האגודה פנתה לפרקליט מחוז דרום (אזרחי), איתי בר, בעניין מכתבו לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון. במכתבו יצא הפרקליט נגד קיומו של דיון של ארגוני חברה אזרחית ואנשי אקדמיה שבו אמורים היו להידון דרכים להגן על זכויותיהם של הבדואים בנגב. כתוצאה מהמכתב החליטה האוניברסיטה לא לקיים את הדיון בקמפוס, והוא הועבר למקום אחר.
במכתב טענו כי מדובר בהתערבות בלתי ראויה של הפרקליט בעבודתם של ארגוני חברה אזרחית ואנשי אקדמיה. במיוחד יצאנו נגד האופן המסוכן והמטריד שבו תייג הפרקליט את הדיון כפעילות בלתי לגיטימית, נגד המדינה.
עוד הוספנו, כי הפרקליטות אולי סבורה, כי בנושא הבדואים היא פועלת לקידום שלטון החוק והצדק, אך יש מי שסבור כי הפרקליטות הולכת בדרך מוטעה ובלתי צודקת, הפוגעת בזכויות האדם של האזרחים הבדואים. ביקורת על המדיניות הקיימת כלפי הבדואים הושמעה גם על ידי ועדת גולדברג, מומחים לנושא ואף על ידי בתי המשפט.
ציינו כי הניסיון לסמן קולות ביקורתיים כלפי הפרקליטות כאילו הם פועלים "נגד המדינה" או גורמים ל"דה-לגיטימציה למדינה" ולהשתיקם, במקום לנהל דיון ענייני בטענות, הוא פסול. הוא מהווה כשלעצמו ניסיון לדה לגיטימציה של ארגוני זכויות האדם.
להלן המכתב במלואו.
14 ביולי, 2010
לכבוד
מר איתי בר
פרקליט מחוז דרום (אזרחי)
שלום רב,
הנדון: ניסיון לפגוע בפעילות ארגוני החברה האזרחית ובלגיטימיות שלהם
1. הרינו לפנות אליך בעניין מכתבך מיום 15.6.10 לנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בקשר לכנס אקדמי בעניין זכויות הבדואים בנגב.
המכתב מצורף כנספח למכתבנו.
2. אנו רואים בדאגה רבה את המכתב, המהווה התערבות בלתי ראויה מצד הפרקליטות בחופש עבודתם של ארגוני זכויות אדם וחברה אזרחית, ובחופש האקדמי של אנשי סגל האוניברסיטה. במיוחד אנו מוטרדים מהסגנון המשמיץ והניסיון להציג את פעילות הסינגור כפעילות לא לגיטימית תוך הצגה מסולפת של הדברים.
3. בניגוד לאמור בפתח המכתב, הכנס לא התגלה לפרקליטות במקרה באתר האוניברסיטה, שכן כפי שצוין בו, נציגת הפרקליטות הוזמנה מבעוד מועד לשאת דברים בכנס, ומצער שסירבתם להזמנה. הכנס לא היה חד צדדי. בכנס נשא דברים גם מר דודו כהן, הממונה לשעבר על מחוז הדרום במשרד הפנים. שופט בית המשפט העליון בדימוס, השופט זועבי, אמור היה לשאת דברים, אך נבצר ממנו להגיע ברגע האחרון. בקרב הדוברים נשמעו דעות שונות. השתתפותכם הייתה יכולה לתרום לגיוון הדעות, אך מטעמים בלתי ברורים סירבתם להזמנת המארגנים.
4. עיקר הטענות הופנו נגד קיום דיון, שהיה אמור להיערך ביום חמישי 17.6.10 באוניברסיטה. דיון זה הוגדר מראש כמפגש סגור לנציגי ארגוני החברה האזרחית ונציגי אקדמיה, העוסקים בסינגור ובקידום זכויותיהם של הבדואים בנגב, לרבות האגודה לזכויות האזרח. קשה להבין על שום מה ולמה פעלת למנוע את קיום הדיון – משום שנערך באוניברסיטה או בשל תכניו, שלא נשאו חן בעיניך.
