מתוך דוח האגודה לזכויות האזרח, משתיק קול: משפטי דיבה כאיום על חופש הביטוי, ינואר 2013
להלן תקציר הפרק. לטקסט המלא לחצו כאן (pdf)
ההסתכלות על כל תביעה לגופה, תוך התעלמות מהמשמעויות של התופעה בכללותה, היא שמאפשרת לתופעת התביעות המשתיקות להתקיים ולהתעצם. בתי המשפט, המחוקקים והציבור נדרשים להכיר בקיומה של התופעה, לדון בה ולהתחיל לפתח מנגנונים משפטיים וחברתיים חדשים כדי לזהותה ולמגר אותה.
בדוח מפורטים שורה של אמצעים שאנו ממליצים לאמץ או לבחון, כדי ליצור "סל תרופות" להתמודדות עם תופעת התביעות המשתיקות ועם נזקיה מבלי להפקיר את הזכות לשם טוב. כל זאת מתוך הבנה שמורכבותה של התופעה, והמתח הגדול בין זכויות היסוד שכרוכות בה, אינם מאפשרים פתרונות קסם: אין מנגנון אחד שיכול לבדו לענות על כל הבעיות שעליהן הצבענו. המנגנונים המוצעים אינם באים במקום השיקולים והאיזונים הקיימים בדיני לשון הרע, אלא רק מוסיפים עליהם נדבך נוסף.
1. המציאות המשתנה וריבוי התביעות המשתיקות מצריכים בחינה מחדש של הנחות יסוד והתאמה של הדינים ושל סדרי הדין למציאות החדשה. דיני לשון הרע וגם הדיון הציבורי בנושא עוצבו על יסוד פרדיגמה שמתמקדת ביחסים שבין פרטים לבין העיתונות: אזרח מן השורה ששמו הוכתם לשווא על ידי העיתונות הממוסדת. אבל בעשורים האחרונים השתנו השחקנים ויחסי הכוח בין הצדדים: שיעור התביעות המוגשות נגד אמצעי תקשורת הולך ומצטמק, ובמקביל מתרבות תביעות של גופים חזקים נגד קבוצות וארגונים קטנים, פעילים חברתיים ואזרחים בודדים.
2. ראוי לבחון מחדש את ההלכה המחמירה שמונעת סילוק על הסף של תביעות ולפתח את העילות הקיימות בחוק לסילוק תביעות על הסף.
3. ראוי לאמץ חקיקה מיוחדת נגד תביעות משתיקות דוגמת החקיקה שהונהגה בארה"ב ובמדינות אחרות.
4. ראוי לעשות שימוש בסדרי הדין הקיימים כדי לאפשר בירור מקדמי מהיר של תביעה משתיקה. בחינה מקדמית של טענות הצדדים עשויה לסייע לבית המשפט לעמוד על סיכויי התביעה או על המניעים להגשתה, ובהתאם לזאת להמליץ לצדדים על דרך ראויה לסיום ההתדיינות.
5. יש לשאוף להסדרים משפטיים שיעודדו הידברות בין הצדדים ויקלו עליהם להגיע להסכמה לגבי פרסום תיקון או הבהרה, וכך יצמצמו ככל האפשר את סכסוכי הדיבה שמגיעים לדיון בערכאות.
6. ראוי לבחון דרכים לצמצום חוסר הוודאות המשפטי ולהרחבת ההגנות על פרסום בעניין ציבורי בדרך של פרשנות על ידי בתי משפט. בין השאר:
- פרסומים בעניין ציבורי ראויים לפרשנות מקלה בעת שבוחנים האם יש בהם משום לשון הרע, תוך הרחבה של הכלל בדבר "זוטי דברים".
- יש לשים דגש על מעמדו הציבורי של התובע ועל האמצעים הנוספים העומדים לרשותו – מלבד ניהול הליך משפטי נגד מבקריו – כדי להגן על שמו הטוב.
- ראוי להתאים את ההגנה של "פרט לוואי" שאין בו פגיעה של ממש להקשר של שיח ציבורי.
