השבוע התקיים דיון בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח נגד הכנסת בדרישה לבטל את ההכרזה על מצב חירום. הדיון התקיים בפני נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, והשופטים דליה דורנר ואליעזר ריבלין. בדיון בבג"צ הציע הנשיא ברק לתת אורכה של חצי שנה להשלמת הליכי החקיקה לגבי חוקים שתוקפם תלוי בהכרזה על מצב חירום. נציגת פרקליטות המדינה טענה, כי בשל המצב הביטחוני השורר כיום, יש לדחות את העתירה, וכי הליכי החקיקה יימשכו בעתיד. הנשיא ברק מתח ביקורת על הקצב האיטי של תיקוני החקיקה, והדגיש שאם הממשלה לא תיזום את ביטול מצב החירום, בג"צ יוציא צו כמבוקש בעתירה, דהיינו יבטל את ההכרזה על מצב החירום.
עו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח טען, כי העתירה הוגשה עוד במאי 1999. בסמוך לאחר מכן נכנס לתפקיד שר המשפטים יוסי ביילין, ולקח על עצמו לבטל את ההכרזה. כל עוד הייתה נכונות אמיתית לקדם את העניין, הסכימה האגודה לדחיית הדיון, אך כבר בשלהי כהונתו של השר ביילין הגישה הפרקליטות הודעה לבג"צ, ממנה עלה, כי אין כוונה לבטל את ההכרזה.
הנשיא ברק ציין, כי על השר החדש לגבש את עמדתו בנושא, ולהודיע אם אכן בכוונת הממשלה להשלים את תיקוני החקיקה הנדרשים ולבטל את ההכרזה. ולא – בג"צ יחליט בעניין. לפיכך קבע בג"צ, כי הפרקליטות תגיש הודעה בעוד חצי שנה על התקדמות הליכי החקיקה ועל עמדת הממשלה בעניין.
ההכרזה על מצב חירום קיימת במדינת ישראל מיום היווסדה. מאז חקיקת חוק יסוד: הממשלה בשנת 1992 מוגבלת כל הכרזה על שעת חירום לשנה. אולם מאז הוחל החוק הכריזה הכנסת על מצב חירום בכל פעם מחדש. כך שבה ועשתה הכנסת לפני חצי שנה, כאשר שבה והכריזה על מצב חירום. עו"ד ענת שקולניקוב מהאגודה לזכויות האזרח מציינת בעתירה שהוגשה לפני שנתיים, כי ההחלטה על ההכרזה התקבלה בכנסת מתוך שיקולים שאינם ממין העניין, מתוך מטרה זרה וללא בחינת התשתית העובדתית המתאימה. ההכרזה, מציינת עו"ד שקולניקוב, פוגעת שלא כדין בזכויות אדם ובשלטון החוק ודינה להתבטל.
בעתירה נאמר, כי ההכרזה על מצב חירום מקנה לרשות המבצעת סמכויות המוקנות ברגיל לרשות המחוקקת בלבד. כך למשל בכוחן של תקנות שעת חירום שמתקינה הממשלה מכוח ההכרזה לבטל חוקים שחוקקה הכנסת. לאחרונה חזר וקבע בית המשפט העליון, כי הסמכות שיש בידי הממשלה להתקין תקנות מכוח ההכרזה על מצב חירום פוגעת קשות בערכים הדמוקרטיים. עו"ד שקולניקוב מציינת בעתירה, כי מתן סמכות זו יכול להיות סביר רק כאשר המדינה נמצאת במצב חירום, בטחוני או אחר, המונע באופן פיזי את הגישה לכנסת, וכתוצאה מכך נוצר מצב שיש בו כדי למנוע חקיקה בידי הכנסת. מתן סמכות חקיקה בידי הממשלה שלא במצב חירום אמיתי, אינה הולמת משטר דמוקרטי.
עו"ד שקולניקוב ציינה בעתירה, כי כיום, השימוש העיקרי שנעשה בתקנות לשעת חירום הוא כדי להסמיך הוצאת "צווי ריתוק" לעובדים בעת שביתה. עו"ד שקולניקוב טוענת, כי בצווי ריתוק אלה יש כדי לפגוע בחירות השביתה של העובדים.
עוד נאמר בעתירה, כי להכרזה על מצב חירום שתי השלכות עיקריות: ההכרזה מסמיכה את הממשלה ובמקרים דחופים אפילו את ראש הממשלה לבדו, להתקין תקנות לשעת חירום. בנוסף קיימים חוקים אשר תוקפם מותנה בקיום מצב חירום, וחוקים אשר ניתנים להפעלה רק בהתקיים מצב חירום. לפיכך, מדגישה עו"ד שקולניקוב בעתירה, בנוסף לסמכות שמעניקה ההכרזה על מצב החירום לממשלה המוקנית ברגיל רק לכנסת, מאפשרת ההכרזה את קיומם של חוקים, המטילים הגבלות קשות על חופש הביטוי, מעניקים סמכויות להפקעת קרקעות, סמכויות לפיקוח על מצרכים ושירותים ועוד. בעתירה נטען, כי חוקים אלו פוגעים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אמנם החוקים קדמו לחוק היסוד ולכן לא ניתן לבטלם מכוחו, נאמר בעתירה, אולם ההכרזה עצמה, שמכוחה ניתן התוקף לחוקים, בטלה על פי חוק היסוד.
