25 באוקטובר 2010
לכבוד
רב ניצב דודי כהן
מפכ"ל
משטרת ישראל – המטה הארצי
שייח ג'ראח, ירושלים 91906
שלום רב,
הנדון: התנהלות המשטרה באל עראקיב ב-13 באוקטובר ובקשה להנחיית המשטרה בעקבותיה
אנו מבקשים להתריע בפניך על התנהלות המשטרה במועד הריסת מבנים בכפר הבדואי אל עראקיב שבנגב ביום 13 באוקטובר 2010. במהלך ההריסות עוכבה מנהלת הפורום לדו קיום בנגב ונאזקה באלימות על ידי שלושה שוטרים, כשידיה מאחורי גבה, בנסיבות שלא הצדיקו זאת ותוך הפרת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – "חוק המעצרים") ופקודת המטא"ר בעניין סמכויות העיכוב, אופן הכבילה ועיתוי השימוש בה.
בנוסף, נבקשך להנחות את משטרת ישראל לחדול לאלתר מדפוסי התנהלות שנועדו לכאורה להרתיע פעילי זכויות אדם מלמלא אחר צו מצפונם ולממש את זכותם לחופש הביטוי והמחאה, וזאת באמצעות חסימת דרכים ודרישות שבות ונשנות מפעילים חברתיים להציג תעודות זהות ורישום פרטיהם. פרקטיקה מצערת זו השתרשה זה מכבר בפעולות מחאה והפגנות מימין ומשמאל כדוגמת אלו שליוו את מחאת החרדים בעקבות ההחלטה לבנות חדר מיון בביה"ח ברזילי, ההפגנות בשייח ג'ראח ובאחרונה באל עראקיב כמפורט להלן:
1. בבוקר יום רביעי 13 באוקטובר, שעה שעשרות שוטרים נערכו להריסת סוכות מגורים בכפר הבדואי אל עראקיב שבנגב, הגיעו למקום מנהלת עמותת הפורום לדו קיום בנגב, הגב' חיה נח, עם שני רכזי השטח של העמותה, גב' מיכל רותם ומר מומתז חטיב. השלושה ביקשו לסייע לתושבים בפינוי חפציהם מהמבנים טרם הריסתם ולתמוך בהם אחריה. בעצם נוכחותם במקום ביקשו אף להביע הזדהות עם תושבי הכפר ומחאה על ההריסות שהותירו אחריהם מאות בני אדם ללא קורת גג ומחסה.
2. בכניסה לכפר נחסמה מכוניתם על ידי רכב משטרה, ושוטרים הודיעו להם שמדובר בשטח סגור. בקשתם לראות את צו הסגירה לא נענתה, והנימוק שניתן לחסימה היה, כי יש במקום כלים כבדים המסכנים את בטיחותם. אחרי דין ודברים הותר לשלושה לצעוד ברגל אל תוך הכפר, לאזור ההריסות המיועד, במרחק כמה מאות מטרים משם. התנהלות זו מעוררת תהיות על קביעת השוטרים כי "השטח סגור", ומעלה חשש כבד באשר לגורמים בעטיים ניסו השוטרים למנוע מהם להיכנס לכפר. עצם העובדה כי הותר לשלושה להיכנס לכפר רגלית, וכי תושבי המקום שהו בו בעצמם, מעוררת ספק באשר לקיומה של סיבה בטיחותית ממשית למניעת כניסתם.
3. השלושה הגיעו לאזור ההריסות. בנוסף להם נכחו במקום 20-30 מתושבי הכפר, שצפו בשקט בדחפור העולה על הסוכות. מר חטיב החל לצלם, ואז ניגש אליו שוטר וביקש את תעודת הזהות שלו. לאחר מכן התבקשה גם גב' רותם להציג תעודת זהות, ופרטיה נרשמו. בשלב זה הצטרפה אליהם גב' נח, וביקשה לדעת מדוע הם נדרשים להזדהות. בתגובה התבקשה גם תעודת הזהות שלה. כאשר גב' נח השיבה, כי תשמח למסור את תעודת הזהות שלה כאשר יוצג בפניה צו ההריסה, נאמר לה מיד שהיא מעוכבת. כפי שיפורט להלן, מכיוון שהדרישה להזדהות הייתה שרירותית ונעשתה בחוסר סמכות גם העיכוב שבא בעקבותיה נעשה ללא כל סמכות.