5. התייעצויות פרטיות בנושאים ציבוריים, המעסיקים את החברה האזרחית, מכל קצוות הקשת הפוליטית, מתקיימים כעניין של שגרה באוניברסיטאות. אין מדובר בפעילות שמטרתה "זרה לפעילות אקדמית של ממש". אין מקום ראוי מהאוניברסיטה להוות מקום להעצמת הידע של קהילות מוחלשות ושל נציגיהן. פעילות ציבורית וחברתית הינה בלב העשייה האקדמית, ואין כמו הקליניקות המשפטיות הרבות, הפועלות היום להעצמה, סינגור ומיצוי זכויותיהן של אוכלוסיות מוחלשות כדי להדגים זאת. גם מבחינה משפטית אין בסיס לטענות במכתב, בשל מחויבות האוניברסיטה לחופש הביטוי וההתאגדות (ה"פ (ב"ש) 2085/07 דויטשר נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב (מיום 16.4.08)).
6. לצערנו פנייתך נשאה פרי מיידי כשנשיאת אוניברסיטת בן גוריון הורתה על ביטול קיומו של המפגש. בכך אין רבותא, שכן אנו חלוקים על פרופ' כרמי בסוגיות רבות, שנוגעות לנושאים מהותיים של חופש הביטוי והחופש האקדמי – אך עניין זה חורג מגבולות מכתבנו.
7. אלא שמתוכן המכתב ברור, כי עניין מיקום הדיון היה שולי, ושעיקר תכליתו היה להביע הסתייגות מתכני הדיון. מהמכתב עולה ניסיון מטריד לתייג את הפעילות כבלתי לגיטימית, כמעט חתרנית, ואת משתתפיה כאויבים, להוקיע אותה ברבים ולהפריע להתקיימותה על ידי פניה דחופה וזועמת לגוף שאירח אותה.
8. כך, למשל, נכתב כי מדובר בפעילות "נגד המדינה". נכתב כי "כאזרחים ישראלים אתם [הנשיאה והרקטור] ערים לשימוש הנעשה במכשירים משפטיים שונים באמצעותם מותקפת המדינה בארץ ובחו"ל, על מנת לקדם מטרות פוליטיות ודה-לגיטימציה של מדינת ישראל". ביטויים מטעים אלו ואחרים נועדו לסמן את הפעילות לסינגור על האזרחים הבדואים ולתייגה כפעילות, שתכליתה דה לגיטימציה למדינה, ושראוי להוקיעה. קשה להפריז בסכנה שבדברים אלו, ובמיוחד כשהם באים מפי פרקליט בכיר.
9. במדינה דמוקרטית מותר למי שסבור כי עמדת הפרקליטות אינה צודקת להיאבק על עמדותיו, לפנות לערכאות, לתקשורת ולנקוט בכל פעילות חוקית. מותר לו גם להתאגד לצורך כך ולקיים דיונים פרטיים לצורך ליבון עמדות. לא רק שאין לפגוע בחופש זה אלא שתפקידכם לשמור עליו מכל משמר. זהו החופש שמאפשר דיון ציבורי ושינוי חברתי. זהו החופש שמאפשר להציף עוולות חברתיות ולהשמיע קולות מושתקים. זוהי נשמת אפה של הדמוקרטיה.
10. הפרקליטות אולי סבורה, כי בנושא הבדואים היא פועלת לקידום שלטון החוק והצדק, אך יש מי שסבור (ואנו נמנים על אלה), כי הפרקליטות הולכת בדרך מוטעה ובלתי צודקת, הפוגעת בזכויות האדם של האזרחים הבדואים. ביקורת על המדיניות הקיימת כלפי הבדואים הושמעה גם על ידי ועדת גולדברג, מומחים לנושא ואף על ידי בתי המשפט. הניסיון לסמן קולות ביקורתיים כלפי הפרקליטות כאילו הם פועלים "נגד המדינה" או גורמים ל"דה לגיטימציה למדינה" ולהשתיקם במקום לנהל דיון ענייני בטענות הוא פסול. הוא מהווה כשלעצמו ניסיון לדה לגיטימציה של ארגוני זכויות האדם. גם הניסיון להצר את חופש הפעולה של המתנגדים לעמדת השלטון אינו עולה בקנה אחד עם ערכים דמוקרטיים.
11. מעבר לטיעונים העקרוניים שפירטנו לעיל, מן הראוי היה שהיית נוקט משנה זהירות בפנייה, שעניינה סוגיות שהמדינה אותה מייצגת הפרקליטות היא צד להן.
בברכה,
גיל גן-מור, עו"ד
זכויות הבדואים בנגב
דן יקיר, עו"ד
היועץ המשפטי
העתקים:
מר משה לדור, פרקליט המדינה
פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
פרופ' ג'ימי וינבלט, רקטור אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
ד"ר סלימן אבו בדר, מנהל מרכז רוברט ה' ארנו לחקר החברה הבדואית
