת בן זוגה יהוו נסיגה הרסנית במאמצים לשילוב נשים בשוק העבודה וחיזוקן הכלכלי.

פגיעה בנגישות למשפט בשל הטלת אגרות על הליכי ביניים בתיקים אזרחיים – כבר כיום קיימים בישראל חסמים רבים המונעים מאוכלוסיות מוחלשות נגישות למשפט. בנוסף לעלות הייצוג המשפטי והחשש מפני הטלת תשלום הוצאות כבד במקרה של הפסד, אגרות בית משפט מהוות חסם משמעותי. קביעת אגרות על הגשת בקשות ביניים תייקר משמעותית את ההליכים המשפטיים ועשויה להביא לוויתור על הגשת בקשות החיוניות לניהול התיק או אף על התביעה כולה. בשל חולשתן הכלכלית היחסית, נשים מועדות להיפגע מכך באופן מיוחד. נשים, ככלל, ממעטות לתבוע בהשוואה לגברים, ופעמים רבות מוותרות על פיצוי, רק בשל החשש מפני העלות הכספית. כך למשל, בתחום התביעות האזרחיות בגין עבירות מין והטרדה מינית, ישנו פער ניכר בין מספר התיקים הפליליים שנפתחים ומוכרעים בגין עבירות מין, לבין מספר התביעות האזרחיות שמגישות הנפגעות. ייקור נוסף של ההליכים עלול למנוע מנשים רבות נוספות לפנות אל בתי המשפט לקבלת פיצוי, אשר במקרים רבים הנו הכרחי לצורך שיקומן.

החזרת תוכנית מרווחה לעבודה במתכונת הפרטה ("ויסקונסין") – בתוכניות רווחה לעבודה (תחת השמות "מהל"ב" ואח"כ "אורות לתעסוקה"), שפעלו בישראל בשנים 2010-2005 השתתף רוב נשי מובהק: 70% ממשתתפי התוכניות היו נשים, ולא במקרה: רוב האנשים שחיים בעוני, מקבלי הבטחת ההכנסה, הינן נשים. עומק הסמכויות שנמסרו לקבלנים הפרטיים הוביל למישטור חייהן של אלפי משתתפות התכנית, לפגיעה קשה בזכויותיהן, ולאיום גובר על קצבאות הקיום של משפחותיהן. במבחן התוצאה, לא נרשמה העלאה משמעותית ברמת השכר של נשים שהשתתפו בתכנית, לא עלה משמעותית אחוז המועסקות במשרות מלאות לאחר התכנית, נשים רבות הושמו בעבודות לא מקצועיות, שהאפשרות להתפתח בהן מקצועית וכלכלית כמעט ואינה קיימת, ובשטח, נתקבלו דיווחים על כך שחלק מהמשתתפות והמשתתפים לא קיבלו זכויות סוציאליות, ימי חופשה, פנסיה, ימי מחלה ועוד.

כעת מבקשת הממשלה להחזיר תוכנית רווחה לעבודה בשם "יוצאים לעבודה" במתכונת דומה מאד. על אף ההצהרות בדבר הפקת לקחים ושינוי התוכנית, מותירה המדינה בידי הקבלנים הפרטים שיפעילו את התוכנית סמכויות מרחיקות לכת. פקידיהם יכינו לכל משתתפת תוכנית אישית, שמשמעה מסגרת חובה בהיקף של 30-35 שעות שבועיות; הם ישלחו אותה לעבודה או לשירות ללא שכר בקהילה בהיקף של 100 שעות חודשיות; הם יקבעו אם ביצעה את התוכנית האישית שנקבעה לה ואם היתה נכונה לצאת לעבודה, וימליצו אם לאשר או לא את קבלת קצבת הבטחת ההכנסה למשפחתה; הם יחליטו אם תהיה זכאית לשירותים תומכי עבודה, כגון החזרי נסיעות ומסגרות לילדים. החברות הפרטיות יוכלו להכריז על משתתפת כ"סרבנית עבודה" ולשלול את זכאותה לקצבה, גם אם הסיבה לדחיית העבודה היא כורח הטיפול בילדים יחד עם קשיים בנגישות למקום העבודה – פרמטר קריטי בנוגע לנשים החיות בפריפריה ונסמכות על תחבורה ציבורית.

באגודה לזכויות האזרח מציינים כי בתקציב הנוכחי, ובתקציבי מדינת ישראל בכלל, אין התייחסות מגדרית מובנית. שילוב של פרספקטיבה מגדרית בתקציב יוכל לאפשר התמודדות מכוונת עם הפערים המגדריים ובקרה על האופן שבו התקציב משפיע על קידום שוויון בין המינים.

לניתוח המגדרי של התקציב שערכה האגודה לזכויות האזרח

לניתוח מיגדרי של התקציב בסוגיות של מיסוי, קיצוץ בתקציבים ציבוריים, מסגרות לגיל הרך ועוד, שערך מרכז אדוה