4. השוטר המעכב פנה לשוטר אחר וקרא לו "בוא בבקשה, עכב אותה לתחנה". כשהתקדם לעברה האחרון הודיעה גב' נח שאינה רוצה ששוטרים גברים יגעו בה, וביקשה ששוטרת תעשה זאת. שוטרת ניגשה אליה, אחזה בזרועה ושוטרים נוספים הקיפו אותה. גב' נח הסתובבה אליהם, והדבר הבא שזכור לה הוא שהיא שוכבת על האדמה, פניה כבושות באבק, ומישהו צועק "לאזוק אותה, לאזוק אותה".
5. גב' רותם, שעמדה לצדה של גב' נח, מתארת כך את האירועים: "חיה הייתה בשוק מהעיכוב, היא חזרה ואמרה 'אבל לא עשיתי שום דבר רע'. שוטרת נעמדה לידה ואז, תוך שניות, הגיעו עוד שוטרים והקיפו אותה. הם לקחו לה את הידיים מאחורי הגב תוך שהם מעוותים לה את הצורה והטיחו אותה לאדמה עם הפרצוף למטה. כשהיא שכבה הם המשיכו למשוך בידיה לאחור….. הכל קרה מאוד מהר… אחרי אולי דקה או שתיים הם הרימו אותה וגררו אותה מהמקום כשהיא צורחת מכאבים וממררת בבכי… עמדתי ממש קרוב. זאת הייתה התנהלות ברוטלית כלפי אשה מבוגרת שלא איימה על אף אחד".
6. גב' נח נאזקה בחוזקה כשידיה מאחורי גבה. היא הובלה אזוקה לניידת והמתינה אזוקה להסעתה לתחנת המשטרה. כשהתלוננה על כאבים עזים, השיב לה, לדבריה, אחד השוטרים "כך נוהגים עם מפירי חוק". היא הוסעה לתחנה כשידיה כבולות, נותרה אזוקה כשהמתינה לחקירה ושוחררה מהאזיקים רק שעה ארוכה לאחר מכן, במהלך חקירתה.
7. עיכובה של גב' נח, כמו גם עצם כבילתה ושיטת כבילתה, נעשו בניגוד לחוק. בנסיבות המתוארות לא היה כל יסוד סביר לחשוד כי גב' נח, פעילה חברתית ותיקה שהגיעה לאל-ערקיב במטרה לסייע לתושבים ולהזדהות עמם, עברה עבירה כלשהיא או שהיא עומדת לסכן את שלומו של איש ובוודאי שלא לפגוע במדינה, כפי שקובע פרק ג' לחוק המעצרים.
8. לא היה גם כל מקום לכבול את גב' נח, אקט שהתבצע אף הוא בחוסר סמכות ועל אף נורמות מפורשות הקובעות מתי ניתן לכבול אדם (ס' 9א לחוק האמור). חמור מכך: השוטרים בחרו לאזוק אותה כשידיה מאחורי גבה – אופן איזוק כואב ומשפיל, והקשה באופני הכבילה המדורגים מהקל אל הכבד בפקודות המטא"ר (פקודת מטא"ר 12.03.04).
9. בגין התנהלות המשטרה באירוע ההריסה הגישה גב' נח ביום 14.10 תלונה למח"ש, ואנו תקווה כי היא תיחקר במלוא הרצינות והחומרה הראויה. עם זאת, השתלשלות העניינים המתוארת מעלה סוגיה קשה נוספת, שבבסיסה התנהגות המשטרה נגד פעילי זכויות אדם תוך התנהלות המעידה על חוסר הבנה בסיסי של הזכות למחאה וחירות הביטוי, הכוללת בחובה את חופש המצפון והזכות להזדהות (במקרה זה עם תושבי כפר שבתיהם נהרסים פעם אחר פעם). ניסיון זה להרתיע פעילים חברתיים מלממש זכויות יסוד חוקתיות ללא כל בסיס חוקי הוא שמצריך את התערבותך והנחייתך.
