האגודה משיקה מרכז מידע ובו מידע תיאורטי ופרקטי מגוון על זכויות מפגינים ופעילים בגדה המערבית
התמודדות המפגינים עם כוחות הצבא והמשטרה בגדה המערבית אינה דומה להתמודדות עם המשטרה בתוך הקו הירוק. מחאה בגדה המערבית אינה מחאה במדינה דמוקרטית. למעשה, בהתאם לגישת הצבא, בגדה המערבית אין הפגנה חוקית. כוחות הצבא והמשטרה פועלים בדרך כלל כדי לסכל כל ניסיון להפגין – גם כאשר מדובר בהפגנה בלתי אלימה.
מתי מותר לצבא לפזר הפגנה ומתי אסור? אילו אמצעים לפיזור הפגנות הם חוקיים וכיצד מותר לצבא להשתמש בהם? מה ההבדל בין צו שטח צבאי סגור חוקי לצו לא חוקי? מה עושים/ות כשהצבא מונע את גישת המפגינים לאדמה או לשטח כלשהו? מהן זכויות המפגינים והפעילים בחקירה? מתי מותר לחיילים לעצור או לעכב מפגינ/ה? בפני מי ניתן להתלונן ולמי לפנות, כאשר זכויותיו/ה של מפגינ/ה נפגעו? – כל השאלות הללו, ורבות אחרות, נענות במרכז המידע שלנו.
גם במדינה דמוקרטית, יציאה להפגנה היא לקיחת סיכון. מפגינים/ות מסתכנים בהפרה של זכויותיהם/ן, בניסיון להשתיק אותם/ן, בכך שתופעל נגדם/ן אלימות. לעתים מסתכנות/ים במעצר. כשיוצאים/ות להפגין בשטחים, נגד הכיבוש, הסיכונים הופכים לסכנה ממשית.
ובכל זאת, יציאה להפגנה היא אחת הדרכים היעילות והכנות ביותר לנקוט עמדה ולהשפיע. במקרה של הפגנות בגדה המערבית, מדובר באחת הדרכים הלגיטימיות המעטות שבהן התושבים ופעילים ישראליים ובינלאומיים יכולים למחות נגד הכיבוש, להיאבק בדיכוי ובאפליה של השלטון הצבאי ולנסות לשפר, ולו באופן נקודתי וזמני, את חיי הפלסטיניים תחת הכיבוש.
גם בשטחים, המפגינים יכולים וצריכים לעמוד על זכויותיהם ולהיאבק על האפשרות להפגין ולמחות. גם כשדיכוי וסיכול אוטומטי של הפגנות הוא הכלל, חשוב לדעת מתי הצבא מיישם את החוק הצבאי כלשונו ומתי הוא החוק מופר. לדעתנו, אפשר וצריך להיאבק על הפרטים הקטנים. גם אם המאבק לא יניב תוצאות מיידיות, עשויה להיות לו השפעה מצטברת.
מרכז המידע עלה לרשת בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית.
