רמי אדוט
בשבוע שעבר התקיים כינוס ראשון שיזם משרד הבריאות בנושא התמודדות עם צמצום פערים. היה זה כינוס מרשים, נקודת שיא של השיח החברתי בבריאות שמאתר את הפערים, סיבותיהם ותוצאותיהם ותובע את צמצומם.
במהלך הדיונים הופיעה על המסך תמונת רנטגן של החברה הישראלית ובמרכזה שבר עמוק. תם שלב האבחון. כעת אנחנו יודעים עד כמה המצב חמור ואין עוד טעם בכינוסים שבהם ידברו המומחים ביניהם על תולדות, סיכונים ועומק השבר. עכשיו צריך לאחות אותו.
לא מעט קבלות על עשייה לצמצום פערים הובאו לכינוס. תוכניות מקומיות לאוכלוסיות ספציפיות ולאזורים מסוימים. עם זאת, לא משם תצמח הישועה שלנו.
לפני כשישה חודשים דרשו מספר ארגוני זכויות אדם ובריאות סקטוריאליים (ערבים ואתיופים) לנסח תוכנית ממשלתית כוללת לצמצום פערים חברתיים בבריאות. רק מחויבות כלל ממשלתית, מרמת ראש הממשלה ועד שר האוצר ושרי המשרדים החברתיים, יכולה להתחיל לאחות את השבר.
לכבוד הכינוס פורסם גם דוח של משרד הבריאות. שוב חזינו במימדים השונים של הפערים בבריאות והם רבים מספור. קשה היה לבחור כותרת: ההפרש עצום – שמונה שנים תמימות – בין תוחלת החיים ביישובים עשירים לעניים? שמא אחוזי הסוכרת הנוראיים של עולי אתיופיה תוצר מובהק של ההגירה לישראל? או אולי הפערים המקוממים בעמדות של טיפול נמרץ ילדים?
לצמצם את הפערים
עתה זה הזמן לפנות ישירות לראש הממשלה ולשר האוצר. הנתונים גלויים וידועים ומונחים לפניכם. הביקורת לא מגיעה רק משוחרי טוב או סוציאל-דמוקרטים, או מאנשי המקצוע בבריאות. הביקורת מגיעה ישירות מנציגי ה-OECD. בעברית פשוטה, אם ישראל רוצה להיחשב חלק מהמדינות המפותחות ולא סרח עודף, קוריוז בסוף הרשימה, היא חייבת לצמצם את רמת הפערים החברתיים-כלכליים שהם הגבוהים במדינות ה-OECD.
חלק מצמצום זה הוא בנושא הבריאות. בריאות אינה רק תוצאה של פערים ועוני. היא גם מחולל שמעמיק את הפערים באופן משמעותי. קחו לדוגמה את קשיי הנגישות והזמינות של אוכלוסיה ענייה לשירותי בריאות הנפש. קשיים אלה פוגעים ישירות בכושר עבודתם ויוצרים מוגבלויות ארוכות טווח – זה עוד נתון שהוכח באירופה על ידי כלכלני ה-OECD.
כאשר נייר העמדה של ארגוני זכויות האדם וארגונים חברתיים ראה אור לפני כחצי שנה ובו הקריאה לתוכנית ממשלתית לצמצום פערים, רצינו להרים את קולנו בשם כל הציבור כולו. לא רק בשם הקבוצות העניות שהושארו מאחור, אלא גם בשם המעמד הבינוני המושפע ישירות מהפערים האלה, החרד לגורל החברה הישראלית ולגורלו שלו, שכן רשת הביטחון החברתית-בריאותית כולה מאוימת.
תכנית צמצום פערי הבריאות הנדרשת חייבת להיות משולבת בתכניות נוספות במסגרת המאבק בעוני ובפערים בישראל, הגבוהים ביותר בכל מדינות ה-OECD.
חייבים להתמקד ביעד אחד ברור וחד ולומר לראש הממשלה: זה הזמן לכונן תוכנית חברתית כוללת לצמצום פערים. בתוכה יש לכלול תוכנית לצמצום פערים בבריאות באמצעות קביעת יעדים כמותיים ומיקוד באוכלוסיות חלשות במיוחד. אחרת נהיה נידונים לכינוסים רבים נוספים, אבל השבר הגדול בבריאות ובחברה לא יתאחה.
הכותב הוא ראש תחום הזכות לבריאות באגודה לזכויות האזרח
המאמר פורסם באתר nrg-מעריב ב-28.11.10