10. חטאה היחיד של גברת נח היה בכך שערערה על סמכותו של איש משטרה לדרוש מפעילים חברתיים תעודת זהות, בנסיבות שלא הצדיקו כלל בקשה כזאת: גב' נח היא פעילה חברתית בולטת ומוכרת, שמזה שנים פועלת לקידום זכויות הבדווים ולדו קיום בנגב. היא נכחה בכל אירועי ההריסה הקודמים באל עראקיב ומתייצבת דרך קבע במשמרות המחאה השבועיות שמארגנים תושבי הכפר בצומת להבים. כך גם פעילי העמותה שהיו עמה, המעידים על כך שאין זו הפעם הראשונה שהם נדרשים להזדהות באירועים אלה. דרישה זו, כמו גם הניסיון המשטרתי להציג את האזור "כ"שטח סגור", ובפרט עיכובה של מנהלת הפורום לדו קיום בנגב, כבילתה והאלימות שהופעלו במהלכם, מעוררים חשש כבד כי גם כאן, כמו בהפגנות, משמרות מחאה ופעילויות אזרחיות נוספות, פעלה המשטרה משיקולים זרים, שאין בינם לבין שמירה על הסדר הציבורי מאום.
11. השתלשלות העניינים שהובאה כאן, ושכאמור אינה ייחודית לאירועי אל עראקיב, מעלה חשד כבד כי שוטרים בוחרים בדרישת הזיהוי, ברישום פרטיהם של הפעילים, בחסימת הדרכים, בעיכוב אזרחים ובמעצרם ללא כל עילה חוקית, כטקטיקה שנועדה להרתיע את הפעילים בשטח, את אלה לעתיד לבוא, וככלי ענישה נגדם.
12. ישראל היא מדינה שסועה ומפולגת חברתית, כלכלית ופוליטית. חופש המצפון והביטוי, והחירות להביע עמדות שונות ומגוונות, במילים או במעשה, הם כלי הכרחי ליצירת שיח ענייני ורציונאלי, להשמעת קולן של קבוצות מוחלשות ולשחרור קיטור במערכת דמוקרטית מרובת פנים. אין חולק על חובתה של משטרת ישראל לפעול למניעת הפרות סדר, אולם הפרשנות המרחיבה והשגויה שהיא נותנת לכך ואשר חורגת מסמכויותיה החוקיות, כמו במקרה המתואר במכתבנו, שוברת את כללי המשחק הדמוקרטי. האירועים החמורים באל-עראקיב לפני כשבועיים, הראויים לבירור מעמיק כשלעצמם, ממחישים שוב כי במקום למלא את תפקידה החשוב בשמירה על חופש המחאה והבטחת מימושה, מסכלת המשטרה פעילות אזרחית לגיטימית תוך הרתעת אלה הנוטלים בה חלק.
לאור כל האמור לעיל, נבקשך להנחות את כלל השוטרים לאמץ מדיניות שמגשימה את מטרות המשטרה בחברה דמוקרטית כך שיובטחו זכויות היסוד לחופש הביטוי, חופש המחאה וחופש המצפון, כמו גם הזכות לשמירה על שלמות גופם וכבודם של כל המעורבים בפעילות החברה האזרחית. בנוסף, נבקשך להנחות את משטרת ישראל כי מדיניות הרתעת הפעילים, והכלים שבהם היא מתבצעת, אינה חוקית ואל לה לחזור על עצמה.
בכבוד רב,
טל חסין
מנהלת מחלקת פניות הציבור
דן יקיר, עו"ד
היועץ המשפטי
