האגודה לזכויות האזרח פנתה אתמול (21.5.2013) לחברות וחברי כנסת בבקשה שידחו את הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – לשון הרע על לוחמי צה"ל), התשע"ג-2013, שזכתה לכינוי "חוק ג'נין ג'נין". בהתאם להצעת החוק, "לשון הרע על פעילות מבצעית של לוחמי צה"ל" תהווה עילה לתביעה אזרחית של ציבור לוחמים.
הצעת החוק, העולה היום (22.5.2013) לקריאה טרומית במליאת הכנסת, היא תגובה לסרטו של מוחמד בכרי, ולפסק הדין שדחה את תביעת הדיבה שהגישה נגדו קבוצת חיילים שלחמה בג'נין. בדברי ההסבר נטען, שהתיקון נדרש כדי למנוע "פגיעה חמורה הנגרמת לחיילי צה"ל הנותרים ללא כל אפשרות להגן על שמם הטוב". אולם כפי שמסביר עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה בפנייתו לחברי הכנסת, הנחה זו בטעות יסודה: פסק הדין בעניין "ג'נין ג'נין" דחה את התביעה רק לאחר שבית המשפט הגיע למסקנה, שלשון הרע שהסרט מוציא על "קבוצת לוחמים" לא דבקה באף אחד מהלוחמים באופן אישי.
חוק איסור לשון הרע מגן על זכות יסוד של היחיד, ועל כן הוא מטיל על חופש הביטוי הגבלות וסנקציות מרחיקות לכת בהשוואה לחוקים שמגנים על אינטרסים ציבוריים, דוגמת שלום הציבור וטוהר ההליך השיפוטי. הצעת החוק מבקשת ליצור פיקציה משפטית: פרסום שמותח ביקורת על צה"ל או על "כוח צה"ל" בשל פעולה מבצעית יאפשר לכל חייל או לוחם ב"כוח" להגיש תביעת דיבה ייצוגית, למרות שלא נגרמה פגיעה, ולו משתמעת, בשמו הטוב. פיקציה זו נועדה לנצל לטובת אינטרסים ציבוריים את הפגיעה בחופש הביטוי, שהחוק מאפשר על מנת להגן על זכותו של האדם היחיד.
לפי דברי ההסבר של התיקון המוצע, מטרתו למנוע "פגיעה חמורה שנגרמת לישראל בשל האשמות הכוזבות המופנות" נגד צה"ל. אבל תכלית זו אינה "מתיישבת עם ערכיה של מדינת ישראל" וסותרת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. "גיוס" לוחמים, בניסיון לנצל את זכותם האישית ככלי במאבק ההסברתי, הוא פסול ואינו חוקתי.
בית המשפט העליון הזהיר ש"הפרטה" של הזכות לתבוע בגין "לשון הרע על ציבור" תעודד תביעות סרק, ותיצור אפקט מצנן בנושא ציבורי חשוב מעין כמוהו – הפעלת כוח צבאי בידי המדינה. האיום ואפקט ההשתקה לא יפעלו רק נגד פרסומים דוגמת "ג'נין ג'נין" אלא נגד כל מי שיעז למתוח ביקורת, לפרסם עדות או רק להביע דעה על פגיעה חסרת הצדקה בחיילי אויב, ואף בפלסטינים או באזרחים ישראליים בשטחים.
בשל הרגישות הכרוכה בהגבלה על חופש הביטוי הופקד הכוח לנקוט בצעדים משפטיים נגד מפרסם "לשון הרע על ציבור" בידי היועץ המשפטי לממשלה. הריסון שגזרו על עצמם היועצים המשפטיים לדורותיהם, בכל הנוגע לשימוש בכוח זה, נובע מאותה רגישות חוקתית, אבל גם מהחשש המבוסס מפני "אפקט בומרנג" ומפגיעה קשה שעלולה להיגרם לציבור ולתדמית המדינה: המשפט רק יעודד את הפצת הפרסום המשמיץ, יסיט את תשומת הלב הציבורית מפרסומים סותרים ומפריכים, ואף עלול להסתיים בפסק דין שיאשר ולו מקצת מהטענות המשמיצות או אפילו בדחיית התביעה. ההצעה "להפריט" את הכוח לתבוע ולהעבירו לידי בודדים משקפת חוסר הבנה והתעלמות מכל השיקולים הללו.
פניית האגודה לח"כים – גרסה מקוצרת, גרסה עם ביאורים והרחבות