- ההגנה של "הבעת דעה" צריכה לחול גם במקרים שבהם המפרסם כשל בהפרדה מדוקדקת בין דעה ועובדה – הפרדה שהיא מטושטשת ממילא. זאת במיוחד כאשר המפרסם הוא אזרח מן השורה המשתתף בדיון הציבורי, להבדיל ממפרסם "מקצועי".
- ראוי להרחיב את תחולת ההגנה הניתנת למי שפעלו מתוך "חובה חוקית, מוסרית או חברתית", ולאפשר להם "מרווח נשימה" גדול יותר במקרה של טעויות קטנות שנעשו בתום לב.
- יש מקום לגישה שתבחין בין קטגוריות שונות של פרסומים (למשל כתבות תחקיר של עיתונים לעומת פרסומים של גולשים באינטרנט) ותחיל עליהם מבחנים שונים בהתאם לנסיבות עשייתם ולאופן שבו הציבור נחשף אליהם.
7. יצירת סיכון כספי מרתיע לתובע וסיכוי כספי מפצה לנתבע היא אמצעי חשוב לצמצום הכדאיות של תביעות משתיקות. בפסיקת ההוצאות ראוי להתייחס לא רק למקרים הברורים שבהם נדחית התביעה כליל, אלא גם לאותם מקרים שבהם התביעה מתקבלת רק בחלקה הקטן.
8. על מנת לבלום תביעות משתיקות נדרש גם פיתוח פסיקתי או חקיקתי של עילות תביעה עצמאיות לנפגעי התופעה. גם מכתבי איום בתביעת סרק משתיקה צריכים לשמש עילה להטלת אחריות נזיקית על השולח וחיובו בפיצוי המאוים.
9. ראוי לבחון הטלת סנקציות על עורכי דין שמסייעים ביודעין ללקוח לנצל לרעה את ההליך השיפוטי – "שותפים לדבר השתקה".
10. ראוי לשלול את זכות התביעה מגופים שלטוניים, לרבות תאגידים שנמצאים בבעלות ממשלתית או עירונית. במקביל ראוי להחמיר את האכיפה של נהלי משרד הפנים שנוצרו כדי להגביל את יכולתה של רשות מקומית לממן את תביעות הדיבה של בכיריה. לאור שטף תביעות הדיבה שמתנהלות בין פוליטיקאים בשלטון המקומי לבין עצמם, מוצע לשקול לתת לחברי מועצה של רשות מקומית חסינות מפני תביעות לשון הרע על התבטאויות ופרסומים שנעשו במסגרת תפקידם, ובפרט במהלך ישיבות המועצה.
ראוי לשלול מתאגידים למטרות רווח את זכות התביעה בעילה של לשון הרע, או למצער להתנותה באישור מיוחד של בית המשפט. ככל שנותרת בידיהם הזכות לתבוע בלשון הרע, יש למנוע מתאגידים למטרות רווח לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק. מומלץ שתאגיד יוכל לתבוע רק במקרה שנגרם לו נזק כספי ממשי ישיר.
11. יש לבטל את מוסד הקובלנה הפלילית, שמאפשר לאנשים פרטיים להגיש "קובלנה פלילית" בעילה של לשון הרע.
12. יש צורך במחקרים אמפיריים, שישלבו מתודולוגיות ופרדיגמות מתחומי המשפט, החברה ומדעי ההתנהגות והתרבות ויעשירו את הדיון בתופעת התביעות המשתיקות.
13. מעבר למנגנונים המשפטיים שאפשר להפעיל נגד תביעות משתיקות, קיימת חשיבות גדולה גם לפעילות ציבורית לבלימתן. מנגנונים חברתיים לבלימת תביעות משתיקות, כגון פרסום וגיוס תמיכה ציבורית, עשויים לאזן את פערי הכוחות ולהפוך את העניין ה"אישי" וה"מקומי", לכאורה, שבין התובע לנתבע, לנחלת הכלל.
